פרשנות מצטטת על נחמיה יב:כד

אַבְשָׁלוֹם נִתְגָּאָה בִּשְׂעָרוֹ, לְפִיכָךְ נִתְלָה בִּשְׂעָרוֹ. נראה לי בס"ד שער אותיות עשר ואותיות ערש והכונה כיון שנתגאה בשער שלו סופו חטא עד שבא על עשר פלגשי אביו ואחר כך נהרג בעשר חניות של ברזל וגם העשר נהפך לערש על דרך מה שאמר הכתוב הִנֵּה עַרְשׂוֹ עֶרֶשׂ בַּרְזֶל (דברים ג, יא) וגם מספר שבט ברזל יואב [569] עולה שער [570].
ומה שאמרו לְפִיכָךְ נִתְקְעוּ בּוֹ שְׁלֹשָׁה שְׁבָטִים נראה לי בס"ד הטעם שתואר איש הוא מורה על חשיבות כמו 'איש ירושלים' (משנה אבות א, ה) והוא גנב לב דוד המלך ע"ה שהיה גדול המעלה שנקרא איש (נחמיה יב, כד) וגם לב בית דין שכל אחד מהם ראוי לתואר 'איש' וגם לב ישראל שכולם נקראו בשם איש דכתיב כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל (שופטים כ, יא) לפיכך נתקעו בו שלשה שבטים שכל שבט [311] מספרו איש [311].

וּמִשְׁלֹחַ. שֵׁם דָּבָר, וּמִשְׁלֹחַ, כְּמוֹ מִשְׁמָר מִשְׁמָע לְפִיכָךְ הַשִׁי"ן נְקוּדָה רָפִי:

מ"ד גם את זה לעומת כו' ברא הרים ברא גבעות כו'. לפי ענינו נראה דמלת לעומת נופל על השוה לו כגון הרים וגבעות שיש להם שווי בגובה וכן ימים וכו' ימים ונהרות וכן בד"ה משמר לעומת משמר והרבה כמוהו ודקאמר ברא צדיקים ברא רשעים מלת לעומת לא קאי אצדיקים ורשעים שאינן שוין רק הם דבר והפכו אלא דיש לפרש השווי בקצת שברא צדיקים וברא ג"ט ברא רשעים וברא גיהנם שברא לכ"א מה ששייך לו ואמר כ"א וא' יש לו ב' חלקים כו' דכיון דניתן לאדם הבחירה להיוח צדיק או רשע כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ואין הקב"ה מקפח שכר ועונש כל בריה לכן ברא לכולן ג"ע שמא יזכו כולם וכן ברא לכולם גיהנם דשמא לא יזכו כולם ודקאמר זכה צדיק נוטל חלקו וחלק הרשע בג"ע כו' אדרשה דרב משרשיא דלקמן סמיך ועי"ל דאסיפא דהאי קרא סמיך דמסיים ביה על דברת שלא ימצא האדם אחריו מאומה וכינוי דאחריו אצדיק ורשע קאי שהרשע כשמת לא ימצא מחלקו מאומה שבגן עדן לפי שהצדיק נוטלו וכן להיפך כשמת אחריו הצדיק לא ימצא מאומה מחלקו שבגיהנם לפי שהרשע נוטלו: