פרשנות מצטטת על משלי כד:כד

אפי, זעמי. אף משתתף עם שמות המורים על הקצף וזעם משתתף עם השמות המורים על הקללה, ונרדף עם ארה קבה (במדבר כג ז' ח', משלי כד כד). וגדרו, הקללה והגיעול שיגזור הקוצף בעת קצפו, וכן ואיפת רזון זעומה (מיכה ו' י'), מאוסה וגעולה וקללה שורה עליה, ועי' מ"ש (יחזקאל כא לו, תהלות סט כה, עח מט, קב יא) :

מה אקב לא קבה וגו'. שרש זעם קשה להולמו בענין קללה, ומזה נדחק רשב"ם לפרש לא זעם ה' אותם, לא הכעיסם כדכתיב והעם אשר זעם ה' עד עולם שהקב"ה זעם אותם לשון הכעיס אחרים — וראוי להעיר כי שרש נקב בעברי לו שתי ההוראות ענין הדיבור והקריאה- וענין הקללה — לא כן זעם שלא מצאנוהו אלא להורות על הקללה — ובשני לשונות זעם כולל ההוראה הראשונה, רוצה לומר הקריאה, בלשון ערבי זעם ובלשון אשור הקדמון מצ'עמי כאשר מצא כתוב הח' Oppert. Etudes Assyriennes בכתיבות בורסיפא (הוא בורסיף לרבותינו ז"ל) ויתכן לומר שבפי בלעם שבא מארם היו שני השרשים נקב וזעם כוללים שני ההוראות גם יחד, ומשתמש בשניהם כדרך המשוררים הקדמונים דרך צחות להשתמש בשרש אחד לשתי הוראות כמו שמצינו בספרי הנביאים לרוב מאד, ויהיה אקום ואזעום לענין קללה וקבה וזעם ענין דיבור וביאור, וזה פירושו מה אקלל מי שלא נדבר לי מאת ה' לקלל ומה אזעום ר"ל מה אקלל מי שלא נתיחד ונתפרש מאת ה' לקלל, והמאמר הזה מקביל לכל אשר התרה הוא עצמו בשלוחי בלק הדבר אשר ישים אלהים בפי אותו אשמר לדבר, וכן היכול אוכל דבר מאומה וגו', וכן ודבר מה יראני והגדתי לך, וכן בסוף וישם ה' דבר בפי בלעם וז"ש מה אקב מי שלא קבה אל כמו אשר נקבו בשמות — ולא מצינו בכל המקרא להוראה זו זולת פעם אחת במשלי, ומחובר עם שרש נקב כשלפנינו (משלי כ"ד כ"ב) והוא אומרו אמר לרשע צדיק אתה יקבוהו עמים יזעמוהו לאומים — ובלשון ערבי יצ'עי יקרא גם יקלל ואולי הוא שרש זעם שבא בעברי בתוספת המ"ם כנהוג באיזה שרשים-והפך זה מצינו שרש קרא ישמש לענין קריאה ולענין בחירה וברכה הפך נקב שענינו קריאה וקללה — ומזה קרואי העדה הנבחרים שבעדה, והראוי להעיר מה שכתב מאקרוביו בספר סאטורנאליא (II.275.) על פעל לאודארי בלשון רומי. LAUDARE signifie en vieux langage nommer, appeler. C' est ainsi que dans les causes civiles on dit ACTOR LAUDATUR. ILLAUDATUS a presque le sens d' illaudabilis, c' est a dire qu' on ne doit jamais nommer. C' est ainsi qu' autrefois il fut decrete par les etats de l' Asie assemblee, que le nom de celui qui avait ineendie le temple d' Ephese ne serait jamais prononce
וכן יש להעיר על שני פעלים בלשון לאטין Leggere — Eleggere וכבר העיד חכם איטלקי שבפי הרומיים היו משמשים להוראה אחת. — Perticari. Dei scrittori del trecento. p. 71.

או יאמר בשום לב אל אומרו לא תעמוד על דם רעך ולא אמר לא יומת רעך וכיוצא בזה. אך יאמר דע לך אתה הרכיל שלא תעמוד ותתקיים על דם רעך המומת כי אתה תהרג על שהסיבות מיתתו. וגם שאומרו לא תעמוד הוא לאו בפני עצמו. מדאפקיה בלשון זה כיון גם ענין האמור. ואחר צוותו ית' אל הרכיל. מצוה אל המקבל ואומר אם האמנת לדבר לא תשנא את אחיך בלבבך הוא אשר נאמר עליו. כ"ב הוכח אותו אולי יתנצל ואחיך הוא. וגם תוכיח את הרכיל עמיתך שלא יבא לך ברכילות. ואם נאמר שאומרו את. מרבה את מי שנאמר עליו יחזור האת אל אומרו הוכח ועמיתך אל אומרו תוכיח ואם אחר שתוכיח את מי שנאמר עליו אם שקר היה הדבר כי תכיר שהתנצלותו אמת הלא תרויח כי לא תשא עליו חטא החשד. ואם אמת היה הדבר לא תקום לשלם רעה ולא תטור לאמר איני כמוך שהצרת לי אני אטיב לך כי הלא ואהבת לרעך כמוך כי הלא רעך הוא בזה כי לא יבצר כי גם אתה חטאת לזולתך. כאשר חטא הוא לך. ולא תחפוץ יהיונוקמים ונוטרים לך. ועשה עמו כן גם אתה. ואם יראה בעיניך כי צדיק אתה ולא חטאת לאיש כי אין זולתך שחטאת לו אתה. הנה אני ה' כי לא יבצר ממך שחטאת לי. ולא יערב לך אם הייתי נוקם ונוטר לך: או יאמר לא תשנא את אחיך הוא הכשר מתייחם לאחיך. אל תשתף יצה"ר עם יצה"ט לשונאו מחמת שנאה וכיוצא בה. וז"א בלבבך בשני ביתי"ן. ואם לא כשר הוא להתייחס לאחיך וע"כ אתה שונאו הוכח וכו'. כ"א אינו אחיך הוא עמיתך. ולא תשא עליו חטא על ערביתך עליו: או יאמר הוכיחנו באופן נאות ופיוס ולא תבייש אותו ברבים וכיוצא בזה פן יענה עזות ויאבד על ידך. והוא ככתוב אצלנו על פסוק (משלי כ״ד:כ״ד) אומר לרשע צדיק אתה וכו' שהוא אומר לרשע צדיק אתה. הוא חניפות ויקבוהו עמים וכו'. אך למוכיחים ינעם כי אם רשע הוא ואם תוכיחנו לומר רשע אתה יענה עזות ויקללך ואשמת שגרמת לו להרשיע. לכן ינעם למוכיח לומר לו צדיק אתה. אך לזות שפתים הרחק ממך וכיוצא בדרך פיוס אז למוכיחים תבא ברכת טוב. כי כל איש טוב יברכם כי בתחבולות החזירוהו למוטב בל יצר לטובים וגם ירויח בזה כי תחת ענות קול עזות וקלון עתה באמור לו צדיק אתה שפתים ישק הרשע ההוא ותחת השיבו דברים רעים משיב דברים נכוחים. כענין תת התנצלות ולומר שעוד לא יביא עצמו לכל הדומה לכיעור. ועל זה אחשבה כוונה תורת ה' לתקננו בעצה טובה זו. באומרה תוכיח את עמיתך. באופן שלא תשא עליו חטא שלא יענה לך עזות ותשא עליו חטא כי גרמת לו להיות משיב רעה תחת טובה. ואם עשית כן ויענה עזות לא תקום ולא תטור וכו'. ואם קבל ושב לתוכחתך ונעשה רעך ואהבת לרעך כמוך וע"י כן אני ה'. והוא בפרשת נח כתבנו כי ארז"ל (במ"ר פרשת במדבר) שבאומרו ואני הוא ובית דינו כי מלת אני הוא הב"ד והוי"ו הוא שם הרחמים כאשר כתבנו ראיה ממדבר רבה. ובזה יאמר על ידי מה שואהבת לרעך כמוך מדת אני נעשים ה' היא רחמים כאשר אתה מתמלא רחמים על זולתך: או ירמוז טעם נכון אל גדולת מצוה זו כי רבה היא לפניו יתברך עד גדר שבהעדרה נחרב ב"ה כמשז"ל (בפ"ק דיומא) כי על שנאת חנם נחרב בית שני. והוא כי כל הנפשות ורוחות אשר לכל איש ישראל הם נמשכות מכל כחות עליונים זו מבחינת חסד וזו מבחינת גבורה וזו מבחינת רחמים וההיקש בכל השאר. וע"כ בהתאחד הרוחות למטה יתאחדו ויתחברו שורשן למעלה והוא תכלית כל האושר והטוב כנודע ליודעי חן. וז"א ואהבת וכו' וע"י כן אני ה' שהוא התחברות מה שהוא אני עם ה' שהוא זווג עליון הנעשה בהתחברות כל הבחינות והוא תכלית האושר והורדת השפע וקיום העולמות. אמנם בהיות שנאה נעשה פירוד בשרשי נפשותם ונאבד העולם וע"כ על זה נחרב ב"ה. וזה מ"ש ז"ל (מ"ר פרשת יתרו) כי פסוק רעך ורע אביך הוא על הקב"ה. והוא ענין למען אחי ורעי. ירמוז איך במצוה זו תוכלל כל התורה כי אמר ואהבת לרעך כמוך כי הרי בזה תהיה מסולק מכל העבירות שבין אדם לחבירו וגם אני ה' רעך שאמרתי תאהבו כמוך כי גם אני רעך. הרי בזה תהיה מסולק מעבור רצוני בכל המצות שבין אדם למקום. ולא אמר ואני ה' בל יראה שהוא ית' תוספות על בשר ודם על כן נאמר אני: