פרשנות מצטטת על משלי כח:ד

ויש מקשין, כי למה עשה זה מרדכי, היה לו לסלק עצמו מן שער המלך, ולא היה לו לסכן עצמו ואת כל ישראל להתגרות ברשע. ואין זה קשיא, כדאמרינן בפרק קמא דברכות (ז:) "עוזבי תורה יהללו רשע ושומרי תורה יתגרו בם" (משלי כח, ד). ומכל שכן רשע שהוא המן, שהוכן* למכשול ולתקלה את כל ישראל, ולכך היה מתגרה ברשע הזה. ומכל שכן כי היה מרדכי מקדש את השם על ידי זה שלא יכרע ולא ישתחוה להמן, ויש לו לקדש את השם, ומצוה היא, אף שיכול למלט את נפשו. ובלא זה גם כן לא קשיא, כי מרדכי שהיה יושב בשער המלך, היה זה מן אחשורוש שמינה אותו, ואין מסלק עצמו מן המינוי הזה, ולא צוה אותו אחשורוש, לכן אין זה קשיא כלל.

ואחר שהודיענו בכתוב הזה שא"א להשפיל כבודו של צדיק כשם שא"א לעכור המים הצלולים שלא יחזרו לצלילותן, הודיע בכתוב השני כי יתחייב האדם לחקור הצדיקים ולספר בשבח מעלתם, והגיד לך כי ערך החקירה הזאת בחקר כבודם הוא טוב מאכילת הדבש, כי אכילת הדבש הרבות לא טוב, והרבות לחקור בכבודם, הוא טוב וכבוד אצל המחשבה, כי אין ספק שהמשבח את הצדיקים תמיד אין זה כי אם מצד טבעו ומזגו הטוב ולכך ספור שבחם אצלו מתוק מדבש, והמשבח את הרשעים אין זה כי אם רוע לב ומצד שיש לו קורבה באחת ממדותיהם הרעות, וע"כ הספור בשבחם ימתק אצלו כענין שכתוב (איוב כ׳:י״ב) אם תמתיק בפיו רעה, וכתיב (משלי כ״ח:ד׳) עוזבי תורה יהללו רשע, כי כל אחד ואחד משבח את מינו.

וְהִנֵּה בַּחֲטֹא הָאָדָם מֵהַחֲטָאִים כָּאֵלֶּה, הַנֶּפֶשׁ הַהִיא שׁוֹלְטִים בָּהּ וּבְשִׁפְעָהּ הַחִיצוֹנִים כַּיָּדוּעַ, וְנֶהֱנִים מֵהַשֶּׁפַע הָאֱלֹהִי הָרְשָׁעִים הָהֵם, וְזֶהוּ אָמְרוֹ ״וּמָעֲלָה מַעַל בַּה׳״, כִּבְיָכוֹל בָּאוֹר הַנִּמְשָׁךְ מִמֶּנּוּ, וְהוּא סוֹד הָרָמוּז בְּאָמְרוֹ (משלי כח:כד) ״גּוֹזֵל אָבִיו וְאִמּוֹ וְגוֹ׳ חָבֵר הוּא לְאִישׁ מַשְׁחִית״, פֵּרוּשׁ לְצַד שֶׁמִּתְחַבֵּר לִבְחִינַת הָרַע הַנִּקְרָא אִישׁ מַשְׁחִית, וְהָבֵן: