פרשנות מצטטת על משלי כח:יג

זקן שבהן – החכם המוסמך שנשלח מטעם הנשיא. בתלמוד הבבלי מובאת ברייתא: "תנו רבנן: אם יש זקן אומר זקן ואם לאו אומר חכם ואם לאו אומר אדם של צורה" (טז ע"א). ייתכן שהביטוי "זקן" אינו מכוון לחכם אלא לנכבד מקומי, ורק ספרות האמוראים מנסה לתת תפקיד של כבוד לחכמים. מגמה זו ראינו גם לעיל ונסכמה במבוא, אומר לפניהם דברי כיבושים – דברי עידוד ונחמה, דברי חיזוק. הזקן אומר לפניהם דברי תוכחה בטעם ובנחת, דברים משכנעים המביאים לתשובה אמיתית ולהיענות לתפילתם ולבקשתם, כאמור בכתוב שהזקן מביא מספר יונה בספרו על מעשי התשובה של אנשי נינוה: "וירא האלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה" (יונה ג י). מעין דברים אלו אף בתוספתא: "אומר לפניהם דברי כיבושין... וכן הוא אומר ומודה ועוזב ירוחם (משלי כח יג) ואומר נשא לבבינו אל כפים וגו' (איכה ג מא)" (פ"א ה"ח). במדרשי תנאים ואמוראים "דברי כיבושים" אינם דברי תוכחה כדי לייסר את השומעים, אלא דברי פיוס ועידוד¹⁰²כך פירש כראוי י' ווארטבסקי במאמרו דברי כיבושים (לשון המדרשים, עמ' 96-79). . בספרא ויקרא סוף פרשה א (הי"ב, ד ע"ב; מהדורת פינקלשטיין, ב, עמ' 19-18) אנו קוראים: "לאמר – אמור להם דברי כבושים¹⁰³כך ברוב הנוסחאות. , בשבילכם מדבר עימי שכן מצינו שכל שלשים ושמונה שנה שהיו ישראל כמנודים לא היה מדבר עם משה". דברי הכיבושים אינם דברי תוכחה אלא דברים רכים ומעודדים, דברי שבח לישראל שבזכותם ובשבילם המקום מדבר עם משה. מן הספרות המאוחרת נציין לפסיקתא דרב כהנא (זאת הברכה , עמ' 441)¹⁰⁴הדרשה מצויה בערוך, ערך "כבש", כרך ד עמ' קצא. : "וזאת הברכה (דברים לג א) זאת וזאת הן וכיבושיהן לפי שהוא מקנטרן בראשו של ענין מזי רעב ולחומי רשף (שם לב כד) ולפיכך הוא אומר בסופו אשריך ישראל (שם לג כט)". ה"כיבושין" הן תוספת על הברכות, והיא "אשריך ישראל". ספרות האמוראים המדרשית שימרה כמה מדרשות אלו, והם הפכו למעין סוגה ספרותית.

ובספר הבהיר כל הרוחות סתומות חוץ מפאת צפון שהיא פתוחה לטוב ורע. לטוב והא כתיב והנה רוח סערה באה מן הצפון ענן גדול ואש מתלקחת (יחזקאל א ד') ואין אש אלא חרון אף דכתיב ותצא אש מלפני יי'. אמר להם לא קשיא כאן כשישראל עושין רצונו של מקום כאן כשאין עושין רצונו של מקום. בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום אש קרובה. בזמן שעושין רצונו מדת רחמים מגלגלת וסובבת הדא הוא דאמרינן נושא עון ועובר על פשע (מיכה ז׳:י״ח חי'). משל למלך שרוצה לרדות את עבדיו וליסרם עמד הגמון אחד שאל על מה. אמר לו על כך וכך שעשו אמר לו לא עשו עבדיך מעולם זה ואני ערב לך ואתה תבדוק אחריהם בין כך ובין כך שככה חמת המלך. ואטר והתודו את חטאתם כי צריך להתוודות בפיו ממש. כד"א ומודה ועוזב ירוחם (משלי כח יג) כי הוידוי הוא חלק למדת רחמים והתשובה מועלת להחזיר הענין לקדמותו להסיר כחות הטומאה מבית אל ולהשקותו מי החסד והרחמים. ובעבור כי ראיתי דעות זרות אומרים כי אין צריך לבעל תשובה רק עזיבת ניחום וידוי קבלה ואינו צריך לענות נפשו לקבל ייסורין דוגמת החטא שעשה יסכר פי דוברי שקר אמנם כוונת התורה השלימה ודעת רבותינו זכרונם לברכה הנמשכים אחריה היא כי צריך כל בעל תשובה ללקות ולהתענות להצטער לפי ההנאה שקבל לפום צערא אגרא ולפום ההנאה צערא. ויש לך להתבונן במה שרמזתי לך כבר כמה פעמים כי האדם וצורתו ותבניתו ואיבריו הם דוגמת האדם העליון והנה כל החוטא באחד מאיבריו פגם דוגמת האבר ההוא למעלה ועל כן צריך לתקנו בתשובה ובעבור כי כל החטאות הנעשים בכוונה הלב חוטא בהן על כן צריך לכל בעל תשובה לשוב בלבו אל השם יתעלה כי הוא חוטא בלב הידוע שנאמר זאת רעתך כי מר כי נגע עד לבך (ירמיהו ד׳:י״ח חי') ואמרו רז"ל זה הקדוש ב"ה שנקרא לבן של ישראל ועל כן צריך לקחת אותו להכניע רום גאותו ויאמר לו מה תלך אחרי ההבל ומה תעשה ליום הדין אשר יקראו סופרי המלך ויבהילוך לתבוע ממך החשבון ואח"כ יחשוב על אותו האבר שחטא אם חטא באשה או בבת אל נכר או הוציא זרע לבטלה הנה חטא ביסוד עולם ובחותמו של מקום הנקרא אות ברית קדש וכפר בבריתו של אברהם אבינו שהמקום ברחמיו עלינו הסיר משם כחות הטומאה בהעבירו הערלה והזרע היוצא משם הוא זרע קודש היוצא תוך אות יו"ד של מקום והנה חללו בתוך הטומאה או בערוה או בבת אל נכר או בהוצאת זרע לבטלה כי מן הצדיק פורחות הנשמות ממקור החיים והמוציא זרע לבטלה טמא בחותמו של מקום בנותנו כח ועזר לאל אחר אשר קבל כח מן המקום ההוא בסוד כחות הטומאה והערלה שהוסרו משם והוא החזירם עליו ונטמא בהם. התבונן מכאן סוד טומאת הרואה קרי בחלום וכבר נמצא בספרי החסידים שהיו מתודים עליו. אם נכשל באשת איש הנה שקר בצדיק חי עולמים ובאמונתו כי צדיק באמונתו יחיה וכל שכן אם הטריח קונו על נפש לא טוב כי בסוד החטאה הגדולה אין נפש אמונין באה כשם שהבעילה איננה בכשרות כך הנפש ועל כן אסור לבא בקהל:

חטאת ואשם ודאי מכפרין מיתה ויום הכפורים מכפרין כו':
שמור אלו העיקרים וסמוך עליהם והוא כשהאדם שוגג בעשה ולא תעשה או מזיד בעשה ועשה תשובה מכפרים לו לאלתר. והתשובה הוא שיתודה אדם על עונותיו לפני השם ויתנחם על מה שחטא ויקבל עליו שלא ישוב לאותו עון לעולם אמר בוידוי והפרישה מן העון (משלי כ״ח:י״ג) ומודה ועוזב ירוחם ואמר בחרטה על העון (ירמיהו ל״א:י״ט) כי אחרי שובי נחמתי. וכשהזיד בלאו ועשה תשובה תשובה תולה ויוה"כ מכפר. וכששגג בכריתות ובמיתות בית דין במה שהוא חייב עליו חטאת או שחטא חטא שהוא חייב עליו אשם ודאי והביא אשמו וחטאתו ועשה תשובה נתכפר לו במקומו לאלתר ולשון הכתוב הוא כי מביא חטאתו צריך תשובה שנאמר (ויקרא ה׳:ה׳) והתודה אשר חטא עליה וכשהזיד בכריתות ובמיתות בית דין ועשה תשובה תשובה ויוה"כ תולין ויסורין ממרקין אז וכשימות נגמרה כפרתו הוא שנאמר אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון (ישעיהו כ״ב:י״ד). וכל זה כשעבר ברצונו אבל באונס פטור וכל זה כשאין עבודת יוה"כ אבל בזמן שהיתה העבודה כבר ידעת כי בשעיר המשתלח היו מתכפרין על כל העונות כמו שנבאר בתחילת שבועות:

ואיש און מחשבותיו. ויתפוש את מחשבותי לעשות הטוב בעיני, ומדרש אגדה כי לא מחשבותי וגו' אין דיני כדיני בשר ודם אתם מי שמודה בדין מתחייב אבל אני מודה ועוזב ירוחם (משלי כה):