פרשנות מצטטת על משלי כז:י

כשאני הולך אצל חבריך. אברהם יצחק ויעקב, ונקראו חברים על דרך (משלי כז, י) רעיך וריע אביך אל תעזוב:

וע"ד המדרש הוקר רגלך מבית רעך, כתיב הוקר רגלך מבית רעך וכתיב (תהילים ס״ו:י״ג) אבא ביתך בעולות, לא קשיא כאן בחטאות ואשמות כאן בעולות ושלמים, כך דרשו רז"ל בפ"ק דחגיגה. ובאור המדרש הזה קרא בית המקדש בית רעך וכן דרשו רז"ל בישראל שנקראו ריעים למקום שנאמר (שם קכב) למען אחי ורעי, וכן אמר שלמה ע"ה על הקב"ה (משלי כ״ז:י׳) רעך ורע אביך אל תעזוב, ואמר (שיר השירים ה׳:ט״ז) זה דודי וזה רעי, והכוונה בזה שיזהיר האדם שלא יחטא ושלא יתמיד להכנס לבהמ"ק בחטאות ואשמות, לפי שחטאת ואשם הם קרבנות שבאים על חטא המעשה והקב"ה חפץ באדם יותר שלא יחטא ולא יביא קרבן כלל ממה שיחטא ויביא קרבן, וכן אמר הנביא (שמואל א ט״ו:כ״ב) הנה שמוע מזבח טוב, ועל כן יאמר הוקר רגלך מבית רעך, אל תנהוג קלות ראש בעצמך ותרבה כל היום עונות וחטאות ותלך לבהמ"ק להקריב שם קרבן, פן ישבעך הקב"ה ושנאך כי הוא שונא הקרבנות ההם, כי על זה נאמר (משלי כ״א:כ״ז) זבח רשעים תועבה, כי הרשע בעת שיביא קרבנו כונתו חוזר על החטא ולכך הוא תועבה כי הקב"ה יתעב אותו וישנאנו, אבל בעולות ושלמים על זה אמר דוד (תהילים ס״ו:י״ג) אבא ביתך בעולות, כי העולה אינה באה על חטא המעשה רק על חטא המחשבה וההרהור שאין אדם נצול ממנה, ומן הידוע כי ההרהור מצוי הוא בלילה יותר ממה שהוא מצוי ביום ועל כן קבעה תורה זמנה של עולה בלילה כדי שתהיה הכפרה בזמן העברה, וזהו שכתוב:

בא לו אצל הלל הזקן. שם בגמרא איתא בא לפני שמאי א״ל כלום ראוי אני להיות כה״ג והלא כתיב בתורה והזר הקרב וגו׳ בא לפני הלל א״ל ענוותן הילל ינוחו לך ברכות על ראשך שהקרבתני תחת כנפי השכינה לימים נזדווגו שלשתן (הגרים הללו. רש״י) למקום אחד אמרו קפדנותו של שמאי בקשה לטרדנו מן העולם ענוותנותו של הילל קרבנו תחת כנפי השכינה ואיתא התם עוד מעשה בעובד כוכבים א׳ שבא לפני שמאי א׳ל גיירני ע״מ שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל א׳ דחפו באמת הבנין שבידו בא לפני הילל גייריה א״ל דעלך סני לחברך לא תעביד זו היא כל התורה כולה ואידך פירושא הוא זיל גמור ופרש״י דעלך סני לחברך וכו׳ ריעך וריע אביך אל תעזוב (משלי כ״ז:י׳) זה הקב״ה אל תעבור על דבריו שהרי עליך שנאוי שיעבור חבירך על דבריך. ל״א חבירך ממש כגון גזילה גניבה ניאוף ורוב המצות. אידך שאר ד״ת. פירושא דהא מילתא הוא לדעת איזה דבר שנאוי זיל גמור ותדע ע״כ:

תקרא וה' יענה - לעיל מיניה כתיב הלא פרוס לרעב לחמך וגו' ומבשרך אל תתעלם היינו נושא בת אחותו ומקרב את קרוביו ואוהב את שכניו נמי כמקרב את קרוביו דכתיב (משלי כ״ז:י׳) טוב שכן קרוב מאח רחוק ומלוה סלע לעני בשעת דוחקו בכלל פרוס לרעב לחמך וכי תראה ערום:

דעלך סני לחברך לא תעביד - ריעך וריע אביך אל תעזוב (משלי כז) זה הקב"ה אל תעבור על דבריו שהרי עליך שנאוי שיעבור חבירך על דבריך ל"א חבירך ממש כגון גזלה גנבה ניאוף ורוב המצות: