כִּֽי־שׁוּחָ֣ה עֲמֻקָּ֣ה זוֹנָ֑ה וּבְאֵ֥ר צָ֝רָ֗ה נָכְרִיָּֽה׃
מגלה עמוקות
ויצו את הראשון לאמר וגו' גם את השני גם את השלישי גם את כל ההולכים אחרי העדרים לאמר חלק יעקב מחנה שלו על ג' חלקים וברביעי אמר גם את כל ההולכים אחרי העדרים אם על גליות כמשרז"ל על והנה באר בשדה והנה שלשה עדרי צאן רובצים עליה הם שלשה גליות ראשו מגיע והאבן גדולה ע"פ הבאר גלות אדום ונאספו שמה כל העדרים שמכתבת טרוניא מכל האומות לכן נגד גלות אדום אמר את כל ההולכים אחרי העדרים ואם על מחנה אלקים שהולכת עם האדם שסודו ארגמן מיכאל מימין גבריאל משמאל אוריאל מלפניו כנגד ג' שעליהם אמר במזמור (תהלים ג) מה רבו צרי ואתה י"י מג"ן בעדי "מיכאל "גבריאל "נוריאל שלקח ג' אבנים מראשותיו ונעשו אבן א' הן הן שלשה עדרי צאן הרובצים על הבאר והאבן גדולה ע"פ הבאר הוא רפאל עז"א גם את כל ההולכים אחרי העדרים ומאחורי רפאל. גם סוד ד' חיות הנושאת הכסא כמבואר ג"כ והנה באר בשדה על סוד עולם הכסא והנה שלשה עדרי צאן רובצים עליה פני ארי' פני נשר פני שור וכנגד פני אדם אמר והאבן גדולה ע"פ הבאר פני אדם דכליל כולהו פנים וז"ס ונאספו שמ"ה כל העדרים ר"ל ש' מן שמה כליל תלת אנפין דחיוון מ"ה מן שמה הוא פני אדם. לכן גם כאן אמר נגד ג' חיות הקודש ויצו את הראשון את השני את השלישי ונגד פני אדם אמר גם את ההולכים אחרי העדרים שהם פני אדם לכן אמר ארבעה פעמים פנים בפסוק אכפרה פניו במנחה ההולכת לפני אחרי כן אראה פניו אולי ישא פני לקבל ד' אנפין אלו. ואם על סדר התפלות מדבר דאיתא בזוהר ע"ס משה פר ויצא ש' תלת אנפין שחרית מנחה ערבית מ"ה פני אדם בתפלת שבת שאז ישמח משה במתנת חלקו וז"ס לדעתי (שם לג) מ"מכון "שבתו ה"שגיח קרי בי' שבתו שמשה חל"ק ממתנ"ת חלק"ו בכל שבת ושבת לכן "מנחה "היא "שלוחה לאדוני לעש"ו ר"ל ר"ת מש"ה וסידר מ"ה מתחלה שהוא פני אדם אח"כ תלת חיווין ארי' נשר שור ז"ש שם שלשה עדרי צאן רובצים שלשה תפלות של חול אבל בשבת פני אדם והאבן גדולה ונאספו שמ"ה כל העדרים לכן אמר נם את הראשון שני שלישי על ג' תפלות של חול ועל תפלת שבת אמר גם את כל ההולכים אחרי העדרים ונרמז ג"כ בפסוק אכפרה פניו במנחה תפלת מנחה ההולכת לפני אמר על עצמו שתקן תפלת ערבית אתרי כן אראה פניו שחרית (בראשית כב) ויקרא אברהם שם המקום ההוא יראה בהר ד' יראה כי תמן פני פרי' וכן יצחק א' נגד תפלת שחרית ראה ריח בני ונגד מנחה כריח השדה(שם כד) ויצא יצחק לשוח בשדה (שם כז) אשר ברכו ד' נגד ערבית שאמר יעקב אכן יש ד' במקום הזה כי בתפלת שחרית (תהלים נ) אל במנחה (שם) אלקים ובערבית (שם) ה' ועל תפלת שבת תמן פני אדם שהוא דיוקנא דיעקב אמר אולי ישא פני מדבר בעדו שהוא כליל תפארת בראשו נתת או על ג' הפלות אמר ראשון שני שלישי ועל ק"ש שעל המטה שצריך לאחוז (שם קמט) חרב פיפיות בידם אמר גם את כל ההולכים אחרי העדרים שהם אחוריים מסיטרא דדינא שצריך לסלק אותם ז"ש ויקח מן הבא בידו שחרב פיפיות בידו ואותו הכח שנתן לו אביו (בראשית כז) על חרבך תחיה והידים ידי עשו וכמ"ש מתחלה כ"ה תאמרון לאדוני לעשו על כ"ה אתוון דיחודא שמבטלין ק"ש מחנות שלו עם ק"ש וכנגד זה א' ד"פ פנים ועל ק"ש אמר אולי נגד ד' אותיות השם ולפי שג' אותיו' הם עיקר השם אמר ראשון שני שלישי אבל הה' אחרונה היא מערת המכפלה לכן א' גם את כל ההולכים אחרי העדרים. גם לפי שג' קושרי כתרים הם מג' עולמות לא א' רק ראשון שני שלישי. גם את כל ההולכים הם אחוריים מסיטרא דדינא שהוא אבן גדולה ע"פ הבאר וכן דרך התפלות לילך בדרך ד' עולמות אבי"ע ולפי שעיקר מדורין בישין הם בעולם עשיה א' נגד עולם העשויה גם כל ההולכים אחרי העדרים. א לקמן בפסוק יעבור נא אדוני לפני עבדו שרמז לעשו שהוא קבל על עצמו המלכיות ז"ש ואני אתנהלה לאטי נגד בבל (ישעי' ח) יען מאם העם הזה את מי השלוח ההולכים לאט לרגל המלאכה מדי שנתן המן עשרה אלפים ע"י עושי מלאכה ולרגל הילדים יון פרחי כהונה בני חשמונאי רובי קשת ר"ל יון שנרמז כח בקשת הם גואלים ע"י רובי הקטנים הכהנים עד אשר אבא אל אדוני שעירה אדום. הן הן תלת גוליירין אין דורשין בעריות בשלשה משחית אף חמה שלשה עדרי צאן רובצים על הבאר (משלי כג) צרה נכריה והאבן גדולה ע"פ הבאר עון דא סמאל (ישעי' ה) הוי מושכי ה"עון דא דכורא בגי' סמא"ל הן כל ארבע מאות איש עמו דווקא ד' כתות עמו כל אחת כלולה ממאה לכן ויצו את הראשון שני שלישי תלת גוליירין מתגרין ואח"כ את כל ההולכים אחר העדרים. או שענין יעקב לקשר ד' אתוון שהן הן ד' עולמות ואני אתנהלה לאטי דא עולם אצילות בחשאי תמן י' של שם לרגל המלאכה דא עולם הבריאה המן ד' חיות הנקראין רגלי המרכבה ה' מן שם בן ד' שבה נבראו כל מלאכת שמים וארץ אלקים שבבראשית אימא עילאה מקנן בכורסיא ולרגל הילדים הן הן תרין עלמין עשייה יצירה תמן מ' ס' שבלוחות מטטרון וסנדלפון עד אשר אבא אל אדוני שעירה תמן דרגין דעשו שעיר ויעקב נסע סכתה לקשר קשרא דמהמנותי' רזא דתרין שמהן ויהי בשלום סוכ"ה ויבא יעקב שלם. לרגל המלאכה זה מדי שנתקן רגל מן המרכבה ולרגל הילדים זה יון שנתקן ג"כ רגל כי חנוכה ה בנצח ופורים בהוד לכן במזמור ע"ה הודינו לך אלקים ודינו על חנוכה ופורים כי אקח מועד כי שני מועדים אלו באו לישראל (איוב יב) נכון למועד"י רג"ל שיתקן בזה מועד רגל:
מגלה עמוקות
והנה באר נשמה ג' עדרי צאן תלת גלגולין יש לה שהן הן באים מתלת אבהן שמשם ישקו כל העדרים גלגול ראשון מן אברהם גלגול שני מן יצחק גלגול שלישי מן יעקב והאבן גדולה אבן נגף דביה כשלו בני עלמא. והנה באר זה העולם ג' עדרי צאן רובצים עליה תלת שמיטות של תלת אבות והנה עתה אנו בשמיטות פחד יצחק והאבן גדולה עתה ע"פ הבאר ומחמת קושי השמטה נשתנה אות אלף של שם בן ד' ובאה במקומה ה' והוא סוד אבן גדולה אשר ע"פ הבאר ונאספו כל העדרים וגללו את האבן עד שהשיבו אבן בראשה למקומו (קהלת יא) מקום שיפול העץ שם יהו"א שיבא אלף למקומו. והנה באר (משלי כג) באר צרה נכריה והנה שם ג' עדרי צאן אין דורשין בעריות בשלשה שהם משחית אף חמה ג' גוליירין דלילית והאבן גדולה ע"פ הבאר הוא עון והוא רחום שהוא מדת יעקב שהלך אז ארצה בני קדם ראה אז אלו ד' קליפות ונאספו שמה כל העדרים משיריין עילאין ומשיריין תתאין וגללו את האבן הזאת מע"פ הבאר והשקו את הצאן. גם והנה באר בשדה היא המרכבה שראה יחזקאל ג' עדרי צאן (יחזקאל א) רוח סערה וגו' ענן גדול ואש אבן גדולה ע"פ הבאר קליפת נוגה ונאספו שמה כל העדרים כי קליפת נוגה נקראת מאזנים אם זוכין ישראל אז נקראת (ויקרא יט) מאזני צדק ונכללת כולה בקדושה וכשאין זוכין אזי (הושע יב) כנען בידו מאזני מרמה וכל מה שיש לבא בעולם הכל הולך דרך טיקלא שהיא אבן גדולה שע"פ הבאר וכשזוכין ישראל אזי בא אחיך במרמה ויקח ברכתיך ר"ל דרך אבן נגף זה באים הברכו' לעולם ר"ל דרך מאזני מרמה שביד כנען והשקו את הצאן:
רבנו בחיי
שלמה המלך ע"ה יזהיר בכתוב הזה (משלי כג) שימסור לבו לעבודת השם יתעלה ושיתרחק מתאוות העולם אשר הלב והעינים נמשכים אחריהם, ואמר תנה בני לבך לי, כלומר לחלקי לא לחלק התאוות, אבל יצטרך שיביא תאוותיו כלן בשעבוד עבודת הש"י יתעלה ותחת רצון יראתו ואהבתו, ושלא ישתמש בכלן ולא במקצתן כי אם במוכרח בענין שיהיו אליו הכנות להבין במושכלות, ועל זה אמר דוד ע"ה (תהילים ל״ח:י׳) ה' נגדך כל תאותי, שבח את עצמו שכל מה שהשיג מתאות העוה"ז לא כוון בהם אלא לנגדו כדי שיפיק בהן רצונו. ודבר ידוע שכל האברים שבגוף הם נמשכים אחר הלב והעינים, והלב עיקר הכל, כי אם הלב שלם עם הש"י הכל שלום, ואם הלב חסר עמו הכל חסר, ודרשו רז"ל רחמנא לבא בעי. ואמרו במדרש תנה בני לבך לי, אי את יהיב לי לבך ועיניך ידע אנא דאת דילי, ואי לא לית את דילי. באור זה כי הלב והעינים הם שרש גדול לקרבה אל אלהים או להתרחק ממנו, כי הן סרסורי העברות, וכן דרשו ליבא ועינא תרין סרסורי דחטאה נינהו, שנאמר (במדבר ט״ו:ל״ט) ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם, למדך הכתוב הזה כי כל ההולך אחרי שרירות לבו ועיניו יקרא זונה, כי הוא חוטא ומתפתה ביצרו כבא אל אשה זונה, ועל כן הזכיר לשון זונים. וכן עשה שלמה ע"ה בכאן אחר שהזכיר תנה בני לבך לי ועיניך דרכי תצורנה, סמך לו מיד כי שוחה עמוקה זונה ובאר צרה נכריה, בא להורות כי המתקרב אל פתח ביתה לא ינקה מן המכשול כשם שלא ינקה הנופל בשוחה עמוקה מן המכשול והנזק, וכן יקרה לאשר יתור אחר לבו ועיניו שלא ינקה ממכשול עון, ובאר צרה נכריה, אם אינה מיוחדת לזנות אלא שהיא נכריה, ותמיד לבו עליה, הנה היא כמי הבאר שהם נובעים וכל עת שיוסיף לשאוב מהם עוד יוסיפו ויתחדשו אחרים תחתיהן, כן ענין האשה, מן השיחה יבא האדם אל ההסתכלות ומן ההסתכלות אל ההרהור ומן ההרהור אל המגע עד שיפול בשיחת העון. והסמיך שלמה שני פסוקים אלו כאחד להזהיר את העם שימסרו לבם ועיניהם לחלק הש"י לא לחלק התאוות, לפי שהתאוות יטרידו האדם מן העולם הזה ומן העוה"ב, ואין ראוי לימשך אחריהם זולתי במותרות ובמוכרחות. וכן מצינו שהרחיקה התורה מאד מדת הזנות, כי הוא היה עון הכנענים יושבי הארץ אשר בסבתו הורישם הש"י משם. ואפילו באנשי המלחמה היוצאים לצבא אסרתו תורה כדי שיהיה המחנה קדוש ולא יהיו ישראל משולחים בזנות וביתר התועבות כשאר מחנות הכנענים, וע"כ לא התירה תורה אשת יפת תואר עד שיעשה לה כל משפטיה האמור בפרשה. וזהו שכתוב.