פרשנות מצטטת על משלי ל:ח

וחו"ב מלבישין את הידים ומתגלין באצבעות -- ה' חסדים בימינא וה' גבורות בשמאלא. ולכן נקראו "כף זכות וכף חובה". ודעת הוא הלשון וכמ"ש למטה, כי הלשון יורד בתוך הגרון בין הידים. וכן עיקר זיווגם בפה ע"י הלשון וכמ"ש למטה (בד"ה והחיות רצוא ובד"ה לישן ממלל) נקרא לשון. ואמר "לשון חק" - לפי שבחסד אין יכול העולם להתקיים כמ"ש (תענית כג, א) השפעת עליהם רוב טובה אינם יכולים לקבל וכן בדין אין יכולין להתקיים כמ"ש כעסת אין יכולין כו'. וכמ"ש (במ"ר בכ"מ) ראה שאין העולם מתקיים בדין שיתף כו' שחסד נותן עושר יותר מדאי ודין נותן ריש, ושניהם אינן טובים לעולם כמ"ש (משלי ל) "ריש ועושר אל תתן לי הטריפני לחם חקי". וזה "חק" -- כדי צרכו. וכן הוא בכל המדות. ועי"ז נתקיים העולם.

עזי. אמר רבינו שלמה ז"ל כי יש הפרש בין עזי בקמץ חטף ובין עֻזי בקבוץ על כן אמר כי יו"ד עזי וזמרת יה נוסף ולא הראה לנו אחר כמוהו, ואמר כי וזמרת יה סמוך כאילו כתוב עז וזמרת יה היה לי לישועה כי חשב כי כמוהו ויהי ביום השלישי וישא אברהם את עיניו (ברא' כב ד), ומי שיבין בלשון ישמעאל ידע ההפרש שיש ביניהם, כי לומר עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה איננו משפט לשון הקדש ולא לשון ישמעאל, ואין הפרש בין עזי בקמץ חטף, ובין היותו בקבוץ, כי אמר הטריפני חֻקי (משלי ל ה) נאמר ממנו. כי חָקךָ וְחָק בניך (ויקרא י יג), והנה בשירה הזאת, נהלת בעָזךָ (פ' יג) בקמץ חטף, וכמוהו ה' בעזך ישמח מלך (תה' כא ב), והנה היו"ד סימן המדבר א"ר משה הכהן, בעבור ריש וזמרָת קמוץ, כי הוא וזמרתי יה, אם אתן שנת לעיני (תה' קלב ד) קמוץ, כמו שנתי, והנה נַחְלָת שפרי עלי (שם טז ו) קמוץ כמו נחלתי (רות ד, ו) ה' מנת חלקי וכסי (שם טז) קמוץ, כמו מנתי, והנה מה יעשה במלת ומנָת המלך (דה"ב לא ג) שהוא קמוץ והוא סמוך, וככה ים המלח (במד' לד ג) יָם כנרת (שם לד יא), ומי שהשיב לומר אלה זרות הן נאמר לו שים עמהם עָזי וזמרָת יה", ולפי דעתי שמלת עזי מושכת עצמה ואחרת עמה, כמשפט לשון הקדש, כאלו כתוב, עזי וזמרת עזי יה, והטעם בעבור שהזכיר למעלה סוס ורוכבו רמה בים, הודה כי לא היה זה בגאותו ועזו, רק עזי ותפארת עזי הוא השם לבדו שהוא יה, וזהו אחד משלשה שמות העצם אשר פירשתי ושלשתם מגזרה אחת, ובעבור כי מלת אהיה ידועה בלשון הוצרך להחליף היו"ד בוי"ו בשם הנכבד, ומלת יה ידועה, ובעבור אות הגרון נפתח היו"ד, והיו"ד הנעלם הסירוהו כי יש לו סוד אחר מדרך המספר ומצאנו השם מחובר עם השם הנכבד, והוא כמו עזי וזמרת יה ה' וכבר פירשתי כי השם פעם הוא שם העצם, ופעם הוא שם תואר:

שלמה המלך ע"ה למדנו בכתוב הזה (משלי כה) מוסר ודרך ארץ שישתדל האדם לקנות אוהבים ושיחזר אחר חברתם, ולפעמים ישחר פניהם ללכת לביתם, לא שיתמיד בזה, כי לכך הוא מונע רבוי ההתמדה מהכנס לביתם תמיד כל היום. נראה שכוונתו כי הדרך הממוצע בזה הוא טוב, לפי שחברת האוהבים כשהם נועדים ונאספים במקום אחד יש בה תועלת, כי עם החברה תתרבה האהבה ותתחזק הברית ויתמיד השלום ביניהם, וכן אמר שלמה ע"ה (שם יח) איש רעים להתרועע ויש אוהב דבק מאח, יאמר הכתוב כי מי שיש בו מעלה שיודע לקבץ הריעים והחברים ראוי הוא שישבחוהו בני אדם. ובאור להתרועע, להשתבח, מלשון (תהילים ק״נ:ה׳) בצלצלי תרועה. כי מי שהוא איש ריעים בודאי נאספו בו שתי מעלות אלה, האחת השפלות, שעם הגאוה לא היה מקבץ אותם אך יברחו ממנו, והשנית שאינו ירא מן הבריות, והנה הוא נצול משני נזקים גדולים המגיעים ממדת העוני והעושר, והוא שאמר (משלי י״ח:כ״ג) תחנונים ידבר רש ועשיר יענה עזות, כי מהעוני יבא נזק שיצטרך העני שיירא מן הבריות, ומן העושר יבא נזק והיא מדת הגאוה אשר יעניקנו עשרו, ועל כן הזכיר הכתוב למעלה ממנו שהוא מדבר במדות העוני והעושר, והוא שאמר תחנונים ידבר רש ועשיר יענה עזות, כוון שלמה ע"ה בזה לגנות העוני והעושר וכענין שאמר במקום אחר (משלי ל׳:ט׳) ראש ועושר אל תתן לי וגו', ונתן טעם לדבריו פן אשבע וכחשתי ופן אורש וגנבתי. וכן אמר החכם רבוי העושר מזיק לנפש כרבוי הדם לגוף. ובאור הכתוב כי העני מצטרך לדבר תחנונים כי הוא ירא מן הבריות, והעשיר עשרו יגיענו למדת הגאוה ולענות עזות, וסמך לו מיד איש רעים להתרועע, לבאר כי איש רעים נצול משני נזקים אלה, כי כיון שהוא איש רעים לא יירא מן הבריות כי רעיו יחזקו דבריו, וכיון שהוא איש רעים אין בידו מדת הגאוה כי עמה לא היה מקבץ הרעים, רק עם השפלות, ואיש כזה ראוי הוא לכל שבח ומעלה שהרי יש בידו התועליות הבאות מן העוני והעושר, ומן הנזקים שיגיעו מהם אין לו חלק בהם, למדנו מכל זה שמחברת האוהבים יגיעו לאדם תועליות גדולות.