פרשנות מצטטת על משלי כב:כג

וּמָצִינוּ שֶׁפָּרָשָׁה זוֹ תְּחִלָּתָהּ וְאֶמְצָעִיתָהּ וְסוֹפָהּ אַזְהָרָה עַל הַגָּזֵל. תְּחִלָּתָהּ, ״אָדָם כִּי יַקְרִיב״; אֶמְצָעִיתָהּ, ״וְהֵסִיר אֶת מֻרְאָתוֹ בְּנוֹצָתָהּ״, לְפִי שֶׁהָעוֹף נִזּוֹן מִן הַגָּזֵל; וְסוֹפָהּ שֶׁנֶּאֱמַר ״וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה״. לְפִי שֶׁהַקָּרְבָּן וְהַגָּזֵל הֵם שְׁנֵי הֲפָכִים, כִּי הַקָּרְבָּן מְקָרֵב הַשְּׁכִינָה וְהַגָּזֵל מַרְחִיקָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יב ו) ״מִשֹּׁד עֲנִיִּים וְגוֹ׳ עַתָּה אָקוּם יֹאמַר ה׳״ וְגוֹ׳. וְעוֹד שֶׁהַמַּקְרִיב בְּהֶמְתּוֹ כְּאִלּוּ הִקְרִיב נַפְשׁוֹ, כִּי מָמוֹנוֹ שֶׁל אָדָם כְּנַפְשׁוֹ דָּמֵי, כִּי בְּנַפְשׁוֹ יָבִיא לַחְמוֹ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים כד ו) ״כִּי נֶפֶשׁ הוּא חֹבֵל״. וּכְתִיב (משלי כב כג) ״וְקָבַע אֶת קֹבְעֵיהֶם נָפֶשׁ״, וּמִקְצָת נֶפֶשׁ כְּכֻלּוֹ. אֲבָל הַמַּקְרִיב בְּהֵמָה גְּזוּלָה שֶׁלֹּא עָמַל בָּהּ וְלֹא חָלָה יָדוֹ בָּהּ, אֵיךְ תִּהְיֶה תְּמוּרָה לְנַפְשׁוֹ.

כי נפש הוא חובל וסמך כי ימצא איש גונב. לומר שהגנב נוטל נפשו של אותו שגונב ממנו כענין שנאמר (משלי כ״ב:כ״ג) וקבע את קובעיהם נפש: כי ימצא איש גונב נפש מאחיו מבני (ישראל). ר"ת בגי' זהו יוסף:

היקבע. פעל קבע הונח על עושק הצדקה והמעשרות, וע"ז בא פה ובמשלי כ"ב:

אֶת עַמְּךָ הַכָּבֵד. מִתּוֹךְ שֶׁהֵם רַבִּים, יֵשׁ לָהֶם עֲסָקִים רַבִּים, וּבָאִים לְדִין, וְאֵין לִי מָתוּן לְעַיֵּן בְּדִינָם. דָּבָר אַחֵר: כִּי מִי יוּכַל לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ הַכָּבֵד הַזֶּה, מִשְׁפָּטָם כָּבֵד מְאֹד, אִם יָבֹא דִין שְׁנֵי גוֹיִם לְפָנַי, וְאֶטֹּל מִזֶּה וְאֶתֵּן לָזֶה שֶׁלֹּא כַדִּין, אֵינִי נֶעֱנַשׁ, אֲבָל יִשְׂרָאֵל הֲרֵינִי נֶעֱנַשׁ עָלָיו עֹנֶשׁ נְפָשׁוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: וְקָבַע אֶת קֹבְעֵיהֶם נָפֶשׁ.

לא אוכל לבדי וגו'. אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא הָיָה מֹשֶׁה יָכוֹל לָדוּן אֶת יִשְׂרָאֵל? אָדָם שֶׁהוֹצִיאָם מִמִּצְרַיִם, וְקָרַע לָהֶם אֶת הַיָּם, וְהוֹרִיד אֶת הַמָּן, וְהֵגִיז הַשְּׂלָו, לֹא הָיָה יָכוֹל לְדוּנָם? אֶלָּא כָּךְ אָמַר לָהֶם, ה' אלהיכם הרבה אתכם – הִגְדִּיל וְהֵרִים אֶתְכֶם עַל דַּיָּנֵיכֶם, נָטַל אֶת הָעֹנֶשׁ מִכֶּם וּנְתָנוֹ עַל הַדַּיָּנִין; וְכֵן אָמַר שְׁלֹמֹה (מלכים א ג') "כִּי מִי יוּכַל לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ הַכָּבֵד הַזֶּה"; אֶפְשָׁר מִי שֶׁכָּתוּב בּוֹ (שם ה') "וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם", אוֹמֵר מִי יוּכַל לִשְׁפֹּט? אֶלָּא כָּךְ אָמַר שְׁלֹמֹה, אֵין דַּיָּנֵי אֻמָּה זוֹ כְדַיָּנֵי שְׁאָר הָאֻמּוֹת, שֶׁאִם דָּן וְהוֹרֵג וּמַכֶּה וְחוֹנֵק וּמַטֶּה אֶת דִּינוֹ וְגוֹזֵל אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, אֲנִי אִם חִיַּבְתִּי מָמוֹן שֶׁלֹּא כַדִּין, נְפָשׁוֹת אֲנִי נִתְבָּע, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ"ב) "וְקָבַע אֶת קֹבְעֵיהֶם נָפֶשׁ" (ספרי; סנהדרין ז'):

אני ה' אלהיכם. דַּיָּן לִפָּרַע; וְאֵינִי גוֹבֶה מִכֶּם אֶלָּא נְפָשׁוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר אַל תִּגְזָל דָּל וְגוֹ' כִּי ה' יָרִיב רִיבָם וְגוֹ' (משלי כ"ב):