פרשנות מצטטת על משלי כג:כב

עדיין נותר להבין את הפסוק "אל תבוז כי זקנה אמך". פסוק זה ממשלי (כג כב) נראה מנותק, ולא ברור האם הוא סיום למסורת על בועז או פתיחה לדרשה של "עת לעשות לה' ". כבר הבבלי התחבט בשאלה: "מאי ואומר? וכי תימא: בעז מדעתיה דנפשיה קאמר? תא שמע: 'ה' עמך גבור החיל', וכי תימא: מלאך הוא דקאמר ליה לגדעון? תא שמע: 'אל תבוז כי זקנה אמך' " (סג ע"א). אם כן, הברכה בשם היא לימוד של בועז הנרמז במילים "אל תבוז...". הר"ש סירליאו פירש שהפסוק בא ללמד שאין לבוז לתקנה ישנה זו אף שעברו שנים רבות מאז שנתקנה, אף "שארך הזמן ונמשך הגלות". הביאור מובא בדברי הערוך השלם⁹⁵ערוך השלם, כרך ב, עמ' 29. , ובעל מלאכת שלמה מקבל אותו. זה הסבר קשה. יתר על כן, משתמע ממנו שהתקנה לברך בשם היא תקנתו של בועז, וכבר הקשינו עליה. ברם, לחיזוק הסבר זה ניתן לטעון כי לפנינו משחק מילים: בועז-תבוז.

בני ילדתיך. בן ואב יהיו לפעמים ע"י שמגדלו ואמנו כמו ויהי לה לבן, לכן יוסיף לפעמים אביך זה ילדך (משלי כ"ג) אמך אשר ילדתך (ירמיה כ"ב):

הֶאָנֹכִי הָרִיתִי אֶת כָּל הָעָם הַזֶּה – עַל דַּעַת אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על במדבר י״א:י״ב), כְּמוֹ ״עַל בִּרְכוֹת הוֹרַי״ (בראשית מט כו), כִּי הָאָב יִקָּרֵא הוֹרֶה מִפְּנֵי שֶׁנּוֹתֵן וּמַזְמִין הַהֵרָיוֹן. יֹאמַר: אִם אֲנִי אֲבִיהֶם אוֹ אִמָּם שֶׁיָּלַדְתִּי אוֹתָם. וּבַעֲלֵי הַפְּשָׁט אָמְרוּ בְּהֵפֶךְ: הֶאָנֹכִי אִמָּם שֶׁהָיִיתִי הָרָה בָהֶם וְיוֹלֶדֶת, וְכֵן ״וַתַּהַר אֶת מִרְיָם וְאֶת שַׁמַּי״ (דברי הימים א ד יז) שֶׁהָרְתָה וְיָלְדָה אוֹתָם. אוֹ אָנֹכִי אֲבִיהֶם שֶׁיְּלִדְתִּיהוּ, כְּמוֹ ״וַיּוֹלֶד נֹחַ״ (בראשית ו י), ״לְאָבִיךָ זֶה יְלָדֶךָ״ (משלי כג כב) וְזוּלָתָם. וְאָמַר כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאוֹמֵן אֶת הַיּוֹנֵק - הָאָב אוֹ הָאֵם. וְעַל דַּעְתִּי הַכֹּל מְלִיצָה בָּאֵם, וְטַעְמוֹ כְּמוֹ הֶאָנֹכִי הָרִיתִי אֶת כָּל הָעָם הַזֶּה וְאָנֹכִי יְלִדְתִּיהוּ. וְהִזְכִּיר כֵּן כִּי הָאִשָּׁה תִּסְבֹּל צַעַר גָּדוֹל הַבָּנִים בְּזָכְרָהּ מַה שֶׁסָּבְלָה בָּהֶם מִלֵּדָה וּמִבֶּטֶן וּמֵהֵרָיוֹן. וְאָמַר אוֹמֵן כִּי הוּא אוֹמֵן לֹא אוֹמֶנֶת: