פרשנות מצטטת על משלי כג:ו

לפרש הלשון בארעא דמצרים ולא אמר כד נפקו ממצרים. שמעתי מאא"ז הגאון מו"ה א"נ הערץ שייער זצ"ל להמשיך כל הפסקא, דאיתא בזה"ק בפסוק אל תלחם לחם רע עין, באחי יוסף הכתוב מדבר בשביל שנהגו מסעודת יוסף הצדיק במצרים והמצריים היו רעי עין ע"כ נענשו שהיו בגלות מצרים והנה לחם רע עין נקרא לחם עני לזאת מרמז כהא לחמא עניא די אכלו אבהתנא ר"ל השבטים בארעא דמצרים בסעודת יוסף וזאת היתה הגרם שהמצרים ג"כ האכילונו לחם עוני וגם היום עדיין אנו אוכלים לחם עוני לזכרון זאת אבל באמת אנו צריכים לתקן מה שחטאו אבותינו. ואנו מראין בזה שאנחנו אינם נוהגין מדת רע עין. כי טבע הרע עין כשמסרב עני לסעוד אצלו מראה לעני שרוצה ליאכל עמו ואמור לו פעם אחד אכול עמי וטבע העני לסרב עצמו בפעם ראשון ואז הרע עין אינו מפציר ממנו עוד הפעם כי ירא פן באמת יאכול אצלו והוא צר עין לכן ירף ממנו ולבו שמח כשמעו מהעני שאינו רוצה וזהו גניבת דעת ומדת רע עין, לא כן מדת ישראל רחמנים בני רחמנים אנו מסרבין העני בטוב לב וכשהעני מסרהב בפעם ראשון אזי מפציר לו עוד הפעם עדק שהעני יאכל עמו ע"כ גם אנו אומרים בכפל לשון כל דכפין וכל דצריך שאנחנו מסרבין את העני בלב טוב ובשמחה לא כדמת רע עין. ובזכות זה אף אם השתא הכא נזכה לשנה הבאה בירושלים בארעא דישראל בזכות הצדקה שאנחנו עושים בשמחה ובתמים כדכתיב ציון במשפט תפדה ושביו בצדקה דפח"ח. ומהאי טעמא נראה לי תקנו הך פסקא בבבל ומתחיל בגנות במצרים אכלו לחם עוני וכ' ומסיים בשבח לשנה הבאה בני חורין:

ושם אשה גדולה פי' חכמינו זכרונם לברכה שהיתה גדולה במע"ט ובחשיבות, ותחזק בו לאכל לחם, הנה חכמינו זכרונם לברכה אמרו הרוצה ליהנות יהנה כאלישע, רצה לומר כי אלישע לא נהנה מכל מי שיהיה רק בתנאים מיוחדים, כמ"ש ר' פנחס בן יאיר (חולין ו') ישראל קדושים הן יש י"ל ואינו רוצה וכתיב (משלי כ״ג:ו׳) אל תלחם את לחם רע עין, ויש רוצה ואין לו, אבל אתה רוצה ויש לך, וכן בודאי נזהר אלישע מזה, והאשה הזאת היתה אשה גדולה בעושר ויש לה, וגם ותחזק בו רצה לומר שהפצירה בו הרבה שמזה ידע שי"ל ורוצה, והנה ר' פנחס בן יאיר כשהגיע לביתו של רבי לא רצה ליהנות על שראה כודניתא בביתו, כי היה לו גם כן תנאי שמי שיהנה ממנו לא ימצא בו כל דבר רע והיא היתה אשה גדולה במע"ט וע"כ אכל לחם בביתה. והנה אמרו כל המארח ת"ח בתוך ביתו ומאכילו ומשקהו כאילו מקריב תמידין שנאמר איש אלהים קדוש, עובר עלינו תמיד, באור דבריהם, כי אכילת ת"ח י"ל דמיון עם הקרבן, ושולחנו י"ל דמיון עם המזבח, כמ"ש בסוף חגיגה פתח בשולחן וסיים במזבח וכו', כי כמו שעל ידי הקרבן היתה השכינה שורה בישראל ובאר בכוזרי שכמו שהנשמה הרוחנית תשכן בגוף על ידי המאכל, שהצלול והזך שבמאכל יזדכך בכבד ועליו תנשא נפש הצומחת, והזך יותר יעלה ללב ועל ידי זה תשכן בו הנפש החיונית, והזך יותר יעלה אל המוח ועליו תנשא הנפש המשכלת, ועל ידי המשכלת תשכן בו הנשמה האלהית על ידי מצועים רבים, הגם שהנשמה מצד עצמה אין לה שום קשר עם המאכל הגשמי, וכן על ידי הקרבנות הנשרפים ומתעכלים על גבי המזבח כדרך עיכול שבאצטומכא, תעלה מהם הרוחני אל מזבח הקטורת שבו תשכון עננה הריח הטוב הרוחני, ומשם אל ארון הברית שם תשכון מחשבת המקריב וטוב כוונתו בקדש, ועליו ישכון ה' אלהים, ואחר שהנביא ואיש אלהים הוא מקום מוכן להשראת השכינה ודומה לארון הברית בקדש הקדשים, נמצא על ידי המאכל המחיה גוף הנביא ועל ידי כוונתו באכילתו לשם שמים מברר הזך שבו בירור אחר בירור מחלקי דומם צומח חי מדבר עד הנפש המשכלת והרוחנית והחיה ויחידה שבו ישכון ה' בו, והמאכיל אותו עם הכוונה הראויה מקריב תמידים והשולחן אשר לפני ה' הוא המזבח, ואלישע שנודע לו בפעם הראשונה שאכל בבית הצדקת הלז כי הקריבה לחמה לריח ניחוח בטוב הכוונה והמחשבה הראויה, לכן ויהי מדי עברו יסור שמה מעצמו לזכות אותה במצוה רבה הזאת:

ועתה אגיד לך תעלומות חכמה אשר במדרש רות (זוהר חדש פ"ז) ולא אביא לשונם מפני האורך אמרו רבותינו ז"ל עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה הדחה ושטיפה חי מלא ועטור ועטוף מקבלו בשתי ידיו אוחזו בימין ומגביהו מן הקרקע טפח ונותן עיניו בו ומשגרו לאנשי ביתו במתנה והרמז לי' הויות וידעת כי בכוס של ברכה אין לשים בו מים עד ברכת הזן רמז כי עקר קבלתו ממדת הדין תחלה ואחר כן מן החסד וידעת גווני המים והיין גם העטור רמז למה שנאמר זאת ירושלם בתוך הגוים שמתיה וסביבותיה ארצות (יחזקאל ה ה') גם סוד מקבלו בשתי ידיו אוחזו בימין רמז לקבלתו מב' זרועות עולם ומן החסד באחרונה ופירוש משגרו לאנשי ביתו ידוע מעתה. ובעבור כי עתה בזמן הגלות אין הברכה מצויה כבראשונה אין כח הקדושה וצנורותיה נמשכין בשכינה שנאמר הצדיק אבד ואין איש שם על לב (ישעיה נז א) על כן אמרו רבותינו ז"ל אנו אין לנו אלא ארבעה וסימן חמש"ה כי השאר אינם בשלימות בזמן הגלות. ועוד אמרו רבותינו ז"ל עשרה דברים הנוהגים תוך הסעודה ובכולם יש טעם נעלם כמו שהשיבו בישיבה של מעלה כן אמרו במדרש רות (זוהר חדש פ"ז) ואלו הם האחד לתקן השלחן על מזונו שאוכל ומי שאוכל בלתי שלחן מסודר עליו הכתוב אומר כי כל שלחנות מלאו קיא צואה (ישעיה כח ח). והטעם הוא לכבד את הקדוש ברוך הוא על מזונותיו כדאמר קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף כי המזונות אינן באין אלא מתוך מדת הדין כי היא מנהגת העולם זהו שנאמר על אשת חיל כפה פרשה לעני וידיה שלחה לאביון (משלי לא כ'). וכתיב ארץ ממנה יצא לחם (איוב כח ה) ואמרו רבותינו ז"ל בפסחים קשין מזונותיו של אדם יותר מן הגאולה דאילו בגאולה כתיב המלאך הגואל ובמזונות כתיב האלהים הרועה אותי מעודי. ואם תאמר הרי דוד הזכיר מדת רחמים שנאמר יי' רועי לא אחסר (תהלים כג א). תשובתך היא כי כל אחד הזכיר הפך מדתו כדי שיהיה הכל כלול בו וידעת מדת יעקב ודוד. והשכינה קודמת ורואה כל שלחן מישראל ואומרת זה השולחן אשר לפני יי' אך ביום השבת צריך תוספת שינוי אחד. השנית נטילת ידים קודם אכילה הטעם הוא כי צריכה נקיות דוגמת אכילת מלאכי השרת שנאמר לחם אבירים אכל איש (תהלים עח כה) לחם שמלאכי השרת אוכלין וכבר פירשתי זה מה מלאכי השרת אוכלים בקדושה ובטהרה ובנקיות אף ישראל צריכין כך שנאמר והתקדשתם אלו מים ראשונים שהם קדושה והייתם קדושים אלו מים אחרונים וכו'. כל האוכל בקדושה דומה למלאכי השרת וכל האוכל בלא נטילת ידים ההיא מדה של פורענות שורה עליו ואכילתו טמאה ושכינה אומרת אל תלחם את לחם רע עין (משלי כג ו) מהו רע עין זה יצר הרע: