פרשנות מצטטת על משלי כח:כד

וְעוֹד שֶׁבַּעַל הָעֲקֵידָה סָמַךְ פֵּרוּשׁ זֶה עַל הַמִּדְרָשׁ (בראשית רבה א:יב) הָאוֹמֵר ״וְעַנְוָתְךָ תַרְבֵּנִי״ (תהלים יח:לו). מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם מַזְכִּיר שְׁמוֹ תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ מַעֲשָׂיו, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִשֶּׁהִזְכִּיר מַעֲשָׂיו הוּא מַזְכִּיר שְׁמוֹ. וְיֵשׁ לְהִתְבּוֹנֵן: מַהוּ עַנְוְתָנוּתוֹ בָּזֶה? וּמַהוּ זֶה שֶׁאָמַר ״תַרְבֵּנִי״ – בַּמֶּה הִרְבָּה וְהִגְדִּיל אוֹתָנוּ? וְהַקָּרוֹב אֵלַי לוֹמַר כִּי רַשִׁ״י רָצָה לְתַקֵּן כָּל זֶה בְּמַה שֶׁאָמַר ״אֵין הַמִּקְרָא אוֹמֵר אֶלָּא דָּרְשֵׁנִי, בִּשְׁבִיל הַתּוֹרָה וְיִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ רֵאשִׁית״ וְכוּ׳. רוֹצֶה לוֹמַר, לְפִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַכִּיר מְצִיאוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כִּי אִם עַל יְדֵי הַתּוֹרָה וְיִשְׂרָאֵל, עַל כֵּן נִקְרְאוּ רֵאשִׁית, כִּי שְׁנֵיהֶם הַקְדָּמָה לָבֹא עַל יָדָם לִידֵי הַכָּרַת מְצִיאוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי הַתּוֹרָה מְפַרְסֶמֶת אֱמוּנַת הַחִדּוּשׁ וֶאֱלֹהוּתוֹ יִתְבָּרַךְ. וְיִשְׂרָאֵל גַּם הוּא יָדַע לְפַרְסֵם מְצִיאוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִצַּד הַקַּבָּלָה שֶׁקִּבְּלוּ אִישׁ מִפִּי אִישׁ עַד אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁרָאָה אֶת הָעוֹלָם חָרֵב וּבָנוּי, וְהוּא עֵד נֶאֱמָן בְּחִדּוּשׁ הָעוֹלָם אֲשֶׁר הוּא מוֹפֵת עַל מְחַדְּשׁוֹ, וְנִתְפַּשְּׁטָה קַבָּלָה זוֹ בְּזֶרַע אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל.

אָמַר רַבִּי יִצְחָק: לֹא הָיָה צָרִיךְ לְהַתְחִיל אֶת הַתּוֹרָה וְכוּ׳, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ הָאוּמּוֹת לִסְטִים אַתֶּם וְכוּ׳. וְקָשֶׁה, וּמַה בְּכָךְ אִם יֹאמְרוּ ״לִסְטִים אַתֶּם״? וְכִי בַּעֲבוּר זֶה יְשַׁנֶּה סֵדֶר הַתּוֹרָה? תְּשׁוּבָה לָזֶה: לְפִי שֶׁדָּבָר זֶה גּוֹרֵם כְּפִירָה בָּעִקָּר, כִּי יֹאמְרוּ ״לֵית דִּין וְלֵית דַּיָּן״ וְ״כָּל דְּאַלִּים גָּבַר״, כִּי אִלּוּ הָיָה לָעוֹלָם מַנְהִיג הַמְסַדֵּר עִנְיָנוֹ מוֹצָאוֹ וּמוֹבָאוֹ, לָמָּה לֹא מִיחָה בָּכֶם כְּשֶׁלְּקַחְתֶּם בִּזְרוֹעַ דֶּרֶךְ לִסְטִיּוּת אַרְצוֹת שִׁבְעָה אוּמּוֹת. כִּי מִטַּעַם זֶה לֹא נֶחְתַּם גְּזַר דִּינָן שֶׁל דּוֹר הַמַּבּוּל כִּי אִם בַּעֲבוּר הַגָּזֵל, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כח:כד): ״גּוֹזֵל אָבִיו וְאִמּוֹ וְאוֹמֵר אֵין פָּשַׁע, חָבֵר הוּא לְאִישׁ מַשְׁחִית״, כִּי מַה שֶּׁחֵטְא זֶה גָּדוֹל מִזּוּלָתוֹ אֵינוֹ בַּעֲבוּר עֶצֶם הַחֵטְא כִּי אִם בַּעֲבוּר הָרָעָה הַנִּמְשֶׁכֶת מִמֶּנּוּ, שֶׁהַחוֹטֵא בְּגָזֵל לֹא יָשִׂים אָשָׁם בְּנַפְשׁוֹ וְיֹאמַר ״אֵין פָּשַׁע״ כִּי אֵין אֱלֹהִים שׁוֹפְטִים בָּאָרֶץ, וְעַל כֵּן הוּא חָבֵר לְאִישׁ מַשְׁחִית, רְצוֹנוֹ לוֹמַר לְדוֹר הַמַּבּוּל שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (בראשית ו:יב): ״כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ״, כִּי גַּם הֵמָּה כָּפְרוּ בָּעִקָּר וְאָמְרוּ (איוב כא:טו): ״מַה שַּׁדַּי כִּי נַעַבְדֶנּוּ״ וְגוֹ׳. וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת חָמָס וְגָזֵל בָּאָרֶץ. וּלְפִי שֶׁמְּנִיעַת הַגָּזֵל יְסוֹד לְכָל הָאֱמוּנָה, עַל כֵּן הִקְדִּימוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהִזְהִיר עָלָיו בְּמִצְוָה רִאשׁוֹנָה ״הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם״ (שמות יב:ב), כִּי שָׁם נֶאֱמַר ״מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם צֹאן״ (שמות יב:כא) – מִשֶּׁלָּכֶם לְהוֹצִיא הַגָּזוּל, כֵּן פֵּרַשׁ בַּעַל הַטּוּרִים. וְכֵן יִצְחָק כְּשֶׁצִּוָּה לְהָבִיא לוֹ שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים, אֶחָד לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ קָרְבַּן פֶּסַח, אָמַר ״וְצוּדָה לִּי צָיִד״ (בראשית כז:ג), פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י: מִן הַהֶפְקֵר וְלֹא מִן הַגָּזֵל. וּלְפִי שֶׁעֵשָׂו לְבָבוֹ לֹא כֵן יְדַמֶּה, כִּי אִם לָצוּד צַיִד לְהָבִיא אֲפִלּוּ מִן הַגָּזֵל, עַל כֵּן סִבֵּב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁלֹּא הֵבִיא כִּי אִם יַעֲקֹב שֶׁהָיָה נִזְהָר בְּגָזֵל. וְכֵן שׁוֹר שֶׁהִקְרִיב אָדָם הָרִאשׁוֹן, אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עבודה זרה ח.) שֶׁהָיָה לוֹ קֶרֶן אֶחָד בְּמִצְחוֹ, לְהוֹרוֹת שֶׁלְּפִי שֶׁהָיָה אָדָם הָרִאשׁוֹן קֶרֶן אֶחָד, רְצוֹנוֹ לוֹמַר שֶׁהָיָה יְחִידִי בָּעוֹלָם וְלֹא הָיָה גּוֹזֵל מִשּׁוּם בְּרִיָּה, עַל כֵּן נִתְקַבֵּל קָרְבָּנוֹ. וְכָל זֶה כְּדֵי לְהַרְחִיק הַגָּזֵל וְהַלִּסְטִיּוּת הַמֵּבִיא לִידֵי כְּפִירָה וּמִינוּת.

ותשחת הארץ לפני האלהים ותמלא הארץ חמס. אמר כי הארץ העליונה נשחתה בחטא האדם ולשון השחתה מלשון חבר הוא לאיש משחית (משלי כח כד). וכן כי שחת עמך והכוונה הפריד ההויות וכן בנים משחיתים (ישעיה א ד'). לא תשחית את עצה. ושחת ארצה. שחת לו. וטעם והנני משחיתם את הארץ עם הארץ כמו שאמרו רבותינו ז"ל בבראשית רבה [משל] לבן מלך שהיתה לו מניקה כל זמן שהוא סורח היתה מניקתו נרדית. ונקראת מניקה כי משם יונקים הכל כד"א טוב הארץ תאכלו (ישעיה א יט). ופירוש ותמלא הארץ חמס כענין ותבאו ותטמאו את ארצי ונחלתי שמתם לתועבה (ירמיה ב ז') וכתיב וישימו ארץ חמדה לשמה (זכריה ז יד) ופירוש חמדה כלולה ויכל אלהים כמו דתרגם ירושלמי וחמיד: