פרשנות מצטטת על משלי כג:לא

וְדַעַת רַבִּי פִּנְחָס, מִדְּקָאָמַר ״וּבְאַבְנֵט בַּד יַחְגּוֹר״, הַמְכַפֵּר עַל הַהִרְהוּר, וַדַּאי בְּלִבָּם הִרְהֲרוּ זֶה, וּכְדֶרֶךְ שֶׁבֵּאַרְנוּ דִּבְרֵי רַבִּי אַיְיבוּ. וְרַבִּי אַיְיבוּ סָבַר שֶׁהָאַבְנֵט מְכַפֶּרֶת עַל הַהִרְהוּר שֶׁל עֲרָיוֹת, כִּי בְּנֵי אַהֲרֹן לֹא הָיוּ לָהֶם נָשִׁים, וּמִי שֶׁהוּא בְּלֹא אִשָּׁה מָלֵא הִרְהוּרֵי עֲבֵרָה. וְרַבִּי פִּנְחָס סָבַר שֶׁהַכְּתֹנֶת הַמְכַפֵּר עַל שְׁפִיכוּת דָּמִים הַיְינוּ לְפִי שֶׁלֹּא עָסְקוּ בִּפְרִיָּה וּרְבִיָּה עַל כֵּן דּוֹמֶה כְּאִלּוּ שָׁפְכוּ דָם, כִּדְמַסִּיק בִּיבָמוֹת (סג:): תַּנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: כָּל שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בִּפְרִיָּה וּרְבִיָּה כְּאִלּוּ שׁוֹפֵךְ דָּמִים, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ט ו): ״שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם״, וּכְתִיב (שם ט ז): ״וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ״. וְטַעֲמוֹ שֶׁל דָּבָר כִּי דַּם זַרְעוֹתָיו הִנֵּה נִדְרָשׁ מִיָּדוֹ. וּ״מִכְנְסֵי בַד״ הַמְכַפֵּר עַל גִּלּוּי עֲרָיוֹת בַּעֲבוּר שֶׁנִּכְנְסוּ שְׁתוּיֵי יַיִן הַמַּרְגִּיל לְעֶרְוָה, וּכְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא עה.): כָּל הַנּוֹתֵן עֵינָיו בְּכוֹסוֹ כָּל הָעֲרָיוֹת דּוֹמוֹת עָלָיו לְמִישׁוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כג לא): ״כִּי יִתֵּן בַּכּוֹס עֵינוֹ יִתְהַלֵּךְ בְּמֵישָׁרִים״. ״וּבְמִצְנֶפֶת בַּד״ כִּי הוּא מְכַפֵּר עַל גַּסּוּת הָרוּחַ, וְזֶה כּוֹלֵל כַּמָּה מִינֵי עָוֹן שֶׁיִּחֲסוּ לָהֶם רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הַתְּלוּיִן בְּגַסּוּת הָרוּחַ, הֵן שֶׁהִסְתַּכְּלוּ בַּשְּׁכִינָה מִתּוֹךְ לֵב גַּס, הֵן מַה שֶּׁהוֹרוּ בִּפְנֵי מֹשֶׁה רַבָּן, וְכַמָּה מִינֵי עֲבֵרוֹת זְכַרְנוּם לְמַעְלָה פָּרָשַׁת שְׁמִינִי (י א). וּלְפִי שֶׁבְּנֵי אַהֲרֹן מֵתוּ עַל שֶׁחָזוּ אֶת הָאֱלֹהִים בְּעוֹד הֱיוֹתָם מְלֻכְלָכִים בַּחֲטָאִים אֵלּוּ, עַל כֵּן צִוָּה לְאַהֲרֹן בְּבוֹאוֹ לִרְאוֹת כְּבוֹד ה׳ יִהְיֶה נָקִי מִכָּל לִכְלוּכֵי חֲטָאִים אֵלּוּ, וְיִלְבַּשׁ אַרְבָּעָה בִּגְדֵי לָבָן אֵלּוּ הַמַּלְבִּינִים הַחֲטָאִים הָאֵלּוּ, שֶׁאִם יַאְדִּימוּ כַּתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ. וְעוֹד שֶׁכְּדֶרֶךְ שֶׁבָּא לִרְאוֹת פְּנֵי הַשְּׁכִינָה, לְבוּשֵׁיהּ כִּתְלַג חִוָּר, כָּךְ בָּא לֵרָאוֹת בְּבִגְדֵי לָבָן.

יין ישן. שעברו עליו שנים עשר חודש, עובר אדמימותו, והכתוב אומר (משלי כ״ג:ל״א) אל תרא יין כי יתאדם, אלמא בשעת אדמימותו מובחר הוא:

חוץ ממזיגת הכוס. כלומר של יין, דכתיב (משלי כג, לא) אל תרא יין כי יתאדם כי יתן בכוס והרחצת פניו ידיו ורגליו, אפילו אינה נוגעת בבשרו אלא הוא רוחץ והיא מוצקת. והצעת המיטה, בפניו כ"כ הרשב"א גם בתורת הבית שער בית הנשים, הובא בב"י יו"ד סי' קצה.