פרשנות מצטטת על משלי כז:יג

לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו. ליקח משכונו, לא המלוה ולא שליח ב"ד. והנה זו מדת רחמנות, שהתורה חסה על בשתו של לוה כשאחרים מחפשין כלי ביתו, ועוד מטעם שלא יבאו לידי מריבה ורציחה, אבל ערב מותר לבא לביתו למשכנו, הוא שאמר שלמה ע"ה (משלי כ׳:ט״ז) לקח בגדו כי ערב זר. והיה ראוי יותר למשכן את הלוה שאכל ושתה ובזבז המעות יותר מן הערב שלא באו המעות לידו, אבל הטעם בזה מפני שהלוה לא לוה אלא מתוך הדוחק, והערב נכנס ערב מתוך השפע, לכך התירה התורה למשכן את הערב ולא הלוה.

לא תבא אל ביתו. לביתו אי אתה נכנס אבל אתה נכנס לביתו של ערב, וכן הוא אומר (משלי כ״ז:י״ג) לקח בגדו כי ערב זר ^קידכלומר למלוה קאמר רחמנא, קח בגד הערב ולא תאשם בזה, כי מעצמו נעשה ערב בעבור הזר, כך פרשו המפרשים, אבל אין זה מספיק בכולה, כי הלא הלוה הכניס עצמו בחובו, ולמה יהיה הערב קודם לו, וצ"ל הסברא בזה כי הלוה לוה מפני דחקו והערב ערב שלא באונס, וגם י"ל משום דעיקר איסור לקיחת המשכון הוא בעני משום צערו ובעשיר מפני בושתו, וזה שייך רק בהלוה משא"כ בהערב ליתא לא הא ולא הא, כי סתם מי שנעשה ערב עשיר הוא, כי את העני אין מקבלין בערב, וגם בושת אין לו, כי עכ"פ הוא לא לוה. .
(ב"מ קט"ו א')

(דף קטו.) ת"ר (דברים כ״ד:י׳) לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו לביתו אי אתה נכנס אבל אתה נבנס לביתו של ערב וכן הוא אומר ^*קח בגדו כצ"ל(משלי כ״ז:י״ג) לקח בגדו כי ערב זר ואומר (משלי ז) בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפיך עשה זאת ^*אפוא כצ"לאיפה בני והנצל אם ממון יש לו בידך התיר לו פסת היד ואם לאו הרבה עליו רעים דבר אחר לביתו אי אתה נכנס אבל אתה נכנס לשכר כתף לשכר חמר לשכר פונדק לשכר דיוקנאות יכול אפילו זקפן עליו במלוה ת"ל (דברים כ״ד:י׳) כי תשה ברעך משאת מאומה: