פרשנות מצטטת על משלי כ:כט

לא אוכל עוד לצאת ולבוא, אין זה סותר למה שיאמר לקמן לא כהתה עינו ולא נס ליחה, כי הכונה שם שהיה בריא משתמש בכל חושיו ובכחות נפשו בשלמות, ואולי שעם כל זה הרגיש בעצמו שאין לו עוד מדת הגבורה והכח לשאת את משא העם טרחם וריבם, ולצאת ולבא לפניהם למלחמה, ומנהיג האומה הזאת ושר צבא מלחמת ה' לא די לו שיהיה בריא משתמש בחושיו ובכחות נפשו כראוי, כי אם צריך שיהיה גבור חיל, ורב פעלים, שוקד להשגיח בעניני האומה ולדעת צרכיה ולפקוד עליה מן הבוקר עד הערב, וגם בלילה לא ישכב לבו, כי יצטרך למחשבות רבות ועצות עמוקות ליישר הנהגותיה בעתות השלום, אף כי בצאתה על אויביה, לא ייעף ולא ייגע מרוב ענין ועבודה קשה, ואין בזה תפארת לזקן, וכבר אמר החכם תפארת בחורים כחם והדר זקנים שיבם (משלי כ' כ"ט), וגדולה מזו אחז"ל לא אוכל עוד לצאת ולבא בדברי תורה, מלמד שנסתתמו ממנו מסורות ומעיינות החכמה, כונתם לומר לא שנעלמו ממנו דרכי התורה והחכמה ופירושיה האמתיים, אלא שנתמעט בו הכח למסור את חכמתו לאחרים, ולהפיץ את מעיינות התורה לחוץ, ולזה דקדקו לומר מסורות ומעיינות החכמה, כי להורות לאחרים וללמדם חכמה צריך שקידה רבה והשתדלות דברים ומשא ומתן, ואין זה בכח ותולדות הזקן:

וענין שמא שלים הוי"ה אלקים כי רחמים בלבד אינן שלים וכן דין בלבד ולכן יעקב נקרא איש תם שכולל חו"ג כמ"ש בפרשת תרומה דף קס"ט ע"ב דתנינן מאי איש תם כתרגומו שלים כו' עד ואשלים להאי ולהאי ע"ש. וכן אברהם לא נקרא שלם עד שעקד את יצחק שנכלל חסד עם גבורה כידוע וכמ"ש באדרא רבא דף קל"ח ע"א אברהם אברהם בתרא שלים קדמאה לא שלים כו'. ותקונוי דעתיקא קדישא הן רחמים גדולים ותקונא דז"א הן גבורות וכשנשתל ז"א בע"ק נקרא שמא שלים. וכן בבינה כי היא רחמים והיא נכללת במזלא בע"ק אלא שאין שלים כמו בע"ק שם הוא שלים ממש: והכל תלוי בדיקנא כי בז"א הן להלחם ולנצח כנ"ל ובע"ק לרחם וכמ"ש (מכילתא) שנראה על הים כבחור שנאמר ה' איש מלחמה והוא בז"א כמש"ל ובסיני כזקן יושב בישיבה והוא בע"ק כמ"ש שאין לך נאה בישיבה אלא זקן ובמלחמה כו' וכל הכח תלוי בדיקנא דז"א וכל הרחמים בדיקנא דעתיקא קדישא כמש"ל. וז"ש (משלי כ') תפארת בחורים כחם שנקרא דיקנא דז"א תפארת וכן ז"א נקרא תפארת ונקרא בחור כמ"ש (שיר ה') בחור כארזים כמ"ש באדרא רבא דף קמ"א ע"א וע"ד כתיב תפארת כו' ע"ש. והדר זקנים שיבה והוא בע"ק מפני שיבה תקום והדרת כו' והן לבושין הוד והדר לבושו והדר זקנים כי הא דר"י קארי למאני מכבדותא (שבת קי"ג) ואת יקר תפארת גדולתו מלמד שלבש בגדי כהונה (מגילה י"ב א') כמש"ל (פ"א ד' ה') שהן דיקנא והוא תפארת כנ"ל ויקר כמש"ל לבושין דיקר וכמ"ש באדרא רבא דף קל"ט ע"א והאי דיקנא שלימותא דפרצופא ושפירותא בז"א ר"ל שלימותא שלכן נקרא יעקב איש תם כנ"ל שם מלא ושפירותא כמש"ל שנקרא תפארת והוא שפירותא של הפרצוף כמ"ש (שבת קנ"ג) הדרת פנים זקן והדרת פני זקן כמ"ש לעיל. והכלל שכל הפרצוף נקרא ע"ש הדיקנא לכן ע"ק נקרא עתיקא שהוא שיבה עתיק יומין וז"א נקרא תפארת ע"ש תפארת של דיקנא:

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאִי אוֹמֵר, הַנּוֹי וְהַכֹּחַ וְהָעוֹשֶׁר וְהַכָּבוֹד וְהַחָכְמָה וְהַזִּקְנָה וְהַשֵּׂיבָה וְהַבָּנִים נָאֶה לַצַּדִּיקִים וְנָאֶה לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי טז, לא) עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת שֵׂיבָה בְּדֶרֶךְ צְדָקָה תִּמָּצֵא. וְאוֹמֵר (משלי יז, ו) עֲטֶרֶת זְקֵנִים בְּנֵי בָּנִים וְתִפְאֶרֶת בָּנִים אֲבוֹתָם. וְאוֹמֵר (משלי כ, כט) תִּפְאֶרֶת בַּחוּרִים כּוֹחָם וַהֲדַר זְקֵנִים שֵׂיבָה. וְאוֹמֵר (ישעיה כד, כג) וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה הַחַמָּה כִּי מָלַךְ יְדֹוָד צְבָאוֹת בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלַיִם וְנֶגֶד זְקֵנָיו כָּבוֹד. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר, אֵלּוּ שֶׁבַע מִדּוֹת שֶׁמָּנוּ חֲכָמִים לַצַּדִּיקִים, כֻּלָּם נִתְקַיְּמוּ בְּרַבִּי וּבְבָנָיו:

נוחם יסתר מעיני. לא אנחם על הרעה הזאת, נוחם לשון ניחום והמ"ם משורש התיבה כמו מ"ם של נועם שהרי הטע' למעלה והחי"ת נקוד פתח ואם היה לשון נח והמ"ם משמש בו לשון רבים היה טעמו תחת החי"ת ונקודה קמץ נוחם רוחם: