פרשנות מצטטת על משלי לא:כו

ובאופן אחר יש לומר, חכם מה הוא אומר כו' קשה למה לא השיב לו התשובה הכתובה בתורה עבדים היינו וגו' ועוד מענין שאלת חכם משמע שרוצה שיברר לו התורה והוא השיב לו הלכות פסח איך נתברר לו בה שאלתו. ועוד שמהלשון ואף אתה אמר לו משמע שהתשובה היא כפי שאלתו ועיקר קושיות העולם אמאי הזכיר דווקא אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. הזו היא אמירת הלכות פסח? וכל זה יש לבאר בטוב טעם אחר שכבר השיב על קושיי' מה נשתנ', עבדים היינו שהיא תשובת התרה ששם נאמר ויוציאנו י"א משם ביד חזקה ובזרוע נטויה, כדי לקבל התורה שיש בהם עדות חקים ומשפטים, אם חפץ בנך החכם שתבחר לו מה העדות והחקים והמשפטים אל תאמר שאין חיוב עליך לברר זאת מפני שהוא שלא מענינא דפסח. אל תאמר כן אלא כשתשוב לו ותספר ותברר לו כל הלכות פסח שם תמצא ששים מצת ובם נכלל ג"כ עדות חוקים ומשפטים שיש לך לברר מעניני דפסח מצות עדות. שטעם עמם כגון פסח עצמו על שום שפסח על בתי בני ישראל וכדומה להם. מצות חקים, כגון ועצם לא תשברו בו וכדומה להם. משפטים הם מצות שכליות שבין אדם לחבירו כגון ללמוד ולהורות את חבירו מה שלא ידע עדיין שע"ז אמר הכתוב והגדת לבניך וכדרשת חז"ל ע"פ ותורת חסד על לשונה זהו תורה של חסד ללמד את חברו תורה ונוסף על זה שאין לך אהבת רעים גדול מזה וממנה נחרבה השלום כי שלום רב לאוהבי תורתיך. רק הוי זהיר מאחר שמצוה היא להשיב לבנו ע"כ שאלה ושאלה ותורתינו הקדושה אין תכלית ואין גבול להקיף אותה יוכל להיות כי הבן חכם. דורש ושואל ע"כ מצוה ומצוה דפסח את טעמו להגיד בלילות של פסח וגם על האב מצוה להיות בעל תשובה. ומתוך כך יוכל למשוך הזמן עד שיאור היום ומתי יקיים מצות אכילת פסח מצה ומרור ושמחת יו"ט ואפילו בזמן הזה אכילת אפיקומן וכולן צריכין להיות קודם חצות ע"כ סידור בעהג"ד בה הענין היינו כשתגיד לבנך הלכות פסח, אמור לו תחילה המצוה אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן וממילא הבן חכם כששומע מאביו זאת רוצה לידע זו המצוה של אין מפטירין על בורי' עם טעמו ונימוקו עמו ומתוך כך שאתה מספר לו ומבאר לו כל הדינים מאותה המצוה ע"י זאת שומע החכם ג"כ שצריך לאכול אפיקומן קודם חצות כאשר לחכם עיניו בראשו ומבין דבר מתוך דבר ויירא ג"כ בנפשו פן יעבור הזמן ובא לידו ביטול המצוות וירף מלחקור עוד בכדי שלא יעבור הזמן. ולזאת מתכווין בעה"ג אף אתה אמור לו כפי שאלתו אמור לו כל הלכות הפסח ומתוכם תמא לברר לו עדות חקים ומשפטים. אך הוי זהיר לומר לו בתחילה אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן כדי שלא תעבור הזמן מעשיות המצות וק"ל.

אש שחורה על גבי אש לבנה כו'. דבר זה סוד מופלא, כי התורה נקראת בשתי שמות; נקראת בשם "חסד", "ותורת חסד על לשונה" (משלי לא, כו), ונאמר (משלי ג, יז) "דרכיה דרכי נועם", ונקראת בלשון "אמת", "תורת אמת היתה בפיהו" (מלאכי ב, ו). כי המצוה בעצמה עשייתה הוא הטוב ונועם. ולפיכך היה יסוד התורה אש לבנה. וכאשר תשכיל במצוה תמצא אותו אמת ונכון הוא, כמו כבוד אב ואם. ושמירת שבת טוב ונועם הוא, וכאשר תשכיל בו נמצא שהוא ראוי ומחוייב לעשות. נמצא כי עיקר המצוה הוא טוב וחסד, וזהו מורה אש לבנה, כי הלובן מורה הטוב והזכות, דומה לאור שהוא טוב. והצורה, היא אש שחורה, כי השחור מורה על רשימה מבוארת היטב, כך התורה דבריה מבוארים ברורים:

במשך היובל המה יעלו בהר. דרשו רבותינו ז"ל שופר של אילו של יצחק היה רמז כי הקול הזה היה קול פחד יצחק מדת הדין עזה ולכך ויחרד כל העם אשר במחנה ולא השיגו דיבור בגבורה הזאת זולתי בקול האחרון. ודע כי יש מרבותינו ז"ל שדרשו כי התורה נתנה בי' קולות. ויש אומרים שנתנה בז'. ויש אומרים בה'. ויש אומרים בקול אחד. וכולם דברי אלהים חיים האומר בעשר ר"ל בכח עשר ספירות כי כל ספירה תפעל מאמר אחד. אנכי כנגד הראשונה. לא יהיה כנגד השנייה. זכור כנגד בינה היא אם השביעיות והשבת שביעי. לא תשא כנגד החסד כי הוא ראש לשבעה ושבועה מלשון שבעה זהו שנאמר באברהם שהיה איש החסד ואשביעך. כבד כנגד הגבורה כי היא נקראת אם וצריך לכבדה כענין אוקירו נשייכו. לא תרצח כנגד תפארת כי הוא מכריע בנתים. וצוה שלא לנטותו לצד הטומאה והרצח. לא תנאף כנגד נצח. לא תגנוב שלא ישפיע יותר במדת הוד לעשותה בפני עצמה. לא תענה כנגד צדיק. לא תחמוד כנגד הכלה הכלולה שנאמר אל תחמוד יפיה בלבבך (משלי ו כה). ומאן דאמר בשבעה הרמז לז' קצוות כי משם התחלת העולם שנאמר עולם חסד יבנה (תהלים פט ג). ומאן דאמר בה' רמז לה' הוויות אחרונות כי ממדת רחמים נתנה התורה שנאמר מימינו אש דת למו. וכנגד ה' קולות אלו תקנו ה' קולות בברכת חתנים כי התורה נמשלה לכלה. וכן אמר במדרש רות (זוהר חדש פ"ט ט"א) ואית בברכה זו ה' קולות שבהן נתנה התורה וכולן יורשת כלה בתולה בברכותיה דהא היא ראויה. ומאן דאמר בקול אחד רמז למה שהשיגו ישראל שנאמר קול גדול ולא יסף וכתיב וכל העם רואים את הקולות חסר ו'. ודע כי התורה נחלקה לב' חלקים תורה שבכתב ותורה שבעל פה וראיתי דעות חלוקות לבעלי הקבלה בזה יש אומרים כי תורה שבכתב ממדת החסד שנאמר ותורת חסד על לשונה (משלי לא כו) על כן המשילה הכתוב למים שנאמר הוי כל צמא לכו למים (ישעיה נה א) שהרמז למים העליונים: