פרשנות מצטטת על משלי כ:י

אל כל חכמי לב, תואר חכם לב בא להודיע שהחכמה נהייתה באיש המלובש בה לטבע שני, וציוריה מושלים בלב בכל עת, אשר על זה כתוב כי תבא חכמה בלבך (משלי כ' י'), והעיד הכתוב שהיו בצלאל ואהליאב וחבריהן, שרי אלהים צדיקים וישרי לב בעלי החכמה ונוהגים כפי החכמה בכל מנהגיהם, ובעבור חכמתם וצדקתם זכו לרוח אלהים בהפלגה גדולה, ועי"כ עשו המשכן וכליו כמצות השם ב"ה:

בֵּאוּר הַדָּבָר הוּא כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה,: ״אֶבֶן וָאֶבֶן אֵיפָה וְאֵיפָה תּוֹעֲבַת ה׳ גַּם שְׁנֵיהֶם״ (משלי כ י), אִם שְׁנֵיהֶם שְׁקָרִים מַהוּ ״גַּם שְׁנֵיהֶם״, מֵהֵיכָא תֵּיתֵי לְחַלֵּק בֵּינֵיהֶם? וּמַהוּ לְשׁוֹן ״גַּם״? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁמְּדַבֵּר בְּאֶחָד שִׁקְרִי וְאֶחָד אֲמִתִּי, וְהוֹרָה שֶׁגַּם הַיָּשָׁר נִקְרָא תּוֹעֵבָה, לְפִי שֶׁהָאֶבֶן הַיְּשָׁרָה גּוֹרֶמֶת לוֹ לִשְׁקֹל בַּשִּׁקְרִית, כִּי אִם לֹא הָיָה לוֹ הָאֶבֶן הַיְּשָׁרָה הָיָה מִתְיָרֵא לִשְׁקֹל לְכָל הָעוֹלָם בַּקְּטַנָּה הַשִּׁקְרִית, כִּי כָּל הַקּוֹנִים בְּבוֹאָם לְבֵיתָם יִמְצְאוּ מִשְׁקָלָם חָסֵר וְתָבֹא לְבֵית דִּין עָלָיו צַעֲקַת רַבִּים לוֹמַר שֶׁלְּכֻלָּנוּ שָׁקַל בַּקְּטַנָּה. מַאי אִית לָךְ לְמֵימַר, שֶׁמָּא בְּבֵיתְכֶם נַעֲשֶׂה חָסֵר, וְכִי לְכֻלָּם נֶחְסַר בְּבֵיתָם? דָּבָר זֶה אֵינוֹ שָׁכִיחַ. מָה הוּא עוֹשֶׂה, הוֹלֵךְ וְשׁוֹקֵל לִקְצָתָם בַּקְּטַנָּה הַחֲסֵרָה, וְלִקְצָתָם בַּגְּדוֹלָה הַיְּשָׁרָה, וְהָיָה אִם יָבוֹאוּ לְבֵית דִּין הַבְּרִיּוֹת אֲשֶׁר לָהֶם שָׁקַל חָסֵר, הוּא יִטְעֹן בְּבֵית דִּין: הֲרֵי מָכַרְתִּי לְהַרְבֵּה בְּרִיּוֹת, וְיִשְׁאַל אוֹתָם שֶׁשָּׁקַל בַּיְּשָׁרָה, וְיָעִידוּ שֶׁאֵינָן חֲסֵרִין כְּלוּם, וְיַכְחִישׁוּ הַטּוֹעֲנִים שֶׁשָּׁקַל חָסֵר, וּמִמֵּילָא יְתָרֵץ הַדַּיָּן לוֹמַר שֶׁאֶצְלְכֶם נַעֲשֶׂה חָסֵר, דְּאִם לֹא כֵן מָה גְּבַר מִגּוּבְרִין (סנהדרין סה:) וְלָמָּה אֵלּוּ אֵינָן חֲסֵרִין כְּלוּם? וּכְשֶׁיִּשְׁלַח הַבֵּית דִּין אַחַר מִשְׁקָלוֹ יִשְׁלַח הַיְּשָׁרָה. וְנִמְצָא שֶׁאִלְמָלֵא הַיְּשָׁרָה לֹא הָיָה יָכוֹל לִמְכֹּר לְכֻלָּם בַּקְּטַנָּה. וַהֲרֵי לְכָךְ הוּא מַחֲזִיק הַיְּשָׁרָה כְּדֵי לְאַמֵּת שֶׁקֶר שֶׁלּוֹ, לְכָךְ גַּם הַיְּשָׁרָה תּוֹעֵבָה. וְזֶהוּ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י: גְּדוֹלָה הַמַּכְחֶשֶׁת אֶת הַקְּטַנָּה, כִּי עַל יְדֵי הַגְּדוֹלָה יוּכַל לְהַכְחִישׁ בְּבֵית דִּין מַעֲשֵׂה הַקְּטַנָּה. וְעַל כֵּן אָמַר: ״כִּי תוֹעֲבַת ה׳ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה״ – עַל מָה שֶׁשָּׁקַל בַּיְּשָׁרָה, כִּי גַּם זֶה תּוֹעֵבָה מֵאַחַר שֶׁאֵינוֹ שׁוֹקֵל בַּיְּשָׁרָה כִּי אִם כְּדֵי לְרַמּוֹת הָעוֹלָם. ״כֹּל עֹשֵׂה עָוֶל״ – הַיְנוּ הַשִּׁקְרִית, אֲבָל הָרִאשׁוֹנָה אֵינָהּ עָוֶל, וְאַף עַל פִּי כֵן הִיא תּוֹעֵבָה. וְעַל זֶה אָמַר שְׁלֹמֹה: ״תּוֹעֲבַת ה׳ גַּם שְׁנֵיהֶם״ לְרַבּוֹת הַיְּשָׁרָה.

גם שניהם לרבות שנוייהם, כגון חטין ועשאן סולת, לשון רש"י. (רש"י על דברים כ״ג:י״ט) אבל בגמרא (בבא קמא סה ב) אמרו, שבית שמאי אוסרין ובית הלל מתירין, אלא הם ולא ולדותיהם הם ולא שנוייהם. וטעם גם שניהם, בעבור שהאחד באמת תועבה גדולה והוא האתנן כי בו נעשתה תועבת הזמה, אמר שגם שניהם יתעב ה'; וכמוהו (משלי יז טו): "מצדיק רשע ומרשיע צדיק תועבת ה' גם שניהם", יתלה הקטן בגדול. וכן (דברים כב כב): ומתו גם שניהם, כמו שפירשתי. או טעמו, שהזהיר כבר על פסולי הקרבן במומין ואמר בהם (דברים יז א): "לא תזבח לה' אלהיך שור ושה אשר יהיה בו מום כל דבר רע כי תועבת ה' אלהיך הוא", הוסיף בכאן לומר כי גם האתנן והמחיר, שגופם תמים, גם הם תועבת ה' אלהיך כמותם, והוא הנכון. וכן (משלי כ יב): "אוזן שומעת ועין רואה ה' עשה גם שניהם", ירמוז לאדם בכללו, יאמר שה' יצר את האדם ועשה גם אלו בו. וכן (משלי כ י): "אבן ואבן איפה ואיפה תועבת ה' גם שניהם", ירמוז לגוזל וחומס וכל עושק, שהם תועבות גדולות מאלו ולא יזכירם.