פרשנות מצטטת על משלי כד:י

והתשובה, חכמים הללו המה ראו י"ב גנויות בזימון זה וכל א' מהם בא להסיר גנות אחד שהיה בדבר, ואליהו ז"ל העיד כי ראתה עינה כלם וכי היה לה מענה וטענה בדבר מבטלת כל גנו' שיתיחס והותרה ההערה הא', ולאהבת הקיצור לא אסדרם ביחד רק על פי דברי המאמר, ר' אליעזר אומר פחים טמנה לו, עינינו הרואות פחדת הרשע הזה ממה שעשה ומה גם בהיות המלך הפכפך והדבר לעתים רחוקות. וכבר קדם לנו דברי הה"ר יעקב בר נחום ז"ל בפסוק גלוי לכל העמים כי לכן יעץ לגלותו תכף מפחדו שינחם על הדבר להיותו הפכפך, ויורה על זה מה שהשתדל למהר את הקץ לתלות את מרדכי אחר ד' ימים לגיזרה הרעה, וכן לכ"ב אלף תלמידיו והוא עבר לפנינו בפסוק ויהי ביום השלישי. והנה גם הוא אחרינו בס"ד. ומזה גנות רב ועצום כי בזה היא מקשה את רוחו ומאמצת את לבבו בראותו המלכה שעד עתה לא נודעה לאוהבת אותו זימנתו עם המלך לבדו אין זר אתם וכמו שנתהלל ביום מחר אף לא הביאה וגומ' כי אם אותי וגם למחר אני קרוא לה עם המלך כי זה תכלית המעלה והכבוד כי על כן קראה אסתר המלכה להרבות בכבודו כי עם היותה מלכה מזמנת אותו ואחר שעשר ידות לו במלך מקודם זה, ועתה כמו כן במלכה מה שלא עלה על לבו ואולי כי פחדתה יפול עליו לאמר שמרדכי שונאו הוא אומן המלכה וכבר החל לעלות במעלה כי שמה לו אסתר כסא בשער המלך. ועתה כי ראה גם המלכה אוהבת אותו ממי יירא וממי יפחד על כן אמר ר' אליעזר פחים טמנה לו, וביאור הדבר הוא מה שאני כותב בביאור הכתוב בסמוך בשם הה"ר שמריא האקריט ז"ל שכוונתה להחניפו בזה כדי שהוא ירבה לדבר למלך עליה דברי' טובים ויפליג ויפליא בשבחיה, באופן כי בבא עת פקודתו שתאמר בפניו איש צר ואויב המן הרע הזה יבוש ויבהל עד מאד ויחפור ויאבד, ואם באולי יקשה את רוחו ויעיז את מצחו לדבר עליה תועה יאמרו לו כבר בנית ואי אתה רשאי להרוס ואלו הם הפחי' שטמנ' ללכדו שלא יהיה לו עוד פתחון פה לדבר כנגדה ואין אלה דברי ר' מאיר ור' יוסי והוא מבואר וראית הכתוב יהי שולחנם לפניהם לפח הוא מה שאומר, איתא בגמרא (ברכות פ' בתרא) והמאריך על שולחנו דילמא אתיא עניא ויהיב דכתיב (יחזקאל מ"א כ"ב) והמזבח עץ שלש אמות גבוה, וכתיב וידבר אלי זה השולחן אשר לפני ה'. פתח במזבח וסיים בשולחן, ר' יוחנן ור' אלעזר דאמרי תרוויהו בזמן שבית המקדש קיים מזבח מכפר על ישראל, ועכשיו שלחנו של אדם מכפר עליו, וכן בגמרא (חגיגה פ' בתרא) וכבר קדמו לנו אמרים אמת בזה הדבר למעלה בפסוק ביום השביעי כטוב לב המלך עמוד עליהם ודורשם משם, ובכן קלל דוד לאויביו קללה נמרצת שלא יהיה שלחנם להם לכפרה אבל שיהיה לתקלה ולמוקש, אם באכילתם בכוונת הנאה לצבות בטן או שלא יבאו עניים, ואם יבאו שלא יתנו להם, או באוכלם דבר שאינו מעושר כדבריהם ז"ל אצל ותורתך בתוך מעי, אמר דוד תבא עלי אם אכלתי דבר שאינו מעושר כדאיתא במדרש ר' תנחומא, ולשלומים למוקש, יען הנותן צדקה משים שלום בין הב"ה והעני, התפלל עליהם כי במקום השלום יהיה מוקש שיוכשלו בבני אדם בלתי מהוגנים כמו שקלל ירמיהו הנביא כאויביו ויהיו מוכשלים לפניך כדרוש רבא בגמר' (ב"ב פ' קמא) אמר ירמיה לפני הב"ה רבש"ע אפי' בשעה שכובשין את יצרם לעשות צדקה הכשילם בבני אדם שאינם מהוגנים כדי שלא יקבלו שכר עליהם והתוספות פירשו בגמר' (ב"ק פ"ק) לפניך זו צדקה שנאמר (ישעיה כ"ח ח') והלך לפניך צדקך, ותגדל קללת דוד שלא בלבד יהיו בלתי מהוגנים אבל שיהיו רשעים כדי שיחשבו מחזיקי ידי עוברי עבירה והיא מוקש גדול וטעם הדבר כי עשות צדקה וחסד איננו טבעי אליהם אבל הוצרכו לכבוש את יצרם ובהפך זה העלו השלמים (ישעיה ס"ד ד') פגעת את שש ועושה צדק שהוא שש בעושה צדק ולמ"ד לפח למוקש כלמ"ד ותהי להם הלבנה לאבן, במקום אבן, חמר במקום חמר, ומכל זה נודעה כוונת אסתר הטובה בזימון זה כי השלחן הזה יהיה לו לתקלה ולמזכרת עון כמדובר, ר' יהושע אומר מבית אביה למדה וכו' ר' יהושע ראה עוד גנות שני בזימון זה, כי עד עתה הוללה אסתר מהשמעותה למרדכי לא תסור מדברו אפי' יאמר לה על שמאל שהוא ימין, ועתה למה החלה דברו כי הוא צוה לה לבא אל המלך להתחנן לו ולבקש מלפניו על עמה ולא אמר שתקרא להמן ושתכבדהו כבוד גדול כמו שנראה וכמו שעוד תשמע בסמוך בס"ד, וזה דבר מבהיל, והשיב ר' יהושע ואמר כי אדרבה מבית אביה למדה, וביאור מבית אביה אצלי מבית מרדכי שהוא אביה כענין לקחה מרדכי לו לבת, והיא ראתה או שמעה כי אביה מרדכי שאל לתינוקות פסוק לי פסוקיך ושמח על בשורתם וכמו שבא למעלה בשם מדרש רבתי (פרשה ו') בפסוק הרצים יצאו דחופים, ומזה למדה היא כי בלא שאלה שמעה התינוקות קורין אם רעב שונאך וגו' כדברי רש"י ולכן האכילתו והשקתו, וביאור מבית אביה למדה כלו' למדה ללכת לקראת פסוקי התינוקות לשמוע מה בפיהם ושמעה אומרו (משלי כ"ה כ"א) אם רעב שונאך, וענין הכתוב הלז הוא מה שאומר, הוקשה לו לר' יהושע דבר וה' ישלם לך שאם כוונת המאכיל היא לחתות גחלים על ראשו מהו השילום המושב אליו, והיאך יעץ שלמה דבר כזה ויבטיחהו גומל טוב ויותר טוב היה אם יעביר על מדותיו ויגמלם טובה תחת רעה, ודוד אביו אמר (תהלים ק"ט ד') תחת אהבתי ישטנוני וגומ' ואמרינן בבמדבר רבה (פרשת כ"א) את מוצא בשעה שישר' מקריבים שבעים פרים על ע' אומות אמרו ישראל רבון העולמים הרי אנו מקריבי' עליה' ע' פרים והיו צריכי' לאהוב אותנו