פרשנות מצטטת על משלי כז:ט

והנה הגיעה שבת פרשת תצוה תשס"ב והספר הובטח לי לשבוע הבא. (פ' תצוה תשס"ב) וכך נאמר שם: רבים בתורה ובראשם הרמב"ן ז"ל נתקשו למה פרשת מזבח הקטורת לא נכתבה עם כל הכלים... והקב"ה... האיר עיני... שכוונת תורתנו הקדושה לרמוז לנו דין אחד - שמזבח הקטורת אינו כמזבח העולה, שאם אין מזבח אין מקריבין קרבן ואפילו נפגם (כמו שהובא בזבחים נט ופסקה הרמב"ם ז"ל בהלכות פסולי המוקדשין ג, כב). אך במזבח הקטורת - מזבח הקטורת שנעקר מקטירין קטורת במקומו, דאינו מעכב המזבח (כמובא שם בגמרא)... ואם־כן מה נעמו סדרי תורתנו הקדושה, דלהכי לא נכתב במקומו - להודיענו שאינו מעכב ומקטירין במקומו. ע"כ. ומעין זה בדברי "משך חכמה" על אתר ד"ה ועשית מזבח מקטר קטורת. ור"ע ספורנו כתב (ל, א ד"ה מזבח מקטר קטרת): ...לא הוזכר זה המזבח עם שאר הכלים בפרשת תרומה: (א) כי לא היתה הכוונה בו להשכין האל יתברך בתוכנו, כמו שהיה הענין בשאר הכלים... (ב) גם לא היה עניינו להוריד מראה כבודו בבית, כענין מעשה הקרבנות... אבל היה ענין זה המזבח לכבד את האל יתברך אחרי בואו, לקבל ברצון עבודת עמו בקרבנות הבקר והערב, ולשחר פניו במנחת קטורת, על דרך "הבו לה' כבוד שמו, שאו מנחה ובאו לפניו" (דברי הימים א' טז, כט). וראה דברי ראב"ע (למעלה כה, ב). ורבי אברהם סבע בספרו "צרור המור" כתב: הנה חתם מלאכת המשכן במזבח הקטורת, לפי שהוא הכלי היותר נבחר (זולת הארון שציוה בראשונה), לפי שהוא מכפר ומעשיר ומשמח, כאומרו: "שמן וקטרת ישמח לב" (משלי כז, ט), ותחלת המחשבה סוף המעשה. כי תכלית עשיית המשכן הוא לכפר על מעשה העגל - והתורה היא מכפרת, והקטורת הוא עוצר המגפה ומסלק חרון אף מישראל. וכבר ידעת מאמרם ז"ל - הכל הולך אחר החתום. ולכן חתם כל דברי המשכן במזבח הקטורת, לפי שהוא מקשר כל דברי המשכן... ומזה הטעם בעצמו אנו אומרים הקטורת בכל יום ויום בבקר ובערב אחר כל התפלה. לפי שהקטורת היא חותם הכל וקישור הכל. וחותם התפלה היא הקטורת, שמקשר כל התפלה ועושה ממנה עטרה וקושרה כתר לקונו יתברך. ע"כ. והוסיף הרב איתן שנדורפי שי': בהשמטות ומילואים שבסוף פירוש רמב"ן (מהדורת מוסד הרב קוק עמ' תקעג) מפנה הרב חיים דב שעוועל לספר "קדושת לוי" שם ישנו תירוץ נוסף לקושיה זו. כאן ציוה הקב"ה לעשות את אהרן כהן גדול, ולעשות לו בגדי קודש - בגדי כהונה, ושמא חס וחלילה יהיה קטרוג על זה כאשר היה בסוף מחלוקת קרח על הכהונה של אהרן, לכך ציוה הקב"ה אחר שנמשח אהרן בכהונה לעשות מזבח מקטר קטורת, ועל ידי הקטורת הוברר כי זה הציווי מהקב"ה שאהרן יהיה כהן גדול, כאשר היה באמת בסוף מחלוקת קרח בקטורת. וראה אריכות דברים ב"תורה שלמה" על אתר (אות א).

ועל גמילות חסדים. כענין שאמרו (סוכה מט:) גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה שגמילות חסדים היא בין לעניים בין לעשירים והצדקה אינה אלא לעניים. גדולה גמילות חסדים שהיא בין בגופו בין בממונו והצדקה אינו אלא בממונו. וזהו שאמרו (ב"ב ט.) הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות והמפייסו בדברים מתברך באחת עשרה. ומענין גמילות חסדים הוא להשגיח לעניים ולבחור בין טוב לרע ולהקדים הצנוע וירא שמים על האחרים שאינם כמותו (ואם בכלם נעשה צדקה) וכמו שאמר ירמיה ע"ה (ירמיה י"ח כ"ג) ויהיו מכשלים לפניך בעת אפך עשה בהם. אפי' בשעה שיעשו צדקה הכשילם שיתנוה במקום שאינו הגון. וגמילות חסדים היא אף לעשירים להלוות להם ממון בשעה שאינו מצוי בידם ולתת להם עצה כמו שאמר שלמה המלך ע"ה (משלי כ"ז ט') שמן וקטרת ישמח לב ומתק רעהו מעצת נפש. כלומר כאשר שמן וקטרת הן משמחין את הלב כך ימתק רעהו מעצת נפש וכשיתן לו עצה טובה ישמח עליה. והיא מדת חסד גורמת להיות רצון לפני ה' ובשבילה נברא העולם כדי לעשותה ועל זה אמר שלמה בחכמתו (משלי י"ד ל"ד) צדקה תרומם גוי וחסד לאמים חטאת וסמיך רצון מלך לעבד משכיל. רצון הקב"ה אינו אלא לישראל המשכילים לעשות דברים שהם לרצון לפניו:

וַתִּצְפְּנוֹ יֵשׁ מִקְרָאוֹת מְדַבְּרִים עַל הָרַבִּים כְּיָחִיד, לְפִי שֶׁמִּיהֲרָה בְּהַטְמָנָתָם וּבְמָקוֹם צַר, כְּאִילּוּ הָיָה יְחִידִי, וּמִדְרַשׁ אַגָּדַת תַּנְחוּמָא יֵשׁ (שלח א): פִּנְחָס וְכָלֵב הָיוּ, וּפִנְחָס עָמַד לִפְנֵיהֶם וְלֹא רָאוּהוּ לְפִי שֶׁהָיָה כְּמַלְאָךְ. דָּבָר אַחֵר: וַתִּצְפְּנוֹ כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְדוּגְמָתוֹ מָצִינוּ (משלי כז ט): שֶׁמֶן וּקְטֹרֶת יְשַׂמַּח לֵב, וְלֹא אָמַר יְשַׂמְּחוּ לֵב.