פרשנות מצטטת על משלי לא:כא

אני חותנך יתרו. במדרש דרש על השכינה שנקראת אני ד' שבאדני מורה על ארבע רגלי השכינה רזא עלאה איכא הכת מבואר בפי' הראב"ד לספר יצירה על (בראשית ג) הנחש השיאני שנסתלקו שני דלתין מרזא דתרין שמהן שד"י אדנ"י שמכח הזוהמא של נחש גרמו סגירות שני דלתות שהם שני שערים העליונים שעליה אמר דוד בגלגול של אדם (תהלים קיח) פתחו לי שערי צדק לי דייקא אותם שערים שננעלו בשעת חטא של אד"הר פתח הוא אח"כ כשנסתלקו שני דלתין נשאר השיאני לכן דרז"ל על יתרו (איוב לא) בחוץ לא ילין גר זה יתרו דלת"י לאורח אפתח זה יתרו שהוריד לו הקב"ה את המן (תהלים עח) ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח רזא דהאי דלי"ת שנפתח לו ונתקן שם של אדני במלוי ז"ש אני חותנך יתרו בא עתה לתקן מדת אני לקיים קרא ודלת"י לאורח אפתח כי יתרו שהיה אורח ופתח דלת גרים הנכנסים תחת כנפי השכינה שנקראים גרי צדק אינון וודאי שפותחים להם שערי צדק ז"ש ויבא יתרו לאכל לחם לפני אלקים שהיא השכינה כי אני הוא סוד השכינה ד' הם ד' רגלי המרכבה ומשה אמר אדנ"י למה הרעות לעבדך הוא ענין ל"א סעודות שאכלו ישראל מן חררה וטעמו בה טעם מצה רזא דמלה שהשלימו שם של אדני כהויתו כי ד' מן אני מורה על מצה פרוסה שהיא לחם עוני על בחינות ד' שבאדני (שופטים ד) חבר הקני נפרד מקין קנ"י נוטריקון ק"ליפות נ"גה י"תרו דאיהי רזא דשרי בחבורא וסיים בפירודא ז"ש נפרד מקין גר הייתי בארץ נכריה ניצוצות טהורות שהיו בכוש שהעלה אותם משה במלכו שם מ' שנה והוא תיקן אותם. יתרו לקבל דכורא רחב לקבל נוקבא ליתרו הוסיפו ו' שהוא כלול דכורא של שש הנה שנא ה' דייקא שאמר יתרו עתה ידעתי כי גדול י"י ורחב גם היא רצתה לעלות באות אמ"ת שנתנו ליתרו עד שהשיבו להם תקות חוט מפני שהיא סוד נוקבא יהושע פני לבנה נרמז שם של אדני תקות הוא סוד אני מן אדני חוט השני מורה על השכינה (משלי לא) כי כל ביתה לבוש שנים:

רק וגו' ולא ירבה לו נשים וגו'. יש לדעת ולהתבונן כי המדה אשר בה המלך מתנהג היא המלכות כענין שנאמר בי מלכים ימלוכו (משלי ח טו) וכבר ידעת ענין דוד ושלמה שנאמר עליהם זאת היתה לי (תהלים קיט נו). וכתיב ויי' נתן חכמה לשלמה (מלכים א' ה כו). וזהו הרמוז בפסוק שלאחר זה והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו כמו שנפרש בגזירת האל. גם ידעת כי המדה הנזכרת שואבת מזרועות עולם מצד החסד חסד ורחמים ומן הגבורה ההפך אמנם עיקר קבלתה היא מן האש הגדולה כענין שנאמר עליה לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש שנים (משלי לא כא) וכתיב ממשבצות זהב לבושה (תהלים מה יד). ובעבור כי המדה הזאת גוברת על המלך והוא צריך להתנהג בה הזהירנו יתעלה שהמלך לא ידבק לגמרי בפעולות הנשפעות מן המדה ההיא אשר בהתרחק החסד ממנה אכלה ומחתה פיה וגו' (משלי ל כ'). ועל כן הוזהר המלך מרבוי הנשים ומריבוי הסוסים לבלתי ישיב העם למדוה מצרים הרעים אשר לא ידעת. ואלו האזהרות לא הוזהר מהם רק המלך לבדו מן הטעם שכתבתי והרבה זמן הייתי נבוך על שלמה המלך ע"ה שכתוב בו ויחכם מכל האדם ואהוב מאלהיו (מלכים א' ה יא) איך נאבדו ממנו זוהרי החכמות השכליות כי לעת זקנתו נשיו הטו את לבבו אחרי אלהים אחרים וכתיב וילך שלמה אחרי עשתרות אלהי צידונים ואחרי מלכום שיקוץ עמונים (מלכים א' יא ה) מה שאינו ראוי לשופטים שהם בלא דעת ובלא תבונה וכל ספר משלי מלא אזהרות לבלתי יסת אדם אחרי הנשים ואיך נכשל בו חכם הרזים כמוהו. ובהתבונני על המבוכה הזאת כי היו לו אלף נשים נכריות הוסר מסוה מעל פני כי אמרו בעלי הקבלה האמתית כי סכום מדרגות הטומאה שנשפעו באילן העליון בסבת זוהמת הנחש הם אלף כחות ונקראים נשים נכריות ושלמה המלך ע"ה בהיותו קשור באילן ההוא ברוב חכמתו להבחין זוהרי החכמה ולהשלים ענין סוד האילן נמשך אחריהן לדעתן להכיר ולהשלים המדרגה וזהו שאמר וילך שלמה אחרי עשתרות אלהי צדונים ולא כתב ויעבוד שלמה אלא וילך הלך לתור ולבקש ולחפש ענין תשלום החכמה דבר על בוריו עד שנמשך אחר זה יותר מדי צרכו והיה לו אשם מאת השם יתעלה כי מצוה היא לדעת ולבקש אותו הענין ולהבחין בין טוב לרע אבל לא להדבק בו. דוגמא זו היה חטא נח שנאמר וישת מן היין וישכר וכבר פירשתי:

ובבראשית רבה (בראשית ג׳:כ״ד), ואת להט החרב המתהפכת, רב הונא ורבנן, רב הונא בשם רבי אבא אמר החרב זו מילה שנאמר (יהושע ה׳:ב׳) עשה לך חרבות צורים. רבנן אמרי החרב זו תורה, שנאמר (תהילים קמ״ט:ו׳) וחרב פיפיות בידם. רבי אבדימי אמר ואת להט החרב, להט זו גיהנם שמלהטת האדם מראשו ועד רגליו, החרב זו המילה, אמר הקב"ה מי מציל את בני מאש לוהט הוי אומר זו המילה. (משלי ל״א:כ״א) לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש שנים, משלג זו גיהנם, שנאמר (תהילים ס״ח:ט״ו-ט״ז) תשלג בצלמון, בזכות מילה, כי כל ביתה לבוש שנים, זה דם מילה.