מֵיהוָ֥ה מִצְעֲדֵי־גָ֑בֶר וְ֝אָדָ֗ם מַה־יָּבִ֥ין דַּרְכּֽוֹ׃
מלבי"ם
• א] שה' משגיח על פרטי בני אדם, עד שהיטה אוזן אל כל מה שדיבר איוב, ובא להוכיחו וללמדו דעת, שזה מעיד על השגחה פרטיית על כל מצעדי גבר, ונסתר דעת איוב שאין ה' משגיח;
מרפא לנפש
ועוד כי עניני העולם כו' ועוד איך נוכל להעמיס על דעתנו לבחור במו"מ זה או בזאת המלאכה כי כמה פעמים נמצא שהא' נתעשר במלאכה זו או בסחורה זו המשובחת אצלו והב' אין בידו מאומה מזאת המלאכה ומו"מ זה ומגונה אצלו א"כ אין אתנו יודע עד מה רק מה שה' נתן בלבנו לטוב לנו וכן נמצא כמה פסוקים המורים על זה כמ"ש רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום כתיב במשלי ט"ו לב אדם יחשב דרכו וה' יכין צעדו וכתיב שם כי מה' מצעדי גבר ואדם מה יבין דרכו וכן עוד כמה פסוקים. אבל מעשה העבודה מה שהוא בטוב דהיינו עשיית המצות הוא טוב לעולם ולא ישתנה וכן העבירות הם רעים לעולם כמו שמבואר:
אברבנאל
אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך וגו'. ראוי שתדע שבדבור הראשון נפל חלוף גדול בין החכמים בהבנתו. כי הנה הרב המורה כפי מה שיורה עם הסברא הישרה והשכל הטוב מתוך דבריו בספר המדע פרק ראשון ובספר המורה מ"ב פ' ל"ג ובספר מנין המצות אשר היה דעתו בכונת הדבור הזה שיש שם מצוי ראשי' נמצא מחוייב המציאות שלם מצד עצמו ושהוא אמרו אנכי ה' אלהיך. ודעת הרב רבי משה מקוצי בעל ספר המצות גדול כתב וז"ל. מצות עשה להאמין שאותו שנתן לנו התורה בהר סיני הוא אותו אשר הוציאנו ממצרים. וזהו שאמר אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים עד כאן. הנה הניח הדבור הזה כחו שהתורה היא אלהית מן השמים. ובעל ספר עמודי גולה כתב וזה לשונו. המצוה הראשונה לידע שאותו שברא השמים והארץ והוא לבדו מושל למעלה ולמטה ולארבע רוחות העולם שנאמר אנכי ה' אלהיך וכתיב וידעת היום וגו' ואפילו באויר להוציא מהפלוסופי' האומרים שהעולם נוהג מאליו במזלות העולם. אכן הקב"ה מנהיג את העולם כלן ברוח פיו והוא הוציאנו ממצרים ואין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה שנאמר (משלי כ׳:כ״ד) מה' מצעדי גבר כוננו ואדם מה יבין דרכו עד כאן לשונו. הנה אם כן לדעתו כח הדבור הוא שנאמין בהשגחת השם. והרב רבי אברהם בן עזרא פירש אנכי ה' אלהיך שידעהו ויאהבהו בכל לבו וידבק בו תמיד ולא תסיר יראתו מעל פניו וכו' ולפי זה יהיה כח הדבור הזה אמונת העקר שראוי לעבדו ולשבחו. והרב רבי משה בר נחמן בפירושו לתורה ובספרי השגותיו שעשה על מספר מנין המצית פירש. אנכי ה' אלהיך באופן כולל כל הדעות האלה שזכרתי כלם אמר וזה לשונו. צוה אותם שיכירו וידעו כי השם יתברך ישנו והוא ההוה הקדמון אשר מאתו היה הכל בחפץ ויכלת והוא אלהים להם ואנחנו חייבין בעבדתו. ואמר אשר הוצאתיך מארץ מצרים כי הוציאו אותנו יורה על החפץ ועל המציאות בידיעה והשגחה ממנו. גם יורה על החדוש כי על קדמות העולם לא ישתנה דבר מטבעו ויורה על היכלת והיכלת תורה על היחוד. הנה הרכיב בדבור הזה רוב עקרי האמונה עם שלא יורה עליהם הכתוב וככל זה כתב הרב רלב"ג. ורב בן חסדאי בתחלת ספרו כתב שענין אנכי ה' אלהיך הוא שהשם הנקרא כן הוא האלוה והמנהיג אשר הוציאנו ממצרים. הנה הוא שם המאמר הזה באמונת ההשגחה לא זולתו. והרב רבינו נסים ובעל ספר העקרים במאמר א' פרק י"ד נמשכו בזה אחרי בעלי הדין שזכרתי עם היות שלא אמרו הדבר בשם אומרו ויחסו דעותיהם לעצמם. כי הר"ן פירש אנכי ה' אלהיך כמו שפירשו בעל ספר מצות גדול להאמין תורה מן השמים. ובעל ספר העקרים על אמונת ההשגחה כדעת בעל עמודי גולה והרב רבי חסדאי. הראיתיך בעיניך חילוף דעותיהם ואיך כל אחד מהם פונה בביאור הכתוב וכונת המצוה. וכלם נתרחקו מאד מהוראת הכתובים לפי פשוטיהם. והראב"ע כתב ששאל לו רבי יהודה הלוי ז"ל שהיה חותנו אבי אשתו של הראב"ע ז"ל. למה אמר אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך וגו' ולא אמר אנכי ה' אלהיך אשר בראתי את השמים ואת הארץ וכל צבאם. והשיבו כפי דרכו דברים בלתי מספיקים בעיני. ובספר הכוזרי מאמר א' כתב ר' יהודה הלוי הספק ההוא בשם הכוזר והשיבו דברים נכוחים ומתישבים על הלב באמרו שזכר להם מה שראו. וההטבה אשר עשה אליהם בפרט זה ימים מעטים. ולא הוצרך לומר הדברים הקודמים הכוללים לכל נברא. אבל הנראה אלי בפירוש הכוזר הזה. ותשובת הספק ההוא. הנה הוא כמו שאומר: