פרשנות מצטטת על נחמיה ה:יא

כנשה. הרד"ק הבדיל בין מלוה לנושה מלוה, כסף. נושה, אוכל. אמנם הלא מצאנו אם כסף תלוה לא תהיה לו כנושה ? לכן נראה, מלוה נקרא על עת הנתינה, ונושה על התביעה שדוחק את חברו שיפרע לו בין משאת כסף בין מיני מאכל, כמ"ש נושים בהם כסף ודגן (נחמיה ה' יא), ולכן פעל לוה נקשר עם את, ופעל נשה נקשר עם ב' בכ"מ, כי יחוס הפעול את מורה על הענין היוצא מן הפועל אל הנפעל, שמלוה לו כסף. אבל סי' הבי"ת מורה על הענין שנמצא מכבר בעצם הפעול, כי תשה ברעך, שהכסף אצלו מכבר אתה בא להוציאו ממנו, ולכן פעל נגש נקשר תמיד עם יחוס הפעול את, כי כבר בארתי למעלה (ג' ה') ההבדל בין נוגש לנושה, שהנוגש הוא שכופהו לתת לו דבר שלא לקח מאתו, ולא נמצא החיוב בעצם הפעול מכבר רק שרוצה להעמיסו עליו עתה, וזה נשקף במלת את :

הִנֵּה נָתַתִּי אֶלֶף כֶּסֶף לְאָחִיךְ הָיוּ הַצֹּאן וְהַבָּקָר וְהָעֲבָדִים שֶׁנָּתַן לוֹ שָׁוִים אֶלֶף כֶּסֶף, וְאָמַר לְשָׂרָה הִנֵּה נָתַתִּי מָמוֹן רַב לְאָחִיךָ, הִנֵּה הַכֶּסֶף לָךְ כְּסוּת עֵינֵי כָּל הַמַּבִּיטִים בְּיָפְיֵךְ, כִּי אֶת עֵינֵיהֶם וְאֶת רָאשֵׁיהֶם הַחוֹזִים יְכַסּוּ מֵהַבִּיט בָּךְ וּמֵהַבִּיט בְּכָל אֲשֶׁר אִתָּךְ, אֲפִילּוּ בְּנַעֲרוֹתַיִךְ וְשִׁפְחוֹתַיִךְ, וְהִנֵּה לְטוֹבָתְךָ נִתְפַּשְׂתְּ בְּבֵיתִי, כִּי יִירְאוּ מִמֵּךְ וִיכַסּוּ עֵינֵיהֶם מֵרְאוֹת בָּךְ, בְּאָמְרָם הַמֶּלֶךְ פָּדָה נַפְשׁוֹ עַל שָׁלְחוֹ יָד בְּאֵשֶׁת הַנָּבִיא. וְהִגִּיד הַכָּתוּב שֶׁפִּיֵּס אֶת אַבְרָהָם בְּמָמוֹן וְאֶת שָׁרָה בִּדְבָרִים, שֶׁלֹּא יֵעָנֵשׁ בְּאֶחָד מֵהֶם, וְאָמַר כִּי שָׂרָה לֹא נִתְפַּיְּסָה לוֹ אֲבָל עִם כָּל זֶה הָיְתָה מִתְוַכַּחַת עִמּוֹ בִּטְעָנוֹת לֵאמֹר שֶׁלֹּא תִּמְחֹל לוֹ, וּבְשִׁבְחָהּ דִּבֵּר הַכָּתוּב, וְאַבְרָהָם נִתְפַּיֵּס וַיִּתְפַּלֵּל עָלָיו, וְהוּא כִּלְשׁוֹן "וְעִם יִשְׂרָאֵל יִתְוַכָּח" (מיכה ו ב) "אַךְ דְּרָכַי אֶל פָּנָיו אוֹכִיחַ" (איוב יג טו) "שָׁם יָשָׁר נוֹכָח עִמּוֹ" (שם כג ז). וְיִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה "אֶלֶף כֶּסֶף" אַלְפֵי כֶּסֶף, מָמוֹן רַב כְּיַד הַמֶּלֶךְ. וְכֵן "הַקָּטֹן יִהְיֶה לָאֶלֶף" (ישעיהו ס כב), לְעַם רַב. וְכֵן "הָשִׁיבוּ נָא לָהֶם כְּהַיּוֹם שְׂדֹתֵיהֶם כַּרְמֵיהֶם זֵיתֵיהֶם וּבָתֵּיהֶם וּמְאַת הַכֶּסֶף וְהַדָּגָן וְהַתִּירוֹשׁ וְהַיִּצְהָר אֲשֶׁר אַתֶּם נֹשִׁים בָּהֶם" (נחמיה ה יא), מֵאוֹת רַבּוֹת, מָמוֹן גָּדוֹל: