פרשנות מצטטת על משלי כד:ל

וידוע כי הזריז בעניני התורה והמצות גם הזריז בתקון מדותיו הנה הוא עולה ממדה למדה וממדרגה למדרגה והולך כל היום לפנים ולא לאחור, והנה העצל בהפך ממנו כי הוא הולך כל היום לאחור ולא לפנים הוא שאמר שלמה ע"ה (שם ט"ו) דרך עצל כמשוכת חדק, שאי אפשר לו ללכת ולעבור אל המקום אשר לבו חפץ ויצטרך לשוב לאחור כן העצל אינו יכול לעלות ממדה למדה אבל הוא מחריב את עצמו מבית ומחוץ כי הוא משומם נפשו וגופו, כדמיון השדה החרב מבפנים ותחת חטה יצא חוח וחרב מבחוץ שהכתלים והגדרים שהיו מסביב הכל נהרס, ועל זה אמר שלמה ע"ה (משלי כ״ד:ל׳) על שדה איש עצל עברתי וגו' והנה עלה כלו קמשונים, המשיל העצל שאינו מתקן נפשו ומדותיו והוא בהנהגתו הרעה מחריב נפשו וגופו מבית ומחוץ לעצל המונע עצמו מעבוד שדהו ומניח אותו שתחרב מבית ומחוץ, ועל כן הזכיר שלמה ע"ה בכאן קחו מוסרי ואל כסף שיקחו הבריות מוסר התורה בזריזות ולא ברפיון ובעצלתים, ואמר ואל כסף בהפך מהמון העם שהם משתדלים לקנות הכסף בזריזות ובחריצות וזה דרכם כסל למו כאשר לא יעשו במוסר המצוה ככה, ולפיכך אמר קחו מוסרי ואל כסף, כלומר התורה, כי התורה נקראת מוסר כענין שכתוב (משלי ו׳:כ״ג) ודרך חיים תוכחות מוסר, ועמה אדם זוכה אל החיים הנצחיים להתענג מזיו שכינה כי שכינה דבקה בתורה, והוא שדרשו רז"ל (משלי ב׳:כ״א) כי ישרים ישכנו ארץ, ישכינו שכינה בארץ, במתן תורה כתיב (שמות כ״ד:ט״ז) וישכון כבוד ה' על הר סיני כי היא הסבה שהשכינה שורה בישראל בהר סיני בנגלה, ובמשכן בנסתר, בהר סיני בנגלה הוא ששכן הכבוד בהר סיני לעיני כל ישראל שנאמר (שם) ומראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר לעיני בני ישראל, במשכן בנסתר הוא שנצטוינו לעשות לו בית מיוחד כדי שישכון עליו בנסתר, ועל זה התנדבו ישראל תרומה לעשות ממנה משכן, וזהו שכתוב.

וכל הדברים אלו שלא בשעת הגזירה וכו'. הכי אמרו בסנהדרין ע"ד א' כי אתא רב דימי וכו' אבל בשעת גזירה אפי' מצוה קלה יהרג ואל יעבור ועיין בפירש"י שם, מאי מצוה קלה וכו' לשנוי ערקתא דמסאני, והן הן דברי רבינו ועיין מ"ש מרן הכ"מ ומה שיש להעיר על רבינו שהשמיט מלהביא דינא דערקתא דמסאני יתבאר לקמן ד"ה ואל יעבור אפי' על אחת, וכתב הר"ן ז"ל בחידושיו בשעת הגזירה בין בצנעה ובין בפרהסיא יהרג וא"י ומיהו אם הגזירה היתה להנאת עצמו אם הוא בשאר עבירות חוץ מג' הידועות בין בצנעה ובין בפרהסי' לא אמרי' יהרג וכו' והכי אית' בירושל' דשביעית פ"ד וכ"ה בירושלמי דסנהדרין פ"ג הלכה ה', והנוסחא לפנינו בירושלמי היא קצת מוטעת ומהרא"פ ז"ל בשביעית שלח יד להגיה ובפירושו יש לגמגם אבל לפי הנוסחא שהביא הר"ן מתישב שפיר והוא ז"ל לרוחב בינתו קיצר בביאור הירושלמי והנני לבאר היטב בס"ד, בראשונה היתה המלכות אונסת שהי' גזירה לחרוש בשביעית הורה ר' ינאי שיהו חורשין חרישה ראשונה, חד מומר אעבר בשמיטת', עבר במקום שדות בשעת שמיטה, חמתן רמיין כובעתא שהיו אוספין העמרים ועושין כובעות גדושין על הקרקע כמין כובע - ועיין במס' פיאה פ"ה משנה ח' מ"ש הרע"ב ז"ל ובירושלמי שם במתני' מעמר לכובעות - אמר להון הסטאה מאן שרי לכון מכדי כמאן שרי לכון מדמי כובעתא - לענ"ד צ"ל תמור מכדי מלת מכרב הוא ענין חרישה, ומלת מרמי תמור מדמי - והכוונה שאמר להם המומר מי התיר לכם להיות חורשין וזורעין בשביעית וסטין אתון מהמצות אמר ר' יעקב ב"ז קשיתי קומי ר' אבוהו לא כן אמר ר' זירא וכו' חוץ מע"א וג"ע וש"ד, הדא דתימא בינו לב"ע אבל ברבים אפי' מצוה קלה לא ישמע וכו' לא מתכוון אלא למגבי ארנונא, דהיינו שלא הי' הדבר להעביר על דת אלא להנאת עצמן דאין רצין המלכים להוביר השדות וכו' וזאת ראיי' ברורה וכו' ומשמע לי שאין כן דעת הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהל' יסה"ת דקאמר וכל הדברים האלו שלא בשעת הגזירה וכו' דאחר שהתיר הנאת עצמן משמע דבשעת הגזירה לית בי' שריותא כלל עכ"ל הר"ן עם קצת תוספת ביאו' דברי הירושלמי, ותם אני ולא אדע לכוין דברי הר"ן במה שהביא ראיי' מהירושל' דהנה הנ"י שם בסנהדרין כתב אהא דמסיק קרקע עולם היא הא דלא מקשה הא אסתר שעת הגזירה הוי דלא מיקרי גזירה אלא אם היא מיוחדת באומה אחת לבדה אבל אחשורוש על כל מדינות מלכותו גזר, ומעתה מאי ראיי' מהירושלמי אטו דוקא מישראל אינו רוצה המלך שיהבירו שדותיהן ולא משאר האומות, הלא אחת דתו על כל בני המדינה על כל עם ועם שלא יהבירו שדותיהן מפני הארנוניא שהוא נוטל מכולם, רק בכל האומות א"צ לאנסם בשביעית דבלא"ה חורשים וזורעים כבשאר שנים, והישראלים דוקא צריך לאנסם מחמת מצות שביעית, והמלך עינו פקוחה על כל היושבים תחת ממשלתו לבלתי יהיו עצלים והאדמה תשם, וכמה גרועה היא מדת העצלנות ועלי' דבר החכם מכל אדם במשלי, רק לא תמצא אומה שלימה שיהיו כולם עצלנים אלא אנשים פרטים ואין דעת המלך נוחה בהם דרוצה בעמו יפאר בהם שהם זריזים לעבודתן עכ"פ אינו צריך לאנס לעבודה רק הישראל מש"ה מאנס לכל האומה לבלתי הוביר שדותיהם וא"כ אין זה נקרא שעת הגזירה לדעת הנ"י וממילא הדר דינא דכל שהוא להנאת עצמו יעבור ואל יהרג, אולם רבינו איירי בשעת הגזירה ממש דרק על ישראל לחוד גזר, וכ"כ הרב בעל ל"מ רק מ"ש בשם הר"ן בפ' במה טומנין לא מצאתי זכר לזה בשום מקום מחדושיו ונראה שהוא טעות הדפוס וצ"ל הנ"י בפ' בן סורר, ואיך שיהי' דעת רבינו ג"כ כהנ"י דאם הגזירה כוללת לכל האומות אין זה נקרא שעת הגזירה והדבר תלוי אם הוא להנאת עצמו אם לא וליתא לראייתו של הר"ן, ועיין ב"ח בי"ד סי' קנ"ז ובט"ז שם ס"ק ג' ובש"ך ס"ק ז' ודברי רבינו נכונים. ובלא"ה אני תמה על הר"ן בראייתו מהירושלמי דגם בשעת הגזירה אם הוא להנאת עצמו יעבור ואל יהרג דהא לא גזר המלך ויועציו שיחרשו ויזרעו בשביעית אלא שהוא צוה שיתנו לו ארנוניות אף בשביעית דהיינו שיתנו לו המעשר מן היוצא שדה בכל שנה ואם היו נותנים לו המעשר מן התבואה ישנה גם על שנה זו לפי אומד שהי' גדל בשדה ההיא כך וכך שערים הי' המלך ג"כ מתרצה בזה ולא הי' מכריחם לעבוד דוקא, גם אם אמר המלך בפירוש שיעבדו בשביעית אין הכוונה על העבודה בהחלט אלא כל מגמתו הוא ליתן לו ארנוניתו, ומי שמניח שדהו בור ואעפ"כ הוא נותן הארנוניתו מהתבואה ישנה אין המלך מקפיד בכך כי לא בעבודת השדה הוא חפץ אלא להביא אל גנזי המלך החק הקצוב רק שהם דלים ועניים ואין להם ממה ליתן הארנונית אם לא שיעבדו בשביעית ויתנו מתבואת הארץ החק המגיע עליהם, ואין זה שעת הגזירה דלא גזר המלך לבטל המצוה והוא שאמרו בירושלמי לא אתכיון אלא למיגבי ארנונא רצינו דאין כוונת המלך על דרך פקודה וציווי אלא ע"צ העצה באיזה אופן יוכלו ליתן ארנונית אם יחרשו ויזרעו בשביעית והארץ תתן יבולה והם יתנו את חקם, אבל הרמב"ם ז"ל מיירי דשעת גזירה הוא לבטל המצוה בהחלט אף שהוא להנאת עצמו מיהו כיון דא"א להשיג אותה הנאה אם לא ע"י ביטול המצוה הוא בטא בשפתיו לאמרו עברו על הדת שלכם בזה דעת הרמב"ם דיהרג ואל יעבור, גם לדעת רש"י דמש"ה בשעת הגזירה יהרג ולא יעבור שלא ירגילו הזדים להמריך את הלבבות ג"כ יש לחלק בכך דבעובדא דירושלמי ליכא למיחש שירגילו להמריך את לבבם דמנא ידעו שהישראלים יעברו על הדת פן יהי' לאל ידם ליתן הארנונית מהתבואה הישנה או מחיר כסף תחת החק מהתבואה בודאי ימצאו אנשים הרבה שיעשו כן ואין שוה להמלך אם יעבדו אם לא יעבדו בשביעית רק הוא רוצה בשלו כאמור והגזירה זאת אינה כוללת כל האומה הישראלית היושבים במדינתו אולם רבינו מיירי היכי דהגזירה כוללת לכל ויודעים ג"כ שא"א מציאות ההנאה ההיא רק ע"י ביטול המצוה ושייך הטעם שלא ירגילו להמריך את לבב ישראל.
איברא הא קשיא לי אם נאמר דרבינו סובר כדעת הנימוקי דלא מחשבי' שעת גזירה אם היא כוללת וכמו שפסק הרמ"א בי"ד סי' קנ"ז ועיי"ש בש"ך ס"ק ו' גם הב"י בספרו הארוך הביא דעת הנמוקי בלא חולק א"כ הא דכתב רבינו אבל בשעת הגזירה והוא שיעמוד מלך כנ"נ וחביריו וכו' קשה ממ"נ, דהנה בפסחים נ"ג בהא דאמרינן מה ראו חמו"ע שמסרו עצמן לכבשן אש וכו' כתבו התו' בשם ר"ת דצלם שעשה נ"נ אנדרטא הוי שעשה לכבוד עצמו ולאו ע"א ממש ולכך קאמר מה ראו וכו' והר"י מפרש דע"א ממש הוי ואפ"ה קאמר מה ראו שלא ברחו שהיו יכולין לברוח קודם המעשה כמו שעשה דניאל, ועיין בתו' דכתובות ל"ג ב' לא הביאו רק פי' ר"ת ויפה עשו שלא הביאו תירוצו של הר"י התם דקאמר התלמודא שם אלמלא נגדוהו לחמ"ו הוי פלחי לצלמא וח"ו דהוי פלחי אי הוי ע"ז ממש וה"ל למימר אלמלא נגדוהו הוי ברחי להו, ומעתה נחזי אנן אם דעת רבינו כדעת הר"י דצלם נ"נ הוי ע"ז ממש מדוע כתב דאם הוא שעת הגזירה שיקום מלך ויגזור כנ"נ דמאי דוגמא הוא ענין נ"נ לדין של שעת הגזירה הא לענין ע"א אין הבדל בין שעת הגזירה לשלא בשעת הגזירה - וכן לענין ג"ע וש"ד - ובכ"ע אפי' אם הגוזר עושה כן להנאת עצמו אם הי' אפשר המציאות עיי"ש בדברי הרז"ה ז"ל ובמלחמות להרמב"ן ז"ל, וכן אפילו הוא בצנעה הדין הוא מפורש יהרג ואל יעבור ודוקא לענין שאר מצות יש חילוק בין שעת הגזירה לבין שלא בשעת הגזירה, מיהו הא לא קשיא למ"ש דרבינו סובר כדעת הנמוקי דלא מיקרי שעת גזירה רק אם היא גזירה על אנשים פרטים ולא על כל אנשי מדינתו א"כ האיך כתב שיעמוד מלך כנבוכדנצר וכו' הא גזירת נ"נ לא היתה על ישראל לבד אלא הדת ניתנה לכל עמו שישתחוו לצלם, די"ל בשלמא גבי אסתר שפיר קאמר הנ"י כיון דלא גזר על אומה הישראלית לחודה לא מיקרי שעת הגזירה דע"כ לא שייך לומר שעת הגזירה אלא בזמן שכוונתו להעביר על הדת ע"י גזירתו הן שאין לו שום כוונה אחרת בפקודתו אלא להעבי' הדת, והן שכוונתו הראשונ' היא לסב' הנאת עצמו וממילא נמשך מסבה זאת ג"כ הכוונ' להעבי' דת סוף סוף מיקרי שעת הגזירה דכוונתו להעביר על הדת עכ"פ ע"צ הכוונה השניי' לזה גזרו רז"ל אומר דיהרג ואל יעבור, ולכן אם הי' הדת הניתן בשושן רק על ישראל לחוד שהם יתנו בנותיהם לו הוי אמרינן דמיקרי שעת הגזירה אע"ג דכוונתו הראשונה להנאת עצמו היתה מ"מ נמשך מזה הגזירה להעביר על הדת לאו דחתנות, משא"כ עכשיו דפקודת המלך אחשורוש היתה לכל עמו בהקבץ הבתולות והרי לדידהו ליכא שעת הגזירה משום חתנות א"כ אף לגבי ישראל לא מיקרי שעת הגזירה, משא"כ בנ"נ שפיר גזירתו היתה על כל היושבים תחת ממשלתו אבל הרי גזר עליהם לעשות דבר אשר לו תעשינה וכל עמו מוזהרין עלי' כמו הישראל דהא גזר שישתחוו לצלם שהוא ע"א לדעת הר"י וגם ב"נ נצטוה על ע"א כמו ישראל אף שאינם מצווים על עשה של קידוש השם דנפקא מקרא ונקדשתי בתוך ב"י ועל הלאו של ולא יחללו כמו שפסק רבינו בהל' מלכים פ"י ה"ב ועיין בכ"מ אבל עכ"פ מצווים הם על ע"א ומה לי שגוזר על הישראל לבד ומה לי שגוזר על כל עמו לעשות את אשר לא תעשינה ושפיר נקרא שעת הגזירה, אבל הקו' ראשונה קמה אם נאמר דרבינו ס"ל כדעת הר"י מאי ענין שעת הגזירה לנ"נ, ואם נאמר דרבינו ס"ל כדעת ר"ת דצלם נ"נ אנדרטא הוי ולכבוד עצמו עשהו ומדקאמר רבינו אבל בשעת הגזירה והוא רשע כנ"נ ע"כ דעתו דהתם שעת הגזירה הוי והיינו דנהי דאין בזה אי' משום משתחוה לע"א ולא משום אי' ולא יחללו את שם קדשי וגו' מ"מ יש בזה קידוש השם שלא להשתחוות כמ"ש התו' בכתובות ועיין בסה"מ חלק העשין מנין ט' מ"ש בזה לכן שפיר מיקרי שעת הגזירה דהיו עוברים על העשה של ונקדשתי בתוך ב"י אם כן הוא קשה דהא היתה הגזירה להנאת עצמו של נ"נ, וגם הא ב"נ לא נצטוו כלל על עשה דק"ה כמ"ש בשם רבינו בהלכות מלכים ועוד דלא קחשיב לי' בהדי ז' מצות אף שהוא בשב ואל תעשה והרי הגזירה להשתחוות לצלם היתה על כל עמו וא"כ אין בזמן נ"נ שעת הגזירה כלל ובשאר מצות אפי' בפרהסיא אם הע"א מתכוון להנאת עצמו דינו יעבור ואל יהרג אם לא אדם גדול נכבד בעמו שרוצה לקדש שם שמים בזה אפי' בשאר מצות יש בו עשה ונקדשתי וגו' והאיך קאמר רבינו בשאר מצות בשעת הגזירה דוגמא ממה שאירע בימי נ"נ ולפי דעת הנמוקי לא הוי בנ"נ שעת הגזירה, ודוחק לומר דרבינו לדוגמא בעלמא נקט נ"נ הלא רבת שבעה נפשינו לעג השאננים רבים היו הקמים עלינו כמו אנטיוכס וסייעתו כשעמדה מלכות יון וה"ל למנקט זאת לדוגמא ומה הכריחו להביא נ"נ לדוגמא, וגם ממ"ש רבינו בסה"מ בחלק העשין הנ"ל משמע דס"ל כדעת הר"י ז"ל דצלמו של נ"נ הי' ע"א ממש דלא כשיטת הר"ת, אם לא ע"צ הדוחק אפשר לפרש דבריו גם לשיטת הר"ת אבל לשונו הצח לא משמע כן וצ"ע. וראיתי להרא"ה ז"ל בחידושיו למס' כתובות דף הנ"ל רוצה להכריח שיטת ר"ת דלא הוי צלם נ"נ ע"א ממש אלא אנדרטא לכבודו, וכתב תדע שאילו הי' ע"א ממש האיך הי' אפשר שלא היו אחרים באותו הדור זולת חמו"ע שימסרו עצמן למיתה קודם שישתחוו לע"א, ולענ"ד אפשר להשיב ע"ז עפ"י מ"ש הרז"ה ז"ל זקינו בס' המאור בסנהדרין שם דגם בשתי אלה עבירות ע"א וג"ע אם עושה אותן להנאת עצמו אינו בכלל יהרג ולא יעבור רק בע"א אינו במציאות שעובד להנאת עצמו אבל בג"ע פסק שם כיון דישנו במציאות להנאת עצמו יעבור ואל יהרג, אלא שהרמב"ן ז"ל בס' מלחמות וכל הפוסקים חולקים עליו יע"ש ועכ"פ לדעת הרז"ה אלו הי' במציאות בע"א להנאת עצמו הוי דינו יעבור ואל יהרג ומבואר במפרשי הפשט שכוונתו ודעתו המזוהמת של נ"נ היתה בפקודתו להשתחוות לצלם אף אם הי' ע"א ממש שעשאו למזלו ושרו ברקיע כדי לבטל החלום של הצלם עם הפתרון של דניאל להעמיד בזה מלכותו לו ולזרעו אחריו עד עולם יע"ש והרבתי חזון בכמה מקומו' מדרושי בע"ה וא"כ אף אם הי' צלמו ע"א ממש להנאת עצמו הי' עושה ועיין בתו' פסחים דף הנ"ל שכתבו דניאל ויחזקאל ברחו להם בשעה שגזר נ"נ להשתחוות לצלמו וכ"ה במדרש חזית דיחזקאל יעץ לחמו"ע לברוח ולא שמעו לו והובא ג"כ בס' אסיפת זקנים למס' כתובות דף הנ"ל ד"ה אלמלא נגדוהו וכו' ומסתמא גם זולת מגדולי הדור עשו מה שעשו דניאל ויחזקאל ולמופת היו להם ולא נשארו אלא מדלת העם ואפשר דטעו וסברו כדעת הרז"ה דלהנאת עצמו יעבור ואל יהרג אף בע"א ממש והכא בנ"נ להנאת עצמו הי' וא"כ ליתא לראיי' הרא"ה ז"ל לקיים שיטת ר"ת. ודע שדעת הרז"ה אשר זכרנו פה לאו דעת יחידאה היא דמדברי השאלתות בפ' וארא נראה שהסכים עם דעת הרז"ה דכתב שם להנאתו אפי' בפרהסיא ואפי' ע"א כגון קואנקי ודומינקי יעבור ואל יהרג הרי פה אחת ודברים אחדים לו עם הרז"ה, אלא שדעת הרמב"ן בס' המלחמות דקואנקי ודומינקי לאו ע"ז נינהו והרי דעת השאלתות מפורשת דהוי ע"א ממש וא"כ הסכים לדעת הרז"ה בכל דבריו הן בזה דהוי ע"א ממש והן במ"ש דגם בע"א אם הוא להנא' עצמו יעבו' ואל יהרג מפורש בדברי השאלתות כוותי' דכתב שם והי' מוליכין אותו בקואנקי ודומינקי דה"ל משמשי ע"א רק כיון דלא לעבור איסורא קא מכווני מותר ליתן להם עכ"ל השאלתות שם ד"ה ברם צריך וכו' הרי הדברים כהוויתן כדעת הרז"ה, ומ"ש הוא ז"ל דאין במציאות בע"א להנאת עצמו היינו לעבוד ע"א בעצמו, ועיין בר"ן ר"פ כ"ש בפסחים מה שהעיר בדברי הרז"ה, ולפי מ"ש בשם המפרשים דכוונת נ"נ בצלם היתה דוגמת מזלו ושרו ברקיע, א"כ כבר הי' לעולמים ע"א להנאת עצמו כאמור.

לכן פתח פרשה זו בהר סיני כמו שבהר סיני עלה משה וקבל ושבה שב"י שהם סוד י"ב צירופי הויה כן בכאן ציוה הקב"ה לעשות שבת לשם י"י וללמוד סוד שי"ב אורות ז"ש שכינה במער"ב חשבון י"ב הויות וכשחטאו ישראל אתמר בהו וישב ממנו שב"י שבי כולהו איתניהו בי' וכן פי' בכנפייונה מ"ש כשעלה השחר ברקא"י על זה הסוד אמרו לעורר אורות י"ב ההויות שהוא בחשבון זה עם הכולל ז"ש שש שנים תזרע שדך לקבל ו' צירופים ו' שנים תזמור כרמך לקבל ו' צירופים ולא תתעסק בהשש מלאכי אלקים שעולים ולא בו' שיורדים שהם ו' מול ו' ולכן ש"ש שני"ם הזר"ע ס"ת שמ"ע ו' תיבין ביחודא קדמאה שמע ישראל ו' תיבין ביחודא תניינא שהוא ברוך שם כבוד לכן בשביל זה בשנה השביעית יהיה שבת לי"י ותתעסקו בי"ב צירופי הויות אלו שדך לא תזרע ותתעסק בו' נגלים כרמך לא תזמור ותתעסק בו' שמות נעלמים כי כן כתב הפרדס ו' שמות ההויה הם נגלים ו' שמות האחרים הם נסתרים הנגלים נדמו לשדה שהיא פתוחה על שדה הארץ יושב והנסתרים נדמו לכרם שהם ענבים המשומרים מששת ימי בראשית בסוד בר"א שי"ת אלקים את השמים ואת הארץ כי בו' צרופים נסתרים נבראו העליונים ובו' צירופים אחרים נגלים נבראו תחתונים בראשי"ת תמן שי"ב שהן כלל י"ב אורות וז"ס סמיכות פרשה זו למעלה בסוד לחם הפנים (יחזקאל מא) זה השלחן אשר לפני י"י ר"ל שם של י"י יש בו י"ב צירופים בסוד ז"ה שתים המערכות שיש בכל צד לקבל זה פתח ר"א בן הקפר בפרשה שוקיו עמודי שש כי הפרשה התחלתה על סוד שם י"י ו' שנים תזרע (שיר ה) ממולאי' בתרשי"ש תרי שש ו' שנים תזמור (שם) מיוסדים על אדני פז סיום הפרשה הוא א"ני הוי"ה בגי' פ"ז. ז"ש וספרת לך כי כל החשבונו' שאדם חשב הם אינם כלום אבל (מלאכי ג) ליראי י"י ולחושבי שמו זה שאדם סופר לו לאדם עצמו כי כן כתוב בזוהר (קהלת ט) כי אין מעשה וחשבון ודעת בשאול מי שיודע חשבון של שם י"י כי חש"בון בגי' ש"ם הוי"ה (תהלים קיח) ברוך הבא בש"ם י"י הוא חשבון האמיתי ז"ש וספרת ל"ך זה המספר וחושבן היא לך לבדך ואין לזרים אתך. עפ"י הסוד ענין הר סיני לשמיטה כשעמדו ישראל על הר סיני זכו לנשמתא קדישא דאתא מבינה ה' ראשונה של שם "ה"ר ס'י'נ'י נוטריקון ה' ראשונה סו"ד י"ציאת נ"שמות י"שראל לדעתי ז"ס (שמות יט) ואשא אתכם על כנפי נשרי"ם שהם ב' כרובים ברקיע מטטרו"ן וסנדלפו"ן ב' שרים הממונים על ב' עולמות יצירה ועשייה והן הן מ"ס שבלוחות שהיו עומדין בנס בגי' יב"ק שהוא סוד אדנ"י הוי"ה אהי"ה נפ"ש רו"ח נשמ"ה ועתה זכו לכורסיא ז"ש על כנפי נשרים הן הן (שם יד) שש מאות רכב בחור שלקח שר של אדום לקבל אלו שחשבונם גם כן ח"ר (שיר ב) קול הת"ר נשמע בארצנו נשרי"ם נוטריקון נ"שמות ש"שים ר"בוא י"צאו מ"שם קרי בי' נ' שערים כי ביום נ' זכו לקבל נ' שערים בסוד (שמות יג) וחמשים עלו בני ישראל מארץ מצרים לכן היו אז כל נשמות מסוף העולם אשר ישנו ואשר איננו והנה מצינו בתיקונים שעמא קדישא מקבלין תוס' נשמה יתירה בשבת ות"ח כל ימי השבוע הם כמו שאר העם בשבת עיין לעיל פ' ויקהל רזא דא לכן נקראו ת"ח בר"מ שבתות ויום טוב זה לדעתי מאמר ר' ינאי בגמרא פרק האשה רבה שבכל מעלי שבתא ע"ש בדף צ' ה"ר סי"ני ה' ר"אשונה סו"פרים י"שראל נ' י"ום כי אי" בתיקוני' בינה נקראת עמר לגלגולת תמן גולגלת' דריש' תמן י"ש עלמין כמ"ש יעקב על באר שבע דלעילא (בראשית כח) אכן יש י"י במקום הזה כי (איוב כח) והחכמה מאין תמצא שנברא העולם יש מאין ואי' זה מקום בינה נמצא תמן י"ש עלמין (תהלים נ) ושם דרך אראנו ביש"ע אלקים נוטריקון י"ש ע"למות ושכינתא תתאה נקראת ספירת עומר דבה סופרים שבע"ה שבעה עד שמגיעים לה' ראשונה שהוא נון יום ממש ז"ש וספרת לך בלשון יחיד ליחידי סגולה העומדים בסוד י' שזוכין בכל שמיטה לדרגא חדא וז' היכלין אינון ז' וז' מוצקת לכ"א כלולה מז' ובכל שמיטה ושמיטה זוכה לדרגא חדא ובכל שמיטה ושמיטה לנשמה יתירה ז' שבתות שנים והיו לך לאינון דילפין רזא דאורייתא ימי ז' שבתות שנים ר"ל מה שאחרים זוכין לחשוב ימי השבתות אתה זוכה בימי החול שהם תשע וארבעים שנה כי אתה זוכה בחול מה שאחרים זוכין בק"דש. ז"ס ה"ר סינ"י ה' ר אשונה ס"וד י"ציאת. נ"שמות י"שראל ו' שנים תזרע שדך על זריעת הגוף הנמשל לשדה (משלי כד) על שדה איש עצל עברתי זה הגוף (שם) ועל כרם חסר לב זה הנשמה (שם) והנה עלה כולו קמשונים כסו פניו חרולים. שש שנים תזמור כרמך על הנשמה ואספת את תבואתה שהיא תבואת ה' אחרונה כמ"ש (ישעיה ו) זרע קודש מצבתה אבל בשנה הז' שנת הנשמה יתירה. את ספיח קצירך סוד הספיחין הם סוד הנשמות הישינות בזמן שהיה ב"המ קיים היו נשמות חדשות ואחר החורבן הם אינם רק ספיחין מכ"ע הם לא שמרו השמיטה ולא אכלו רק חדש לכן אינן זוכין לנשמה ישינה ואין להם נשמה חדשה ז"ש בשמיטה את ספיח קצירך לא תקצור כי הכל יהיה חדשה א"ת ס"פיח ק"צירך ר"ת קס"א בסוד (תהלים קלט) אם אס"ק שמים הנרמז בברכה ראשונה קונה הכל על שם קס"א באימא וס"ת חת"ך חיים לכל חי שהוא ב"פ רו"ח כי שני רוחות יש לאדם וז"ש בזוהר חדש פ' בהר פתח ר"א (משלי ח) להנחיל אהבי י"ש ע"ש ברזא דחכמתא ידוע שבששת ימי החול הקב"ה מנהיג עולמו במט"ט וסנדלפון תרי נערים (ישעיה ג) ונתתי נערים שריהם לכן תעלולים ימשלו בם כי ההנהגה על ידיהם והם נקראים בגדי חול עלייהו אתמר (שמות ב) ויטמנהו בחו"ל שמושל בו המצרי שהיה נחש ומשיריתו והרגו משה במטה שבידו שהיה מטטרון הן הן מ' ס' שבלוחות והנה בשבת ביום השביעי נתעלה וישב על כסא כבודו אבל בימי החול על ידי עולם היצירה ובשבת בריאה וכן בענין השמיטה לכן אמר בהר סיני כידוע שאז נתעלו העולמות וזכו ישראל להיות על כנפי נשרים וזכו לבריאה דאימא עילאה מקננא בכורסיא ז"ס ה"ר סינ"י ה' ראשונה ס"וד י"ציאת נ"שמות י"שראל ז"ש ו' שנים תזרע שדך ומסיטראדמטטרון שנקרא השד"ה חושבן מטטרו"ן ש"דך בגי' מיטטרו"ן בי' כי בהסתלק הסלע מן מטטרו"ן נשתייר יבישה כדאי' בתיקונים והנה כל ו' שנים אף שבימי שבתות ויום טוב ע"בד אברה"ם שהוא בגימטריא מיטטרו"ן (בראשית כד) כל טוב אדוניו בידו דהיינו אות י' (שם) ויקח עשרה גמלים מגמלי אדוניו עכ"פ אינו עולה יותר ז"ש שד"ך לא תזרע בשש שנים והוא סוד רוח והן הן סוד ו' ברכאין אמצעים ו' ברכאין אחרנין דצלותא אמצעיות דצלותא כעבד המבקש פרס מרבו שש שנים תזמור כרמ"ך בגי' סנדלפו"ן שהוא סוד נפש אבל בשנ' השביעי' שב' שבתון לי"י וזוכה לשני מעלות אחרות והם סוד נשמה ונשמה לנשמה עד בא היובל הגדול שהוא סוד יום הכיפורים שאז זוכה לקוצו של יוד פרצוף אריך סוד יחידה לכן אז בשנת היובל הזאת ישובו איש אל משפחתו ואל אחוזתו ברזא דגלגולא או אמר ענין הפרשה על ענין הבטחון שלא ישכח אדם את האל ית' ז"ש כי תבואו אל ארץ כנען אשר אני נותן באמת אני הוא הנותן לכן ושבתה הארץ שבת שתהיו יודעין כי י"י הוא הנותן לכם כח וממני הכל כי ו' שניה תזרע שדך דתהיה חשוב שהוא שלך ועל ענין הבטחון הזהיר בפרשת כי ימוך אחיך: