אַל־תִּתֵּ֣ן לַנָּשִׁ֣ים חֵילֶ֑ךָ וּ֝דְרָכֶ֗יךָ לַֽמְח֥וֹת מְלָכִֽין׃
מגלה עמוקות
במדרש על פ' אדום פתח בפסוק (תהלים קכ) אני שלום וכי אדבר כבר הארכתי בספרי על שליחות אדום ועתה גם פ' זו מדברת בזה הענין. (שם) הצילה נפשי משפת שקר שדברו ישראל שקר באומרם אין לחם ואין מים וזה שקר מוחלט שהרי ארבעים שנה במדבר ולא חסרת דבר שהיה להם מן ומים ואם כוונתם שיש להם לחם דבר יום ביומו ואין להם מותרות (קהלת ה) ומה כשרון לבעליו כי אם ראות עיניו ז"ש שם בלתי אל המן עינינו שאין אנו רואין רק מן אע"פ שהוא מתחלף לכמה טעמים א"כ לא היה להם לומר לשון דמשתמע אתרי אפי ז"ש מלשון רמיה או ע"ד שאמרתי לעיל שדברו על המן וכוונת לבם על עריות עז"א י"י הצילה נפשי משפת שקר שדברו סרה על המן שהוא לחם קלקל ונבלע באיברים ולבסוף יתפח מיעיהם הלא זה שקר מוחלט כי לטובתם עשה הקב"ה כדאי' בגמרא שלא יצטרכו לילך ו' פרסאות חוץ למחנה ויהיו דומין למלאכי השרת במרום ועל מה שדברו סרה על עריות לז"א לשון רמיה נגד עריות א' מה יתן לך ע"ד (משלי לא) אל תתן לנשים חילך ועל מה שתפלו במן שהיה בו תקמ"ו טעמים ומה יוסף לך לשון רמיה ר"ל מה היה לו להיות עוד יותר טעם וגס או על מה שדברו נגד אלקים א' מה יתן לך ונגד משה מה יוסף לך כד"א (דברים א) יוסף י"י עליכם וגו' שמסר נפשו עליהם ובירך אותם ועוד מתלונני' עליו מה עשה הקב"ה נגד מה שדברו בו שלח נחשים (תהלים קכ) חצי גבור שנונים ונגד מה שדברו במשה שלח שרפים ז"ש עם גחלי רתמים או נגד מה שדיברו על המן חצי גבור שנונים שלח נחשים כי אין בהם הנאה במה שדברו ובחנם דברו כך ארי דורס ואוכל יש לו הנאה זאב טורף ואוכל יש לו הנאה אבל נחש אין יתרון לו בנשיכת זו שהוא נושךכן ישראל לא היה להם הנאה ובחנם דברו שהרי היה כל מטעמים במן וא"כ יבא נחש הנושך בלא הנאה וישוך למי שיש להם הנאה ואומרים שאין להם הנאה ונגד מה שדברו בעריות להתחמם בעבירה אמר (שם) עם גחלי רתמים (איוב ל) ושורש רתמים לחמם וכשראה דוד גם יעקב כשהיה בבית לבן והתבונן על גלותא בתראה שהיא ג"כ עבור חטא זה ז"ש שפ' זו רומזת על סוף יומין שילכו ישראל מהר אל הר עד ים סוף לסבב גלות אדום ג"כ עבור חטא לשון הרע המרקד בינינו עז"א (תהלים קכ) אויה לי כי גרתי משך עם לבן גרתי בגליות גם שכנתי עם אהלי קדר בשאר גליות אבל (שם) רבת שכנה לה נפשי ותקצר נפש העם בדרך כי ראה אריכות גלותינו בזה הגליות עם שונא שלו"ם בגי' עש"ו כי הוא שונא כי בהיכל ג' ששם היכל דומה ולקבל טמא דיצה"ר שנקרא שונא כמ"ש לעיל והכל בא עבור לשון הרע ז"ש (שם) עם שו"נא שלום והנה ע"פ הזוהר שפרשתא דא באתר אחרא אסתליק עם אינון מי מריבה דמשה ואהרן כמו ששם היה המחלוקת של תורה שבע"פ כי אלו זכו ישראל היה משה שונה להם פרק א' או הלכה אחת והיה מתקיים בהם ודברתם אל הסלע ונתן מימיו מיד בלא טורח ובלא קושי' ובלא פסק כי סוד סלע הוא על ס' מסכתות שהוא תורה שבע"פ כי השכינה היתה שם והיא סוד תורה שבע"פ ונקראת סל"ע היתה השכינה בפומייהו דישראל מיד ועתה בגין ויך משה את הסלע פעמים גרמו טיפין טיפין מחלוקת בישראל וימת עם רב בישראל מן אינון נחשים חיווא דרבנן טרקיה דלית בהו אסותא (משלי ז) כי רבים חללים הפילה לכן נקוד עם רב בקמץ ונפל ממנו רב המה מי מריבה רב רבי רבן רבא כדאיתא בתיקונים שמעו נא המורים הלכה שהם חייבי מיתה ולפי שהשכינה סוד תורה שבע"פ לכן נ"פשינו ק"צה ב"לחם ה"קלקל ר"ת נקב"ה נפשינו יבשה אין כל ז"ש אני שלום וכי דבר המה למלחמה ר"ל פסוק המה מי מריבה גרמה מלחמה של תורה ולכן מיד אחר פ' נחשים שהיה על סוד תורה שבכתב ושבע"פ דהוי פגמו בו' של שם ובה' של שם ומשה שתיקן בנחש נחושת אמר וישימהו על הנס הוי ליה למימר וישם על הנס אלא ע"ד (משלי ג) בכל דרכך דעהו דע ו"ה מן השם שהה' אחרונ' היא תורה שבעל פה והו' היא תורה שבכתב ז"ש אצל משה (שמות ב) ותראהו ותרא מבע"ל מלמד שראתה עמו שכינה והנה פגימתן היה כו' ובה' סוד תורה שבכתב ושבעל פה לכן אמר וישימהו ה"ו יתירה:
תורה תמימה
ברך ה' חילו. כהן בן גרושה ובן חלוצה שעבד עבודתו כשרה, מנלן, אמר אבוה דשמואל, דכתיב ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה, אפילו חולין שבו תרצה להלא נתבאר טעם הדרשה דמסיב לשון חילו למובן חולין, והוא פלא לכאורה, ונראה שדקדקו חז"ל דהלשון חילו שבכאן ענינו עוז ואומץ, ומובנו גם לענין גבורות אנשים, וכמו אל תתן לנשים חילך (משלי ל״א:ג׳), ומבואר דברך משה את יוצאי חלציו שירצה הקב"ה את פועל ידם, וכמו שאמר ברך ה' זרעו, והלשון תרצה יונח במקום שיש איזה פגם וחטא, וכמו הציץ מרצה, על איזה עון, כמבואר בפ' תצוה ונשא אהרן את עון וגו', והנה בן גרושה ובן חלוצה אין ספק שאעפ"י שבעבירה נולדו אבל יחוס אבות לא אבדו בשביל עבירה זו, יען כי איך שהיא בניו הם, ועבירה שעבר עבר, ולפי"ז ממילא מבואר שגם פועל ידיו של בן חלל דהיינו בן גרושה ובן חלוצה מתרצה, ומבאר דב"ג וב"ח שעבדו עבודתם כשרה, אעפ"י דכשהם לעצמם הוו חולין אבל עכ"פ בני כהנים הם ומתיחסים אחריו, ומדוייק מאוד הלשון ברך ה' חילו – אפילו חולין שבו, כלומר כיון שעכ"פ חילו הוא, ודו"ק. ואמנם פשוט הוא דזה הוא רק בדיעבד, כגון אם באמצע עבודה נודע שהוא ב"ג וב"ח, אבל לכתחלה אינו רשאי לעבוד שלא מן הכבוד הוא. .
(קדושין ס"ו ב')
(קדושין ס"ו ב')
רש"י
לקץ הימין. כמו באחרית הימים ואין לפרש הימין לשון יד הימנית שהרי הוא מנוי במסורת הגדולה בשיטת תיבות המיוחדין בנו"ן זקופה בסוף תיבה המשמשת במקום מ"ם ולית דכותיהון כגון ועליה יכרעון אחרין (איוב ל״א:י׳) יקום ולא יאמין בחיין (שם כד) קח לך חטין (יחזקאל ד׳:ט׳) יחרדון איין (שם כו) למחות מלכין (משלי ל״א:ג׳), לקץ הימין (כאן), (ועיין רש"י פסחים נ"ו ד"ה לקץ הימין ועיין רש"י סנהדרין צ"ב ד"ה לך לקץ וכו' וקצת צ"ע):