יָדֹ֣עַ תֵּ֭דַע פְּנֵ֣י צֹאנֶ֑ךָ שִׁ֥ית לִ֝בְּךָ֗ לַעֲדָרִֽים׃
הכתב והקבלה
הנה נא ידעתי. הנה נא הגיע השעה שיש לדאוג על יפיך ידעתי זה ימים רבים כי יפת מראה את (רש"י) לדבריו מלת ידעתי נפרד מן הנה נא ומחובר עם כי אשה, וזה אינו לפי הטעם דמלת ידעתי מוטעם בז"ק, גם לא ידעתי לכוין ענין הדאגה בלשון הנה נא, לכן נ"ל כי מלת ידעתי הוא מענין ידע תדע פני צאנך (משלי כ״ז:כ״ג) שטעמו נתינת הדעת על הדבר ושימת כוונה ומחשבה להשגיח עליו היטב (בעדאֶכטיג, בעזאָרגט, אויפמערקזאם). כלשון התלמוד יהב דעתיה ומדכר, וטעם הנה נא ידעתי, עתה הגיע השעה שאני מוכרח לתת דעתי ומחשבתי איך אתנהג (איך מוסס נון בעדאָכטיג זיין. בעזאָרגט, אויפמערקזאם) ומבאר סיבת דבר זה ואמר, כי אשה וגו'. והרגו וגו', כלומר יען שיפת מראה את בנקל יסובב מזה בין שטופי זמה והרגו אותי, מלת כי כמלת יען על הסבה, כמו כי עשית זאת ארור אתה, כי שמעת לקול אשתך ארורה האדמה, העשי' והשמיעה הם סבות הגורמות עונש הארור לכן הקדים לפניהם מלת כי, כן כאן היופי היא סבה להריגה הקדים לפני' מלת כי:
מחוקקי יהודה; קרני אור
[יט] והכוה"ק פי' מלת ידעתי מן "ידע תדע פני צאנך" (משלי כז כג) שטעמו נתינת הדעת על הדבר ושימת כוונה ומחשבה להשגיח עליו היטיב, וטעם הנה נא ידעתי, עתה הגיע השעה שאני מוכרח לתת דעתי ומחשבתי איך אתנהג: