וְהַלְוִיִּ֗ם יֵשׁ֧וּעַ בִּנּ֛וּי קַדְמִיאֵ֥ל שֵׁרֵבְיָ֖ה יְהוּדָ֣ה מַתַּנְיָ֑ה עַֽל־הֻיְּד֖וֹת ה֥וּא וְאֶחָֽיו׃
כוס של אליהו
ואחר ונודה לך שיר חדש. שאז כשיבנה בית שלישי ב"ב נודה לך שיר חדש והיה ראוי לומר ונשיר לך שיר חדש לשון נופל על לשון וכלשון הפ' שירו לה' שיר חדש. ואעפ"י שמצינו לשון הודאה על השיר. כמו יהודה לתפלה [נחמיה י"א] על הידות הוא ואחיו [שם י"ב] שהיה ממונה על השיר שהיו הלוים אומרים מ"מ עדיף טפי למנקט לשון שיר. ואיפשר דדנקט שתי לשונות דקאי על שני חלוקות הנז' אח"כ על גאולתינו ועל פדות נפשנו. דלגבי גאולתינו שהיה גאולת מצרים אמר ל' הודאה כל' הפסוק הודו לה' כי טוב וגו' יאמרו גאולי ה' וכו' שמדבר בגאולת מצרים. ועל פדות נפשנו דהיינו גאולה דלעתיד שהגלות הזה הוא גלות הנפש. שבטלים ממנו כמה מצות. ואונסים כמה בנ"א להמיר דתם נקט לשון שיר חדש דשייך בגאולה דלעתיד כאמז"ל שבכל השירות נאמר שירה ל' נקבה ולעתיד שיר בלשון זכר. ומה שהקשה הרד"א ז"ל ע"פ זה דפדות נפשנו היינו דלעתיד דא"כ לא הוי מעין חתימה סמוך לחתימה שהחתימה גאל ישראל היא גאולת מצרים וסמוך לחתימה היינו גאולה דלעתיד. ומתוך זה הוצרך לפרש איפכא. לענד"ן דלא ק"מ דהואיל והכל ענין גאולה מקרי שפיר מעין חתימה סמך לחתימה. ודכוותה ברכת אשר ברא שאנו או' ישמע בערי יהודה וגו' קול מצהלות חופות חתנים מחופתם וכו' דהיינו לעתיד ולא הוי מעין חתימה. אלא ע"כ כיון דהכל ענין חתנים מקרי שפיר מעין חתימה. וכן מינו בברכת ההבדלה ביו"ט שחל להיות במוצאי שבת. אנו אומרים סמוך לחתימה והבדלת והקדשת את עמך ישראל בקדשתך דהיינו הבדלת ישראל מן העמים. ובחתימה אנו אומרים המבדיל בין קודש לקדש. והיינו בין קדושת שבת לקדושת יו"ט ולא הוי מעין חתתימה סמוך לחתימה אלא ודאי כיון שהכל ענין הבדלת קדושה מקרי שפיר מעין חתימה סמוך לחתימה:
רש"י
להודות לה' ביד אסף ואחיו. שאסף היה מתחיל הודו לה' קראו בשמו ואחרי כן כל אחיו עונים אחריו ודוגמא בעזרא (נחמיה י"א) ומתניה בן מיכא בן זבדי בן אסף ראש התהלה יהודה לתפלה, לכלי שיר הידות שמו כדכתיב בעזרא (שם י"ב) הלוים ישוע בנוי קדמיאל שרביה יהודה מתניה על הידות: