פרשנות מצטטת על משלי כה:כג

וכאשר נתצת עיר הכהנים ר״ל שגרמת נתיצתה גם אל יתצך. ויחתך עם היותו מן הקל יש לפרשו כמו יחתך מלשון פן אחיתך לפניהם (ירמ׳ א יז) ר״ל ישברך וי״א כמו ישרפך וכמוהו כי גחלים אתה חותה על ראשו (משלי כה כג) שפירושו מבעיר. ויסחך יתוצך כענין בית גאים יסח ה׳ (שם טו כה).

אָמַר אַבְרָהָם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, חוּלִּין הוּא מֵעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע. וְלֹא? וְהָכְתִיב "וְהִכְרַתִּי מִמֵּךְ צַדִּיק וְרָשָׁע" בְּצַדִּיק שֶׁאֵינוֹ גָּמוּר . מקשים למה מקשי קושיא זו על דברי רבי אבא שדרש 'חולין הוא לך' ליקשי קראי אהדדי?
ונראה לי בס"ד דעל הפסוק ליכא קושיא דיש לומר 'חָלִילָה' (בראשית יח, כה) לשון מניעה כמו רוּחַ צָפוֹן תְּחוֹלֵל גָּשֶׁם (משלי כה, כג) והכונה דאומר אף על פי ששורת הדין מחייבת בכך הנה אתה 'רַב חֶסֶד' (שמות לד, ו) מטה כלפי חסד (ראש השנה יז.) ולפי מדת טובך וחסדיך ראוי שיהיה נמנע דבר זה להמית צדיק עם רשע. וכיון דמניעה זו אינה אלא רק על פי מדת החסד אם בעידן רתחא אמר רחמנא 'וְהִכְרַתִּי מִמֵּךְ צַדִּיק וְרָשָׁע' (יחזקאל כא, ח) שלא אתנהג עמך במדת החסד אין כאן תימא וכמו שאמרו בעידן רתחא מענשי גם על העשה מה שאין כן שלא בעידן רתחא לא מענישי.
אך לדברי רבי אבא שדרש חָלִילָה 'חולין הוא לך' כלומר יהיה חלול השם אם תמית צדיק עם רשע משמע שגם שורת הדין מחייבת בכך שלא להמית צדיק עם רשע דאם הדין הוא כך לא יש בזה חלול השם לכך מקשי שפיר.

מן החצר לגג. היינו מהעזרה לגג ביהמ"ק כמ"ש משלי כ"ב ט' טוב לשבת על פנת גג מאשת מדינים ובית חבר וכ"ה במשלי כ"ה כ"ג טוב שבת וגו' היינו מפסל מנשה כמ"ש לעיל סוף כתיחא כ"ב כי קצר המצע מהשתרע וצ"ע שהמדרש חושב פסוק זה טוב שבת על פנת גג ואינו חושב פסוק י"ח שם טוב שבת בארץ מדבר מאשת מדנים וכעס ובגמרא חושב פסוק טוב שבת בארץ מדבר ואינו חושב פסוק טוב שבת על פנת גג: