פרשנות מצטטת על משלי כז:יט

2. כל אילו שאין נאמנות להעידה, אף היא אין נאמנת להעידן. כלומר, כל אילו שנשנו במשנתנו פט"ו מ"ד: חמותה, בת חמותה, צרתה, יבמתה ובת בעלה. ואף הכלה ואשת האב אינן נאמנות להעיד לחמותה ולבת בעלה. ובירושלמי פט"ו ה"ד, ט"ו ע"א: תני כשם שאין נאמנות עליה כך אינה נאמנת עליהן. וכ"ה להלן שם ה"ח, ט"ו ע"ב. ובבבלי קי"ז א': והתניא (כ"ה בכי"מ) חוץ משבע נשים, ההיא ר' יהודה היא, דתניא (כ"ה בכי"מ) ר' יהודה מוסיף אף אשת אב והכלה. אמרו לו אשת אב היא בכלל בת הבעל, כלה הרי בכלל חמותה וכו', כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם (משלי כ"ז י"ט).
וכן בפי' רי"ד לבבלי שם (ל' סע"ג מן הספר): והכי תניא בתוספתא בפ' האשה והללו שאין נאמנות להעידה אף היא אינה נאמנת להעידן. ירושלמי. תני כשם וכו'.

והשם יתברך מושל ומכריח מעשי בני אדם הבחיריים כמו שיכריח כל עניינים הטבעיים, כמו שיסוד המים לפעמים ישטוף את הארץ ולפעמים יחרב וייבש, וכל זה נעשה על־ידי טבע והכרח, כן פעולות האדם לאדם (שם פסוקים יד-טז),

שראה בו דבר ערוה - ואם תאמר דבאלו מציאות (ב"מ דף לב: ושם) אמרינן אוהב לפרוק ושונא לטעון מצוה בשונא כדי לכוף את יצרו והשתא מה כפיית יצר שייך כיון דמצוה לשנאתו וי"ל כיון שהוא שונאו גם חבירו שונא אותו דכתיב (משלי כ״ז:י״ט) כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם ובאין מתוך כך לידי שנאה גמורה ושייך כפיית יצר: