פרשנות מצטטת על משלי לא:ב

ומזה המין אומרו בספר משלי מה ברי ומה בר בטני ומה בר נדרי ומה הלשון אומרת בר נדרי? אין ספק כי הכוונה שאמו היתה נודרת גם קודם לידתו גם אחר לידתו כדרך שאמרו רבותינו על מרתא בת ביתוס שהיתה שוקלת את בנה ונותנת משקלו זהב לב"המק — וכל זה יביאנו אל הקדש פנימה הוא הדבר אשר דברו ה' איש כי יפליא נדר בערכך נפשות לה' והיה ערכך הזכר מבן כ' שנה ועד בן ששים שנה ואם מבן חמש.... ואם מבן חדש.... ואם מבן שנה... וז"ל ר"י בן קריש באגרתו (רסל"ה י"ב) (אם באתי עד תכלית כוונתו) פ' כאן לכל חן מן קימתו יודיאה כל מן אנדר על כ' לאץ ולדוה ורכובה וחמימה על כל חול וצ'יק. — ובכל זאת חובה עלינו להודות כי הרבה מצות התורה לא נמצא זכר למו בספרי הנביאים כדבר הנהוג בזמנם ותחת כי נחתור להכחיש האמת והדברים האלה, עליהם ראוי לסמוך, וכמו הנחש הם יהיו למטה בכפינו להכות על הלחי כל איש אשר יבוא לטעון נגדנו נגד המצות המקובלות או הביאורים אשר נמסרו לנו מאבותינו על מצות התורה באומרו, כי לא מצאנו האומה נוהגת כן בזמן הנביאים כאשר טען בעל קול סבל, אף אתה אמור לו עד שאתה מגבב עלינו דברים על תושבע"פ, תמה על עצמך איך נהיה כדבר הגדול הזה שמצות מבוארות באר היטב בתורת משה כציצית וכיוצא בו לרוב מאד לא נזכרו ולא נפקדו בכל משך הספורים הנזכרים אצל הנביאים, הא אין לך לומר אלא או שלא קרה מקרה ראוי להזכירו, או שלא היו נזהרים במצוה ההיא כדרך שלא נזהרו בהרבה מצות כשלא היו עושים רצונו של מקום כן הדבר הזה בתורה שבע"פ.

ומעתה יש להשכיל דכל בני הנמצא במשלי בפי החכמה לא לשם געגועים בא אלא הוא שם העצם לת"ח המעמיקים בחכמת התורה, ולזה האיש היא באה להזהיר בכל המבואר שמה מה שלא יתכנו באמת להמון ישראל אפי' ליראי ה' וחושבי מצותיו אך לא הגיעו לשקידת התורה, כמובן לכל מי שרואה ומבין בדברים. ולא כחלק משלי מסי' י' ואילך שהמה מוסרים ומדות לכל ישראל עד סי' ל"א שחוזר להוכיח ביחוד לחכמי תורה ואמר משא אשר יסרתו אמו, היא התבונה כמש"כ לעיל, וקראה להם מה ברי, אינו לשון תרגום אלא כנוי מלשון ברור, שהוא מברר דבריה, ומה בר בטני הוא שם התאר כשם שהולד נגמר צורתו בנינו לאט לאט בחושך בבטן האם, כך בנין החכמה ובירורה נגמר תחלה ונוצר לאט לאט בבטן המתבונן בחושך ואופל המחשבה ורוח מבינתו, ומה בר נדרי, הוא גם כן שם התואר דהתורה מסייעת לעמוד על הברור על פי הבטחתה אני אוהבי אהב ומשחרי ימצאונני, נמצא דהבירור נגמר בנדרי התורה.

נשקו בר, בר הוא הנשיא המבורר והנבחר, כמו ראשי בית האבות ברורים (דברי הימים א ז׳:מ׳) וידותון ושאר הברורים (שם ט"ז) והמפרשים שפירשו בר מענין בן, לא מצאו לו ריע בלשון הקדש רק מה ברי ומה בר בטני (משלי ל״א:ב׳), ולדעתי גם שם פי' בחיר הבטן, בחירי, כמו ברה היא ליולדתה, וגם לו כונה תאומית.