פרשנות מצטטת על נחמיה י:ל

וטעם ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקלו ככל אשר אנכי מצוך היום אתה ובניך שתשוב אל ה' בכל לבבך ובכל נפשך ותקבל עליך ועל בניך לדורותם לעשות ככל אשר אנכי מצוך היום כאשר עשו בגאולה השנית דכתיב (נחמיה י ל) ובאים באלה ובשבועה ללכת בתורת האלהים אשר נתנה ביד משה עבד האלהים ולשמור ולעשות את כל מצות ה' אדנינו ומשפטיו וחקיו או יהיה מצוך אתה ובניך כמו מצוך לך ולבניך כענין ואתה צוית (בראשית מה יט) וכן וירעו אותנו (דברים כ״ו:ו׳) לנו ולפי דעתי יש בו סוד גדול כי ירמוז למה שאמרו (יבמות סג) אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף וכבר דברתי בו:

זה יאמר לה' אני, רוז' וגיז' פירשו על שאר האומות שיתחברו לישראל לעבוד את ה', ואין זה מענין הפרשה כי אמר וברכתי על צאצאיך, ולדעתי הכוונה על השבועה שנשבעו בימי נחמיה בכתב ידם (נחמיה י') ללכת בתורת ה'; וטעם וזה יקרא בשם יעקב ובשם ישראל יכנה, על הרחיקם הנשים הנכריות והבדלם ע"י זה מן העמים. ותלמידי משה אליהו קוניאן אומר כי כשיברך ה' את ישראל ויראו עצמם מצליחים בברכתו, אז יתפארו במה שהם עם ה', והיותם בני יעקב וישראל יהיה להם לכבוד ולצפירת תפארה.

ולא אותי קראת יעקב, עכשו מדבר עם העולים מן הגולה, ומוכיחם, כי אע"פ שגאלם לא נאמנו לו, כי לקחו נשים נכריות, ולא העמידו העבודה על מכונה בבית המקדש, כי ראינו כי נחמיה (י') הוצרך להביא את העם בשבועה ללכת בתורת משה ולהספיק מעות לצורך העבודה, ולתת התרומות והמעשרות והבכורות והבכורים. והמפרשים פירשו על ע"ז שעבדו קודם החרבן, או בימי אחז; אמנם אין כאן שום רמז על עבודת אלילים; ורא"בע (ואחריו גיז') אמר לא אותי קראת בגלות בבל, וכבר תפשו דון יצחק כי מה טעם וזבחיך לא כבדתני, ואיך יזבחו זבחים בבבל? יגעת בי, עשית עצמך כאלו יגעת ונלאית נשוא עבודתי.