והם תחת אהבתי ישטנוני. ובמדר' שוחר טוב, ע' פרים אני מקריב בחג על שבעים אומות ואני מתפללת עליהם שירדו גשמי' הוי תחת אהבתי ישטנוני הישולם רעה תחת טובה לכך ואני תפלה, ולדברי המאמר שלפנינו דברי שלמה חולקים על דברי דוד אביו. ולכן אמר אל תיקרי ישלם לך אלא ישלימהו לך, וביארו וא"ו וה' במקום או כמו ומקלל אביו ואמו, אמר מה שתאכילהו ותשקהו ימשך אחד מב' דברים, אם כי גחלים אתה חותה על ראשו אחר שאתה משלם טובה תחת רעה בלי ספק בעיני אלהים ואדם אתה חותה עליו פחים באופן שרעתו רבה וחטאתו כבדה אחרי שגמלך רעה, ואם באולי גרמו זה עונותיך כי אין יסורין בלא עון, לפחות ה' ישלימהו עמך, וביאורו אם תזכה לנצח אותו גחלים אתה חותה על ראשו, ואם לאו ה' ישלימהו לך שיהיה שלום ביניכם וזה או זה יכשר, וכמו כן דבר אסתר כי אחרי ששמעה דבר התינוקות נסתפקה איזה דרך ישכון אור, ולכן התחילה בתחלת הכתוב האכילהו לחם ומזה ימשך חיתוי גחלים כשיראה המלך שהיא אוהבת אותו ומכבדתו כבוד גדול, וכי הוא ישטננה וידבר עליה רעה אין ספק כי אז יעשן כאש חמת מלך עליו ובערה ואין מכבה, ואם אין זכות לגרום זה לא יחסר לפחות כי ישלימהו הב"ה עמה כי כן יסד שלמה והרבה פתחים למקום להביא הדבר הזה לגמרי, והותרו ההערות, ב' ג' ד', ר' מאיר אומר כדי שלא יטול עצה וימרוד, ר' מאיר ראה עוד גנות גדול שהיא מחמצת את המציה. הלא זה עון אביה שאול כי לא הביא אגג מלך עמלק חי להחיותו רק להמיתו בקרב כל ישר' ובין זה לזה היה מה שהיה שהניח זרע תחתיו, ולכן דרש אבא מארי זלה"ה סמיכו' לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה (דברים כ"ה י"ז) זכור את אשר עשה לך עמלק מדאמרינן בגמרא (ב"ב פ"ה) אמר רב יהודה אמר רב אסור לו לאדם שישהא מדה חסרה או יתרה בביתו שמא יבא הדבר לידי תקלה ולכן סמך דבר עמלק כי על שהשהה אותו שאול היה מה שהיה, ומזה יש לתמוה על אסתר למה החמיצה את המצוה והנה היא לא ראתה להמתין הצומות ולהשהותן לפחות עד י"ז בניסן, אשר למה עתה איחרה הדבר, לכן אמר שמא יטול עצה וימרוד, ופשר דבר כי אחרי ראותו שאסתר נכנסה בלא רשותו כמו שקדם, ראה כי היא אויבת אותו ומבלי ספק שתבקש רעתו והמלך נשמע אליה והושיט לה השרביט. ומה גם בשיסופר לו חמת מלך ועיניו כלפידי אש כמדובר, וכמעט רגע נהפך ועבר על דתו ותורתו הפר, כי כל דבר לא יכחד ממנו, והיאך יבחר ובניו העומדים לפני המלך, ולכן פחדה שמא יטול עצה וימרוד, והוקשה לו לרש"י ז"ל. ואם ימרוד מה בכך בודאי יהיה המרד לרעתו. והשיב שראתה שהיתה שעתו מצלחת, ומזה יש לפחד מהמרד, ולכן טרדתו בסעודה כדי שלא יהי' לו פנאי ליטול עצה. ר' יהודה אומר כדי שלא יכירו בה שהיא יהודית, ר' יהודה ראה עוד גנות רב בזימון זה, הלרשע לעזור ולשונאי ה' תאהב. ועינינו הרואות כי מסבת המשתה העביר המועד והקדימו להרוג את מרדכי ושיהיה זה ברשיון המלך וכמו שנראה ממאמרו אף לא הביאה אסתר המלכה עם המלך אל המשתה וגו' כי זו עולה על כל המעלות המסופרות כבוד עשרו ורב בניו ואת כל אשר גדלו המלך ואת אשר נשאו וגומ', וכמו שיבא שם, והראיה על כי הפליא להעזר בזה כי חזק לשאול לתלות את מרדכי בהיותו אומן המלכה כנודע. ולכן השיב ר' יהודה כי עשתה זאת כדי שלא יכירו בה שהיא יהודית. ובמדרש לקח טוב מסיים כה כדי שלא יכירו בה שהיא יהודית ויאמרו למלך היאך נכנסה זו לחצר הפנימית, והמסתבר לי בביאורו כי לא על עוברה על דת המלך יאמרו זה רק על שהיא מהעם אשר זעם המלך וצוה להכחידו מגוי ואין ראוי שתראה פני המלך וכמו שיבא בפסוק ופני המן חפו דמטעם זה לא סיים למילתיה היאך נכנסה זו לחצר הפנימית שלא נקראה. כ"ש כי כבר הושיט לה המלך את שרביט הזהב ובכן הורה שמחל על העברת הדת, שיש בידו למחול וכמו שקדם במקומו. מה שאין כן גזרת להשמיד להרוג ולאבד שלא נשאר ביד המלך יכולת למחול ונשאר הדבר לדת פרס ומדי הקדומה כי כתב אשר נכתב בשם המלך אין להשיב, ואיננו רחוק שיהיה התרעומת גם על השוערים וזהו היאך נכנסה זו וכי לא היו שוערים שומרי' והיאך לא הומתה כי כל עבדי המלך וגו' יודעים כי כל איש ואשה וגומ' אחת דתו להמית וא"כ זו היאך נכנסה והנה חייבת מיתה מעת בואה שמה ואין הושטת השרביט מצילתה כמו שנאמר. ומעתה ביאור כדי שלא יכירו בה שהיא יהודית כנוי הוא וכמו שאמר כדי שיחשבו שאינה יהודית ולא יתנו לב על הדבר, כי אין עוזר לישראל והותרה ההערה הו'. ר' נחמיא אומר כדי שלא יאמרו ישראל אחות לכו וכו', הנה ר' נחמיא ראה גנות גדול' מה שהפילה לבן של ישראל בראותם אותה דורשת שלום האויב ומבקשת אהבתו היעמוד לבם אם תחזקנה ידיהם עוד אשר אמרו בצלה נחיה ועתה כרגע יהפך פניה מהם ותהפך כהם לאויב, ומה יעשו עניי עם, והשיב ר' נחמיא כי אדרבה זאת היתה לה להפיל לבם ושלא יסיחו דעתם מן הרחמים את אשר החלו לעשות מכוסים בשקים מתפלשים באפר בוכים ומתחננים וכי ישמעו בואה לפני המלך והמלך אהבה יאמרו אחות יש לנו בבית המלך כלו' כבר נכנסה בבית המלך ולא הכלימוה ולא גערו בה, ומעתה לא יגרע המלך דבר ובזה יפתחו שקיהם וינערו האפר מעל ראשיהם ויסיחו דעתם מן הרחמים ותגדל עונם עד להפליא ולכן שאלה יבא המלך והמן כדי שירפו ידיהם ממנה ויחזיקו באביהם שבשמים, ר' יוסי אומר כדי שיהיה מצוי לה בכל עת, ר' יוסי ראה כי דעות השלמים ההמה שלמי' הם וטעמם כי טוב, ועל השנות המשתה לא נתקררה דעתם בכל הנאמר ודי והותר במשתה הראשון לפח ולמוקש להמן ולהמטיר עליו פחים ושלא יטול עצה ושלא יכירו מה היא וימס לבב העם ויהי למים ומן הראוי כי באמור לה המלך במשתה היין מה שאלתך שתאמר ותשאל שאלתה, והשיב ר' יוסי כדי שיהיה מצוי לה בכל עת, ויובן זה במה שפרש"י ז"ל כדי שיהא מצוי לה אולי תוכל להכשילו באיזה דבר לפני המלך, והיא לא ידעה במה תהיה החטאת והמכשול, ובאיזו שעה יהיה ולכן תצטרך שיהיה מצוי אצלה [בכל] זמן שאם לא תוכל להכשילו בשעה זו יהיה בשעה אחרת, ר' שמעון בן מנסיא אומר אולי ירגיש המקום ויעשה נס, הנה ר"ש בן מנסיא ראה גנות רב ועצום מכל הנאמרים, והוא כי הנה היא בזה כמתשת כחה של מעלה על הדרך שביארנו למעלה (משלי כ"ד י') התרפית ביום צרה צר כחכה, בביאור השני בפסוק כי אם החרש תחרישי וגו'. ובמקום אשר יאמר להגדיל כחה ולתת עז לאלהים הנה מתשת כחה ועוזרת הכח החיצוני בהשפיל כבוד ישר' והגדיל כבוד אויביהם, והשיב ר' שמעון בן מנסיא כי כוונתה שיראה ה' ורע בעיניו אשר היא עושה וימיתה ה', והשיב מעל עמו חרון אפו עה"ד שכתבנו למעלה בפסוק פן יראה ה' ורע בעיניו באופן שהשליכה נפשה. מנגד כדי שינצלו בני ישראל עה"ד הנאמר, וכלפי הפי' השני שכתב רש"י אי נמי ירגיש שאני צריכה להחניף לרשע זה ולזלזל בכבודי וביאורו אצלי לשון כנוי הנה היא מזלזלת בכבוד של מעלה. ואולי ירגיש זה הב"ה ויעשה נס כי יראה שעושה זה במר נפשה והותרה ההערה הז', ר' יהושע בן קרחה אומר הסבירה לו פנים כדי שיהרג הוא והיא דברים הללו מתבארים מתוך מדרש, כיון שנכנס המן לסעוד' נתנה אסתר כתרין שלה אצל כתרין של המן שאמרה אסתר אם אין אני כונסת בין המלך להמן שהוא חביב עליו היאך אני שולט' בו, והיה הכוס נמזג למלך ואחר כך נמזג למלכה והיתה נוטלת כוסה ונותנת להמן. והמלך היה רואה ורע לו והיה אומר לא היה טוב שאוכל עסיקין שלי ולשתות כוסה ולא המן ע"כ, הנה זה הסבר' פנים אשר אומר ר' יהושע בן קרחה שאם הכריחוה הטעמים הנאמרי' עד הנה לזמנו, הסברת פנים כזה למה וזה הוקשה לו לר' יהושע בן קרחה בזימון זה, והשיב המוש' במדרש כי אחרי רואה שהמן חביב עליו ביותר לא ראתה שיספיק הזימון להכניס קנאה אם לא יהיה הדבר לפנים מן השורה כענין בכתרין ובכוס ובזה יהרגו הוא והיא והוקשה לו לרש"י ומה בצע בהריגה זו לתקן דבר ישר' ואמר וכי גזרי גזירתא ומית חד מינייהו בטלי לה, אמר רבן גמליאל אחשורוש מלך הפכפך הוא, הנה רבן גמליאל ראה כי לא יספיק כל זה אחרי שהמלך אהב' נפשו אהבה כי רבה תפארת' והנה מעשה רב שמרתה דברו ותשם לאל מצותו והעביר לה ונדר עד חצי המלכות ומה לה לבקש עוד, והשיב כי המלך הזה הפכפך וכמו שכתב רש"י ז"ל מלך הפכפך היה אחשורוש וחוזר בדברו, אמרה אולי אוכל לפתותו עליו להרגו, ואם לא יהיה מזומן לי תעבור השעה ויחזור בו ע"כ, והבדל גדול בין דברי' הללו ובין מה שכתב בדברי ר' יוסי ששם כתב אולי תוכל להכשילו באי זה דבר לפני המלך, כי ימשך הדבר מעצמו לא שהיא תבקש את נפשו, וכאן אמר אולי אוכל לפתותו עליו להרגו כי ראתה שיש מקום לבטוח בו כפי העת ההיא אלא שהוא הפכפך ואם לא יהיה מצוי אז המן אצלה תעבור השעה ויחזור בו ולכן צריך שיהיה מצוי לה מתוך המשתה, ר' אליעזר המודעי אומר קנאתו במלך קנאתו בשרים ר"א המודעי ראה עוד גנות אחר שאם היתה כונת' להחניפו ולהראו' לו שגדל' ערכו בעיניה ואהבתו גדלה מאד אשר למה לא זימנה שרים אחרים עמו כי בזה כבוד גדול מה שלא יתעלם, והשיב כי אדרב' כוונתה להכניס קנאה בשרים שיתקנאו כמו כן והמה יעזרו לרעתו והותרה ההערה הח', רבה אמר לפני שבר גאון, רבה ראה עוד באופן בואו אל המשת' ראשונה מהרו את המן בשני ויבהילו את המן, ובשניה' זכר אסתר וזה אליו כבוד גדול, שלא יאכל המלך עם המלכה אם לא יבא הוא, והשיב לפני שבר גאון להורות כי כוונתה להרבות בכבוד שמים והוא עה"ד שכתבנו למעלה מאמ' רבתי דאחשורו' (פרשת ו') על פסוק בפרוח רשעים וגו' כך אמר הב"ה אילו נהרג המן כשירד ויעץ לאחשרוש לבטל בנין בית המקדש לא היה מי יודעו אלא יתגדל ואח"כ יתלה בפסוק אחר הדברים האלה גדל המלך אחשורוש את המן תמצאנו, והנה אסתר כיוונה לדעת עליון להגדילו יותר כדי שתהי' מפלתו גדולה ובזה יגדל כבוד שמים אביי ורבא דאמרי תרווייהו (ירמיה כ"א כ"א) בחומם אשית את משתיהם. הנה אביי ורבא המה ראו כמה נזהרה אסתר עד הנה בפיה שלא תתגאל בפת בג המלך וכמו שנכפל למעלה כי גם הנתן לה משולחן המלך לא היתה אוכלת אותו, והיתה אוכלת זרעונים וכמו שנראה בפסוק וישנה ואת נערותיה לטוב, כן תמהו בראות אותה מזמנת עצמה לאכול עם המלך והמן והמלכה ובלי ספק שלא יאכלו משחיטת מרדכי ולא מבשוליו, וגם כי יאכלו כבר הקדמנו למעלה מדברי הגמר' (ע"א פ"א) תניא ר' שמעון בן אלעזר אומר ישראל שבחוצה לארץ עובדי ע"א בטהרה הם, כיצד כותי שעשה משתה לבנו וזמן את כל היהודים אשר בעיר אעפ"י שאוכלים ושותים משלהם ושמש שלהם עומד עליהם מעלה עליהם הכתוב כאילו אכלו מזבחי מתים בהקדמת הביאור תמצאנו. אצל מאמר שאלו תלמידיו וכו', באופן שזה אצלם עון פלילי. ונכפל עון זה במה שהקדמנו למעלה בפתיחות ובפסוק וישנה ואת נערותיה לטוב כי כוונתה בהזהרות הזה כדי לכפר על הקהל מעון אשר נהנו מסעודתו של אותו רשע אשר למה תוסיף על חטאתם פשע היות היא נהנית מה שלא עשתה עד עתה ואם היה זה בהוראת מרדכי וכמו שקדם דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ובשלמא לשכב עם אחשורוש ניחא אי משום דהיא קרקע עולם, ולא קא מתהניא מעביר' שטובתן של רשעים רעה היא אצל הצדיקי' דקא שדי בה זוהמא כדאמרינן גביה יעל בגמרא (יבמות פ' י"ב) אי משום דלהנאתו הוה מכוין כי יפה היא, אבל לענין אכילה אי אפשר לומר דלא קא מתהניא ואם כוונתה להחניף את הרשע היה לה לחפש דרכים אחרות כי אם האוכל עם הנכרי מאכל יהודי שמץ ע"א נמצא בו כ"ש להיסב עם המן הרשע דאיהו גופא דע"א, וכמו שקדם בפסוק ויהי באמר' אליו יום יום משמה דגמרא (סנהדרין פ"ז) עיין שם ולכן יש לתמוה על הצדקת הזאת בדבר המשתה. והשיבו כי ראתה שפורענות הרשעים ומפלתם הלא היא מתוך משתה כענין בחומם אשית את משתיהם האמור בבלשאצר ותעש גם היא משתה שמרים להביא על המן פקודת רעה ולכן התירה לעצמה האכילה להציל את בית ישראל. ואני עתיד לכתוב בסמוך כי נזהרה מזה כל מה שהיה בידה, ומעתה נתבארו דברי המאמר על נכון, ואחר אשר ראינו כמה ספקות גדולים ועצומים היו בדבר וראתה עין אסתר כלם כדברי אליהו ז"ל לכן פיה פתחה בחכמה יב"א המל"ך והמ"ן היו"ם להזכיר שם מדת הרחמי' בראשי תיבות כי להיות הדבר מסופק מאד סייעתא דשמיא בעי ועל דבר זימון זה אני אומר אי הוינא התם הוה אמינא חדא דעדיף כותייהו ואבא אליהו לא הוה קפיד עלה. והדבר מיוסד על דברי המתרגם בפסוק כל עבדי המלך וכה אמר וכען כל עבדי מלכא ועממין דדיירין בפילכי מלכא ידעין דכל גבר ואתתא די יעול קדם מלכא לדרתא גוואה דלא מתקרי על פומא דהמן חדא היא גזרת דיניה למימת ע"כ. למדנו שאין הקריאה על פי המלך אלא על פי המן ומזה למדנו למה לא שלחה אסתר לאמר למלך שירשה לבוא לפניו אחרי כי כן יסד המלך שלא לבא לפניו איש או אשה אלא על פי המן ונפשה יודעת מאד שנאת המן פרטית אליה על המלכתה כי בלבו היתה שומה שיקח המלך את בתו לאשה וימליכה תחת ושתי אלא שהב"ה לא אבה לשמוע בקולו וכמו שיבא זה באורך בתרגום בפסוק ויהי ביום השלישי וכה אמר בשם אסתר רבון עלמא לא תמסרינני ביד ערלאה הדין ולא תעביד רעות המן רשיעא מיני כמא דעבד מן ושתי דשם טעי' על מלכא ופקיד למיקטלא בגין דהוה צבי למיסבא ליה ית ברתיה. וכד אתכנשו עולימתאן לידוי דהגי הות תמן ברתיה דהמן והות צבו מן שמיא דכל יומא ויומא הות מיקלקלא בריעא עציצא ובמוי דריגלאן ופומא הוה סרי לחדא ואפיקו יתה בבהילו ומינה איסתקף עלי הדא לאיתנסב' ליה ע"כ, ומעתה אחרי שכן הוא כי יש שנאה וצרעת נושנת, ועתה מחדש ביזתה אותו וישם לאל מלתו מצותו ועצתו ונכנסה שלא ברשותו אין ספק שניתוספה שנאה על השנאה הקדומה ובמה יתרצה זה אל אדוניו כי אם בהריגתה אחרי שמרתה פי מלך ולא נכנסה ברשות המלך והיא גם היא ידעה כי הושטת השרביט על אפו ועל חמתו כי ממראה עיניו ראתה חמת מלך וכמו שקדם והנה הוא הפכפך והאיש הזה מועד להרוג אשה גדולה מאין כמוה מבלי שתעשה דבר ואם החלה דברו לא בקום עשה אלא בשב ואל תעשה בהוראת צניעות, לא כן אסופית אחת אשר לא יכלה להתיחס לזאת תקרא אשה מורדת ולא על המלך לבדו עותה כי אם על כל השרים ועבדי המלך אחרי שעותה על גדול שבכלן שכלם כורעים ומשתחוי' אליו כל אלה חברו לפחד ממנו ועל כן הוצרכה להראות כי לא עשתה הדבר הזה לבזותו או למיעוט ערכו בעיניה כי חשוב הוא בעיניה כמלך ונחשב לה הזמנתו עם המלך חן וחסד, והנה הה"ר שמריא האיקריט ז"ל הרבה בדבר הזה דברי' טובים דברים של טעם וז"ל, באמת שתשובתה צודדת דעתו להתחבב עליו מאד כי הוא אומר לה מה בקשתך עד חצי המלכות וינתן לך, והיא משיבה שבאה לבקש ממנו שיאכל עמה שאכילתו עמה יקרה בעיניה מכל בקשה שאפשר לבקש ממנו, ושאלה את המן לאכול עמה מפני שהיה גדול בעיני המלך מכל אדם ושומע את דבריו כי הוא לכהן לו ובזה בלא ספק ימלא דבר המלך בשבחו אותה ויגדיל מעלת' בעיניו כי כבוד גדול כבדתהו לקראו עם המלך כמו שנכתב ואמר אף לא הביאה. וגם למחר אני קרוא לה עם המלך. ובלא ספק כי כשיראה המן רצון המלך עליה טוב למלאת את בקשתה ישבחה גם הוא לפני המלך שהיא מבחר כל הנשי' שיש בעולם ושהצלמי' שהיה עובד זימנו לו אשה כזאת, וכ"ש אם מאתו העצה להעביר את ושתי ולתת את המלכות לרעותה הטובה ממנה שהמן יעלנה בכל מיני עילוי והשבח כי בכן יעלה עצתו, ואחר שישבחנה בתכלית השבח אל המלך בקריאה הראשונה והשניה. מה מענה ימצא בפיו כשתאמר פתאום למלך בפניו איש צר ואויב המן הרע הזה הסיתך שתמכור אותי ואת עמי לו להשמיד להרוג ולאבד, באמת שיאבדו עשתונותיו ככתוב והמן נבעת מלפני המלך והמלכה, אבל אם היתה קובלת עליו בתחלה כשהלכה לפניו מפני שהמן גדול מאד בפני המלך היה אפשר לו בקל לדחותה בדרך שחוק ושמחה ויאמ' לה אל תדאגי אסתר כי לא נתכוון בעבורך ומה את מחשבת אל העם הנבזה ההוא אני אגזור על כל משפחתך שלא יגע בהם רע, ובאמת כי גם את גופה לא היה יכול להציל שכן היה חקם דלא להשניא, אמנם אסתר יראה מכל זה ע"כ ודברים נכונים הם, ובביאור המאמר שלמעלה הוצרכנו לקצת מהם אם תזכור אותם או תעיין עליה' ובשערי בינה אל הה"ר אליעזר זלה"ה א"ם ע"ל המל"ך ס"ת מלך נתנה עיניה במלך הכבוד לכך ראשי תיבות יב"א המל"ך והמ"ן היו"ם השם הנכבד לומר אם רעב שונאך וגו' וה' ישלם לך לכך שתפה השם עמהם אולי יראה השי"ת בעמל ישראל, המל"ך בגימ' המ"ן, לכך ב' פעמים (תהלים קכ"ד ד') המים שטפונו המים הזדוני' ובאותו מזמור ג"פ אזי אזי אזי גימט' נ"ד נ"ד תיבו"ת באותו מזמור, ונ"ד אותיות בבני המן, ונ"ד פעמים המן במגלה עד כאן, וכבר הקדמנו קצת דברי' הללו ומה שצריך מהם ביאור למעלה בהקדמת המגלה בפתיחות פתיחה י"א עיין שם. ועוד בשערי בינה יבא המלך והמן היום מיד אל המשתה וכבר הסעודה מתוקנת ואז כשנהיה שמחים אומר לך מה אני חפצה, ואני אומר ראה והפלא כי בכתוב הזה יש ט"ו תיבות וכבר הקדמנו והוכחנו כי זה היה בט"ו בניסן. ומצאתי בשערי בינה ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע הם אותותיו ומהמן יושע ותיבת יושע גימטר' לי"ל עומ"ר וזה נודע ממה שהקדמנו למעלה.

אם תחשוך. מלהצילם על זה אמרתי צר כחך:

כי אם החרש תחרישי. דברי מרדכי הצדיק בעיני מיוסדים ומיושרים על דברי שלמה בספר משלי דמי איכא מידי בכתיבי דלא רמזי באורייתא כדברי ר' יוחנן בפ"ק דתעניות לכן אני צריך להקדים ביאור דברי שלמה להבנת כתוב זה (משלי כ"ד) התרפית ביום צרה צר כחכה. אמר התרפית ביום צרה, החסיד הה"ר יונה זצ"ל כתב בביאורו למשלי ז"ל, לפי שהזכיר כי יענש האדם על המחשבות הרעות ואמר זמת אולת חטאת, יאמר עתה כי גם ענש יענש על שיתרפה מן המחשבות הטובות במקום הצורך, ויתכן כי הענין הזה מוסב על מה שהזכיר למעלה ואיש דעת מאמץ כח הנחשלים בעת צרה ולא שמת לבך על פיקוח הנפשות לחשוב מחשבות אם המצא תמצא בידך דרך וסבה להושיע' מיד צר ולהעמיד להם ריוח והצלה במועצות, הנה צר כחך ותענש על זאת וימודו לחקך מדה כנגד מדה כי יש לאל ידך להציל ולאמץ כח בדעת אשר חננך השי"ת, והתרפית ושמת נפשך כאיש חלש ורפה ידים על כן יצר כחך במעשיך ולא תעצור כח לעשות חיל, התרפית בא בחסרון אם כמו ועזב את אביו ואם עזב עכ"ל, ואני אומר תיבת התרפית היא מההתפעל ומשפטה עומדת האמנה מצינו לראש המדקדקים הראב"ע שעשה את אחותה תיבת והתנחלתם פעל יוצא, ודומה לו והתוית, ואעשה כן גם אני התרפית יוצאת כשאתה מרפה הצרה ביום בואה בהשתדלתך במחשבות במעשים טובים אם בדרך מהדרכי' התרפית הצרה הפך החזק מלחמתך, הנה אז צר כחך, צר תאר כמו איש צר ואויב, מיד צר, הנה הצר הצורר הוא הכח שלך. כי מתוך מעשה הרע שלו כחך נכר, והפלה לדבר בזה כי אם יוכל להושיע בעת צרה ולהסירה מכל וכל מי יערוך אליו ומי ימלל גבורותיו אבל אפי' אם ירפה תוקפה וחזקה נעשה הצר כח גדול, והיא עצה רבה כי אם לא תשיג ידו להושיע לא ימנע מפני זה מהשתדל להרפות הצרה אם מעט ואם הרבה, (שם כ"ד י"א) הצל לקוחים למות ומטי' להרג אם תחשוך תיבת הצל תהיה ציווי, ויאמר איעצך שתצל הלקוחים למות גם כי תראה חרב מונחת על צוארם ואין תקוה אל תרפנה ידיך ושנס בעז מתנך להצילם ובא הציווי בלשון מקור להורות שיתמיד בדבר ולא יתפייס לעשות זה פעם או פעמים אך פעמים רבות יצילם. ומטים להרג אם תחשוך, ביאורו אצלי שהם מטים להרג אם אתה תחשוך לדבר עליהם גם באלה אתה חייב לאמץ כת להושיעם ולהצילם, ואפשר שיהיה שכר אמת על מה שהקדי' להרפות הצרה כמו שנאמר באופן שבזה יזכה להציל ממש, והכתוב נתבאר מבלי עקמימות ויתיר (משלי כ"ד י"ב) כי תאמר הן לא ידענו זה הלא תוכן לבות הוא יבין ונוצר נפשך הוא ידע והשיב לאדם כפעלו, כתב החסיד רבינו יונה זצ"ל, הלא תוכן לבות הוא יודע שהתרפית לחשוב מחשבות בדבר ואילו שתה עצות בנפשך ויגעת כפי השגת יד שכלך השג תשיג והצל תציל' ונוצר נפשך הוא יבין וישיב לאדם כפעלו כי יענש האדם על עמדו על דם אחיו והמנעו לפקח על הצלתו כאשר יענש על פעל החטא, על כן אמר והשיב לאדם כפעלו ומה שהזכיר הלא תוכן לבות ונוצר נפשך, ר"ל הלא אתה ידעת שהשי"ת ישגיח על מחשבותיך כי לא תוכל לתקן מדותך ולבך זולתי בעזרתו וכן אתה צריך שינצור נפשך כי לא תתקיי' מבלי שמירתו והנה הוא יבין וידע כי התעלמת להציל לקוחים למות עכ"ל, ויש לי לבאר ב' כתובי' הללו באופן אחר, התרפית ביום צרה שתהיה תיבת התרפית כמשפטה עומדת, וכן ביארוה בגמרא (ברכות פ' בתרא) א"ר טובי א"ר יאשיה כל המרפה עצמו מדברי תורה אין בו כח לעמוד ביום צרה שנאמר התרפית ביום צרה צר כחכה, א"ר אמי בר מתנה אמר שמואל אפי' מצוה אחת שנאמר התרפית מ"מ ופירש רש"י התרפית מדברי תורה, ביום צרה צר כחכה, אפי' מצוה א' אם נתרפה ממנה כשבאה לידו ולא חש להתעסק בה כפי כחו, התרפית מ"מ אפי' במצוה אחת משמע ע"כ, הנה ביארו התרפית עומד התרפית עצמך וביען הוא נודע כי כחנו ועזנו הוא בתורה ובחזקה נעשה לנו קרנים לא הוצרך להזכיר ממה נתרפה וביארו הכתוב, אם התרפית מדברי תורה גם כי לא תבא עליך רעה תכף אל תבטח בזה ודע באמת כי שמורה היא לך ליום צרה כי השטן מקטרג בשעת הסכנה וביום צרה צר כחכה. ור' אמי אמר כי אחרי שלא פורש הרפיון כי הוא כולל גם ממעשי' טובים, והנה רש"י ז"ל הפלא לדבר ולומר ולא חש להתעסק בה כפי כחו כי לא די להתעסק בה אלא שצריך להתעסק בה כפי כחו ואם אינו עוסק בה כפי כחו ענוש יענש ויצר כחו, וביאור הכתוב אצלי אם אתה התרפית ביום צרה ותעמוד מנגד ואל תרא ביום אחיך ביום נכרו, הנה אז צר כחכה, נעשה הכח של צר ואויב אחרי שלא התחזקת בו ביום צרתו נעשה לו כחכה הוא הצר הצורר אותו, ומה מתוק ומה עז אומרו כחכה כאילו אומר שתש כח של מעלה והוא כח כ"ה המכה את מצרים בכל צרה ואתה עתה הצרת הכח ההוא איננו גדול כאשר בראשונה וביאר כי מה שיצר הכח יהיה בהצילו הלקוחי' למות כענין שאול באגג כי על הצילו אותו נעשה שונאו של הב"ה מך וצר ולא זו בלבד רצוני לא על זה בלבד יקרא צר כחכה כי גם אם המטי' להרג תחשוך עצמך מהם לא להצילם לגמרי אלא שתחשוך מהורגם ולא בלבד שהם לקוחים למות אשר אין להם תקוה וכענין אגג הנאמר כי גם אשר הם מטים בלבד להרג אם תחשוך מהפילם ומכלותם נעשה צר כחכה כי תאמר הן לא ידענו זה, אחר שלא אמר לא ידעתי זה, כי עם יחיד דבר עד עתה אפשר שיפורש על השומעי' אם תתפייס בשאנחנו לא ידענו זה, הלא תוכן לבות הוא יבין ונוצר נפשך הוא ידע ע"ד אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו אשר ביארוהו חז"ל כאילו הוא נקוד בפתח אראנו אני מראה מעשיו לעולם ותיבת יבין יבינהו לאחרים. וכן פי' הראב"ע (איוב ל"ו כ"ט) אם יבין מפרשי עב כאילו משים בינה למפרשי עב. וכן הוא ידע כמו יודיע וכן ביארו חז"ל בבראשית רבה כי עתה ידעתי כי ירא אלהים (פרשת ט') ידעתי הודעתי לכל שאת אוהבני, ואפשר שיהיה לדעתם עתה ידעתי כאילו אמר ידעתי כמו ידעת השחר מקומו אשר הוא כמו הודעתי ומעתה ביאור הכתוב הלא תוכן לבות הוא יבין לאחרים כוונתך בדבר. וכן נוצר נפשך היא יודיע להם מצפוני לבבך ובכן ישיב לאדם כפעלו וכאילו פעל ועשה הרעה ההיא הגם כי לא חלו בו ידים רק רפיון והתרשלות השב ישיב לו גמול כאילו הוא עשאו, ואפשר אחרי שלא אמר כמעשהו ואמר כפעלו שיכוין למה שאמרו קצת מהחכמי' בהבדילם בין פעל למעשה כי הפעל הוא בדברי' השכליים רעים וטובים אשר קניינם נשארת באדם. ומעשה הוא הדבר החולף והולך ואמר שלא בלבד יגמלהו על המעשה כי גם על הקניין הרע הנשאר בו יענש, ודבר בו שלא לנוכח והשיב לאדם ולא אמר והשיב לך כפעלך להורות כי גם יתחייב על שהוא נברא בצלם כי על כן נקרא אדם השם החביב מד' שמות אשר לו, איש אנוש גבר אדם ומעולה שבכלם אדם עד שעל דמות הכסא דמות כמראה אדם כמובא בספר הזוהר (פר' תזריע) ואפשר שיאמר הן לא ידענו זה להנצל כי לא ידע הוא ולא אחרי' בדבר כי אם הוה נודע לאחרי' היו מגלי' אזנו והיה מתחרץ בהצלה הלא תוכן לבות וגו" והשיב לאדם למי שיהיה כפעלו או לך או להם. ויתכן שהן לא ידענו זה, הוא שלא ידענו מחשבות השם ומעשיו בני אדם ושמא אותם הלקוחים למות והמטים לחרב נתחייבו בבית דינו של מעלה, והמשתדל להצילם משתדל הפך כוונתו ית' ואין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא א"כ מכריזין לו מלמעלה ונמצאו ההורגים ההם שלוחי ההשגחה ואין ראוי להפריע' ממעשיה' וזה דבר מסור לשמים שאם הם חייבי' נניחו לבעל חוב ליפרע מחובו ואם לאו הוא ישוב להם כפעלם וזהו והשיב לאדם כפעלו אם להורג אם לנהרג, והם דברי האומר הנז' ולא דברי שלמה הלא תוכן וגו' והשיב לאדם כפעלו ולכן ראוי להתרשל מזה כי לא נדע הזה או זה כשר, ועל ההתנצלות הזה המשיל משל (משלי י"ז כ"ד) אכול בני דבש כי טוב ונפת מתוק על חכך כי לא תשאל ונא תנסה מאחרי' כי כאשר יהיה מתוק לחכך תאכל ממנו וגם כי לא תהיה כ"כ טוב כי הנופ' איננו טוב כדבש בכל זאת תאכל ממנו מפני מתיקותו, (שם כ"ד י"ד) כן דעה חכמה לנפשך אם מצאת ויש אחרית ותקותך לא תכרת, פי' כן דעה חכמ' לנפשך ותמיד תצדד לחפש אחר הטוב אשר בדבר אם מעט ואם הרבה, אם מצאת או יש אחרית. כלומר אם מצאת בלקוחים ומטים זכות להם להצילם או שיש אחרית ווא"ו ויש כוא"ו (שמות כ"א י"ז) ומקלל אביו ואמו או אמו כי ראוי להצילם למה שיהיה באחריתם כהצלת שמעי בן גרא הלקוח למות כדי רשעתו וניצול על אחרית טוב מרדכי היהודי כדבריהם ז"ל, וכהצלת אחז לאחרית חזקיהו, וגם כי לא תראה הדבר קרוב ותקותך לא תכרת כי אולי יש תקוה או שישוב הוא או שיצא ממנו דבר הגון, (משלי כ"ד ט"ו) אל תארוב רשע לנוה צדיק אל תשדד רבצו המפרשים פירשו הכתוב שהוא מדבר עם הרש' ואומר לו רשע הזהר והשמר אל תארוב לנוה צדיק. ואם ככה הוא יש בזה לימוד שלא לשאת האדם שם הרשע על פיו אם לא לצורך ועל כן התחיל להוכיחו גורם יזכרהו אל תארוב אתה הרשע לנוה צדיק, וכפי דרכנו אשר דרכנו בה בא להסיר גבר מהתרשל בהצלה הנזכרת, וזה כי פעמים רבות ישמט האדם מזה ביען הדבר ההוא נמנע בעיניו וחרב מונחת על צוארי האנשים ההם ומה יועיל אז ההשתדלות. ועל זה אמר אל תארוב רשע לנוה צדיק. ולמ"ד לנוה תמורת בי"ת כלמ"ד (איוב ב' י"ג) וישבו אתו לארץ כפי הפשט. אמר אל תסתכל כי כבר הרשע הוא בנוה הצדיק ואין תקוה. וביען הדבר הזה נאמר להנצל האדם עצינו מההשתדלות על כן כנהו בלשון אורב כי היא הבטה לרעה כאילו הוא אורב לו בהביטו בזה, ואל תשדד רבצי כלומר ואל תחשוב שכבר הוא שדוד ורבוץ לארץ עד שתהיה גם אתה שודד בחשוב שכבר הוא שדוד ורצוץ ואין מושיע כי שבע יפול צדיק וקם ורשעים יכשלו ברעה (משלי כ"ד י"ו) ודע כי אפי' חרב מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מהרחמים כי פעמים רבות יפול צדיק וקם ונודעה תיבת שבע על הרבוי במקומות רבים, ורשעים יכשלו ברעה, הגיד מעוצם ההשגחה כי גם שנאמר (קהלת ד' י') שאם יפלו האחד יקים וגו' ואילו האחד שיפול יאמר על הצדיק גם כי הוא יחידי ואין מי שיקימהו וגם כי תמצאנה אותו רעות רבות כי שבע יפול צדיק, ומעצמו יקום גם כי אין לו מי שיקימהו, ורשעים גם כי יהיו רצים שהאחד יקום את חבירו וגם כי לא יהיה רק רעה אחת בה יפלו כלם. וכנה הדבר בשם כשלון אשר הוא מורה על חלישות הכח כמו ונכשלים אזרו חיל כי יש כח באלהים לעזור ולהכשיל כשל כח הסבל, כשל בעוני כחי, הכשיל כחי, הנכשל בהם ביום ההוא כדוד. כי הנופל והוא בכחו כי יפול לא יוטל כי הכח יעמידהו, אבל כאשר יחלש הכח אין דרך לקום, ולכן באה בית ברעה בשבא המור' על הסמיכו', וכאילו אמר ברעה אחת או ברעה כל שהיא שאינה מפורסמת כאשר היה אם היה אומר ברעה בפתח אשר מורה על הידיעה כנודע (משלי כ"ד י"ז) בנפול אויבך אל תשמח ובכשלו אל יגל לבך, כתב החסיד הה"ר יונה זצ"ל בביאור ספר משלי ז"ל אל תשמח דבק למה שהזכיר ורשעי' יכשלו ברעה, והנה יזהיר כי בנפול הרשע אויבך אל תשמח ויזהיר בזאת את חבירו הרשע שאינו שמח במפלתו לשם שמים ולא ישנאהו מפני רשעו רק מפני שהיה אויבו ובהכשלו אל יגל לבך לפי שענין השמחה גדול מענין הגילה והזכיר השמחה על הנפילה והגילה על הכשלון פן יראה ה' ורע בעיניו והשיב מעליו אפו כי יענש הרשע על השמח' לאיד הרשע חברו וכענין מה שכתוב (הושע א' ד') ופקדתי את דמי יזרעאל על בית יהוא, והשיב מעליו אפו זה טעם שני מלבד החטא אשר יהיה בך בשמחתך לאידו. תהיה שמחתך סבה שישיב השם אפו מעליו. עוד יתכן לפרש כי אחרי שהזהיר את הרשע ואמר אל תארוב רשע לנוה צדיק יזהיר עתה את הצדיק שלא ישמח בנפול הרשע אויבו מצד האיבה והריב אשר היה ביניה', אך מותר לשמוח בנפול הרשע לשם שמים כענין שכתוב כן יאבדו כל אויבך ה' ואומר ובאבוד רשעים רנה, ולא יתכן לפרש בנפול אויבך אל תשמח על נפילת הצדיק אויבו כי מן הטעם שנתן לדבר שיחדל לשמוח בהכשלו למען לא ישיב השם אפו מעליו יש להבין מזה כי על כשלון הרשע ידבר שמותר לשנאותו. אך הזהיר על שונאו שלא יעורר לבו לשמוח בנפילתו מצד איבתו עכ"ל, ואני אומר אמת כי הרשע השונא רשע שכמותו ושמח למפלתו שראוי לעונש על הדרך שפירשו (משלי ט' ו') יוסר לץ לוקח לו קלון ומוכיח לרשע מומו שפירשוהו וגם המוכיח לרשע מום שיש בו לוקח לו קלון. שאם רע בעיניו מעשה הנוכח או השונא אותו רשע שכמותו למה יעשה כמעשיו ולמה יוכיח לאחר וישנאהו ולא ישנא את עצמו ויוכיח עצמו על זה. וכן על דעתי (תהלים ל"ט כ') אמרתי אשמרה דרכי מחטא בלשוני כי הדורש ואינו מקיים בעת שהוא דורש מה שאינו עושה חוטא הוא בעת הדרשה שאומר מה שאינו מאמין אחרי שאיננו מקיים ועושה ככל היוצא מפיו וזהו אמרתי אשמרה דרכי יען לא אחשב חוטא בלשוני כשאני מדבר בדברים אשר אני נכשל ולכן לא אמר אשמרה דרכי מחטא במעשי או אשמרה דברי מחטא בלשוני. ומזה נודעה החטא של מי שמוכיח רשע שכמותו במום שיש בו וכ"ש שישמח לאידו, ומה שהזהיר על האויב ויראה זר שיזהיר שלא ישמח לאידו ומי התיר לשנאותו ופסוק מלא (שמות כ"ג ד') לא תשנא את אחיך, אומר כי הוא עה"ד הנאמר במכילתא כי תפגע שור אויבך ר' יאשיהו אומר אויבך זה כותי ר' אלעזר אומר בגר שחזר לסורו הכתוב מדבר, ר' יצחק אומר בישראל מומר, ר' נתן אומר בישראל עצמו שאם הכה את בנו או עשה עמו מריבה ונמצא אויבו לפי שעה ע"כ, ועל כל אלה אמר בנפול אויבך וגו' ולפי שהזהיר תחלה על המתעלם מהציל הזהיר עתה משמוח לרעתו וכאילו אמר לפחות ביום עמדך מנגד אל תשמח בנפילתו גם כי הוא חייב או שהוא נכרי או שהוא גר שחזר לסורו או ישראל מומר, או שהוכחתו ונעשה אויבך לשעה, בכל זאת יראה ה' ורע בעיניו ויותר ראוי שתדאג פן יקרך הדבר ההוא לפי מעשיך הרעי' גם כי לא יהיו בהם וראוי שתתעצ' על כבודו של מקום שיותר טוב היה שיעשה תשובה ומזה יש ספק אם יראה ה' ורע בעיניו מהסבות הנז' ק"ו מאבשלום אם טוב בעיניו כענין ובאבוד רשעים רנה, וענין השיב מעליו אפו. לא אמר שיסירהו ממנו רק שישיבהו עליו על השמח, ואם לא תפרש כן מתוך גנותו למדנו שבחו כי בסבת שמחתו וגילו שב אפו יתברך מהשונא או האויב ההוא והנה היא מצוה הבאה בעבירה, ולכן אמר והשיב מעליו אפו דיקא ולא אמר פן ישוב ה' מאפו כענין למען ישוב ה' מחרון אפו וגו' ואחרי שנתחוורו כתובים הללו נבא אל ביאור דברי מרדכי היהודי. כי אם החרש וגו' אם את מתרפה ביום צרה ולא תשתדלי להציל הלקוחי' למות ומטי' להרג צר כחכה הכח שלך הוא הצר הצורר ולא המן אחרי שבידך להצילם ודעי נא וראי כי ריוח והצלה יעמוד ליהודי' ממקו' אחר ואת ובית אביך תאבדו והוא מ"ש פן יראה ה' ורע בעיניו, ועל מ"ש והשיב מעליו אפו עה"ד שביארנו. הוא מ"ש ואת ובית אביך וגו' ואין ספק כי האמת הברור בואת ובית אביך תאבדו הוא דברי המתרגם כי בית אביך הסב על בית ישראל הרעה הזאת כי על שלא מיהר שאול להרוג לאגג על כן באה עליה' הצרה הזאת וביאור ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות אצלי לעת איבוד לשלם עון בית אביך אל חיקך לכן הגעת למלכות כי (דברים ז' י') ומשלם עון אבות אל חיק בניהם אחריה' כתיב, ומה גם באוחזים מעשה אבותיהם בידיהם, והנה זה עון אביך שאול ההתרשלות להרוג את אגג כי לא היה כוונתו להחיותו בלי ספק אלא להמיתו בקרב כל ישראל להגדיל תפארתו ואולי לאמץ לבב בני ישראל ככל אשר עשה יהושע (יהושע כ"ד י') ויהי כהוציאם את המלכי' האלה אל יהושע ויקרא יהושע אל כל איש ישראל ויאמר אל קציני אנשי המלחמה ההלכוא אתו קרבו שימו את רגליכם על צוארי המלכים האלה ויקרבו וישימו את רגליהם על צואריה' ויאמר אליהם יהושע אל תיראו ואל תחתו חזקו ואמצו כי ככה יעשה ה' לכל אויביכם וגו' וחזקה על שאול שנאמר עליו בן שנה שאול במלכו כבן שנה בלא חטא שככה כוונתו ואין עליו אשם אלא שנתרשל בדבר כאמור ומי יודע אם היתה שמורה אליך זאת עד העת הזאת, ויתכן עוד שיאמר אל יעלה על לבך ששלחתי אליך ביען אין לבני ישראל תשועה אלא על ידך. וכענין (שמות ג' י') ועתה לכה ואשלחך אל פרעה שדרשו בשמות רבה (פרשה ע"ג) א"ר אלעזר ועתה לכה וודאית הה"א שבסוף התיבה לומר אם אין אתה גואלם אין אחר גואלם, אל תעלי על דעתך ככה כי אם החרש תחרישי בעת הזאת סוף כל סוף ריוח והצלה יעמוד ליהודי' ממקום אחר כי לא מאסתים ולא געלתים לכלותם כתיב וגואלם חזק להצילם, אבל מדעתי כי יש על בית אביך חוב זה כי הוא הדיח עליה, את הרעה הזאת כמו שנאמר לכן אמרתי שתמהרי ותקדימי את לאחר ומלטי את נפשך ואת נפש אביך, וזהו בעת הזאת שצריך שתמהרי שמא יקדמך אחר ברחמי' ואני חפץ שיהיה על ידך מעל ידי אחר להסיר חרפה מעל בית אביך, ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות לתקן עותת בית אביך ואני תמיד איחל שעתיד דבר גדול לבא לישראל ושהם נושעים ע"י וכמו שקדם בפסוק לדעת את שלום אסתר ומה יעשה בה ולא ידעתי מה ועכשיו שעיני רואות כי צרה קרובה ע"י מי שהציל אביך ומי יודע אם לעת כזאת וגו' שיהיה אגב חדא תרתי שינצלו בני ישראל מהצרה ותנקה נפש אביך מהחטא. והמתרגם היסב דבר ומי יודע לדבר כעת הזאת והוא כמשיב על מה שאמרה ואני לא נקראתי לבא אל המלך ואי אפשר שיאריכו הימים שלא אקרא ואז אדברה אל המלך ואין ראוי לדחוק את השעה אחרי שיש עת וזמן, ועל זה אמר ומי יודע וגו' ותרג' ומאן הוא חכימא די ינדע אי לשתא דאתיא כעידנא הדא את מטיא למחסן מלכותא, כאלו אמר עשה בעוד שאת מוצא שאם תאמרי להאריך הזמן מי יודע אם ימשך לך או אם לשנה הבאה מלכותא עדת מינך ואפשר שכבר נגזרה גזירה עליך כי על כן אמר הגעת בלשון עבר. ואבא מארי ז"ל קצר הזמן יותר ואמר אם למחר כעת הזאת הגעת למלכות כי אין להאמין בחיים אפילו לזמן מועט, ודבריו יותר מסכימים לענין. ואפשר עוד לפרש כי אם החרש תחרישי בעת הזאת אחרי שכבר התרתי בך ואם תאחרי מהמועד דעי בודאי כי ריוח והצלה יעמוד ליהודי' ממקום אחר כי גם כי הם כעת בהסתר פנים עכ"פ בסבתך תהיה להם תשועה כי יראה ה' כי יש לאל ידך להושיע ולא אבית ורע בעיניך והשיב מעליה' אפו ויהפך עליך לאויב ואת ובית אביך תאבדו, ומי יודע, כלומר ונפנה לדרך אחרת ומי יודע אם נגזרה עליך גזרה רעה כזאת ואם תחרץ להושיע תתבטל הגזירה ההיא ואם תעמדי מרחוק גם הוא יתברך יהיה רחוק מישועתך כענין (נחום א' ו') והשיב לאדם כפעלו כמו שנאמר, ויורה על זה הפי' מאמרם ז"ל במדרש ואם את שותקת עכשיו סופך שהב"ה שותק לך, ובמסרה דברים מורים כמו כן על זה. אמרו יעמוד ג' מלאים (איוב י"ד ב') לפני זעמו מי יעמוד ומי יקום בחרון אפי, כציץ יצא וימל ויברח כצל ולא יעמוד, ריוח והצלה יעמוד ליהודי' וכוונת' לפי שיעורי כי מיאונ' וסרבנותה בדבר אפשר שיהיה פחדתה מן המלך, או בטחונה בו כי מצאה חן בעיניו ואינו רוצה להעבירו על דעתו פן תחבול בעצמה ולא תמצא עוד חן בעיניו, ועל הראשון אמר לפני זעמו מי יעמוד את מפחדת פן יזעם המלך ופן יחרה אפו עליך ולמה לא תפחדי מזעם מלך מלכי המלכי' ומחרון אפו אשר אם המלך הנבזה הלזה יזעום עליך מלך מלכי המלכים יעמוד לך ויבטל גזרתו ולב מלך ביד ה' לכל אשר יחפוץ יטנו. ואם לא תשמעי אל דברי מאין ספק כי יזעום ויחרה אפו עליך ולפני זעמו מי יעמוד ומי יקום בחרון אפו לדבר עליך להצילך, ואם היא מפני כי את בוטחת במלך ובאהבתו ותבטחי ביופיך כי לא תעבור עליך כוס הגזירה ההיא הנה מעלתו ואהבתו הבל ורעות רוח כציץ יצא וגו' ולא יעמוד, ואם כוונתך במיאון והסירוב הוא מצד כי דת למדי ופרס כי כתב אשר נכתב וגו'. ומה גם כי הגזירה היא מלמעלה כאמור דעי באמת כי ריוח והצלה יעמוד ליהודים ובאו שלשתם מלאים להורות על הענין כי גם אם ימים מה יעמוד אפו וזעמו מפני שדרכו יתברך להאריך או עד שתתמלא הסאה או להמתין לאיזו בחינה כאשר המתין מיתת שמעי בן גרא עד שיוליד מפני שעתיד לצאת ממנו לעתים רחוקות בן מושיע לישראל והאריכו לאחז עד יוליד לחזקיהו ודרכים אחרים אשר גבהו דרכיו מדרכנו. סוף כל סוף לא יעמוד לא תהיה העמידה מלאה ולכן אמר לפני זעמו מי יעמוד בעצם שתהיה עמידה מלאה ושלימה, וכן אהבת המלך התלויה בדבר היופי או גדולתו וחייו אם יום או יומים יעמוד לא יתקיים וזהו ויברח כצל ולא יעמוד בעצם עד שתהיה עמידה מלאה ושלמה כאמור, ותשועת צדיקים בני ישראל תהיה שלמה מלאה וטובה, האמנה מתוך דברי המדרש שוחר טוב משמע ביאור אחר בזה. איתא התם ומי יודע אם לעת כזאת הגעת, מכאן אתה למד שלא יהא אדם דוחה בשתי ידיו, אלא דוחה בימין ומקרב בשמאל לכך ומי יודע אם לעת כזאת ע"כ, ופשר דבר כי ראינו מענייני אסתר היותה מרת נפש להיותה נכבש' לערל ומבקשת שתתגנה עליו וכמו שנראה בגלוי ממיאון וסירוב בקשת צרכיה כי אם אשר יאמר הגי. ובסתר מאכילת הזרעונים שכתבנו בפסוק וישנה ואת נערותיה לטוב עיין עליו ותריח בו ריח טוב באופן שהיתה דוחה המלכות ואהבת המלך בשתי ידים וכל ישעה וכל חפצה שלא יצמיח חשק המלך בה ושיגרשנה וישליכה מלפניו או שיהרגנ' ומרדכי אמר לה כי לא נכון לעשות כן לדחות בשתי ידים ומי יודע וגו' וזו היא פתח ורשות למה שקשט' עצמה לבא אל המלך כמו שעוד תשמע בותלבש אסתר מלכות ויצדקו דברי אבי העזרי בפסוק הנז' כאשר תחזנה עיניך משרי' שם בס"ד.