פרשנות מצטטת על נחמיה י:לב

שמוט כל בעל משה ידו: הנכון כפירש"י, כל בעל משה (אשר ישה ברעהו משאת מאומה) ישמוט ידו. שמוט ידו, כמו תשמט ידך, תניח מלגבות. ולפי זה כך היה ראוי להטעים: שמ֞וט כל ב֤על משה֨ ידו֔. אך בדורות האחרונים אמרו (נחמיה י' ל"ב) משא כל יד, ובעלי הנקוד והטעמים עשו גם כן משה סמוך למלת ידו, כמו משא כל יד. ונ"ל שעשו זה מפני מלת שמוט שהוא בבנין הקל, כי שרש שמט ענינו עזיבת הדבר (תשמטנה ונטשתה, ויאמר שמטוה וישמטוה), ולפי זה לא יתכן לומר שמוט ידו, כי לא יוכל אדם לעזוב ידו, כי היא עצם מעצמיו ובשר מבשרו, אבל יאמרו תשמט ידך בהפעיל, והכוונה: תצוה לידך שתעזוב את החוב ולא תאחוז ותחזיק בו. ועם כל זה נ"ל שהיו אומרים שאדם שומט ידו כשהוא משפיל אותה ומרפה אותה, שלא תעשה מלאכתה, והרי הוא כאילו עוזב ידו, וכאילו אין לו עוד יד.

הלכות שבת – המרובות. בהלכות שבת נכללות אף הלכות עירובין. הלכות שבת וההלכות שנמנות אחריה שייכות לקבוצה השנייה במשנה שהן "מקרא ממועט". שבת נזכרת בכל חמשת חומשי התורה, ובספר שמות בלבד נזכרת השבת והלכותיה בשבע פרשיות נפרדות¹¹⁵שמות טז כב-כו; שם כט-ל; שם כ ח-יא; שם כב יב; שם לא יב-יז; שם לד כא; שם לה ב-ג. ראו המבוא למסכת שבת. . אולם, בכל הכתובים המרובים לא נזכרו אלא ארבע מלאכות האסורות בשבת: חרישה וקצירה (שמות לד כא), הבערת אש (שם לה ב) וקישוש עצים (במדבר טו לב-לו). בספרי הנביאים והכתובים, החל בספר ישעיה (נח ג) וכלה בספר נחמיה, נזכרים דברים או מעשים שמקובל היה לא לעשותם או שמנהיגים ביקשו להנהיג איסור על עשייתם, כגון עיסוק במסחר בשבת (נחמיה י לב; שם יג טו-יט). את הפסוקים ריכזנו במבוא למסכת שבת. מן המקורות של ימי הבית השני אנו למדים על איסורים רבים שהיו מקובלים בכל האומה או בחוגים מסוימים בלבד¹¹⁶ראו המבוא למסכת שבת. . ויכוחים רבים ממלאים את הספרות בנושאים רבים של איסורי שבת. ההלכה התנאית מונה שלושים ותשעה אבות מלאכה האסורים בשבת (משנה, שבת פ"ז מ"ב), ושאר המלאכות הדומות להן נתחלקו לפי דמיונן לאבות המלאכה. המלאכות הקרובות לאחד מן האבות קרויות "תולדות", לכן נצטרפו מלאכות שונות מתוך הגדרות שונות. כללו של דבר: הלכות שבת אינן "פורחות באוויר" כי הרי מלאכות שונות נזכרות בתורה ובספרי המקרא האחרים, אך הן לפי הגדרת המשנה "כהררים תלוים בסערה" (שערה). הזכרת "הלכות שבת" בראש קבוצה זו אולי אינה רק מחמת העובדה שלפי סדר הזמנים שבת באה בראש המועדים, אלא אף בגלל המציאות שהלכות שבת מרובות מן ההלכות האחרות המנויות בהמשך המשנה¹¹⁷אין טעם למדידת כמות המשניות המוקדשות לתחומים השונים, אך ההבדל הכמותי ניכר לעין ואין לפקפק בו. .

תשמטנה ונטשתה תשמטנה מעבודה, ונטשתה מאכילה אחר זמן הביעור. דבר אחר תשמטנה מעבודה גמורה, כגון חרישה וזריעה, ונטשתה מלזבל ומלקשקש. לשון רש"י. (רש"י על שמות כ״ג:י״א) ואיננו נכון, כי לא הוזהרנו מן התורה אלא על חרישה וזריעה, אבל המקשקש והמזבל, ואפילו מנכש ועודר וכוסח וכל שאר עבודות קרקע, אינו אסור מן התורה. וכך העלו בתחלת מסכת מועד קטן (ג.) בפרק משקין דחרישה וזריעה אסר רחמנא אבל תולדות לא אסר רחמנא וכלהו מדרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא הוא. וכן הביעור אינו נלמד מן המקרא הזה: ור"א אמר (אבן עזרא על שמות כ״ג:י״א), תשמטנה, שמוט כל בעל משה ידו ונטשתה, שלא תזרע את ארצך. ואינו כלום. אבל הכתוב דבק בראשון, אמר שש שנים תזרע ותאסוף התבואה, והשביעית תשמטנה שלא תזרע את ארצך, ונטשתה שלא תאסוף את תבואתה, אבל תעזבנה, ואכלו אביוני עמך וחיות השדה פרי העץ ותבואת הכרם, וכן ונטוש את השנה השביעית (נחמיה י לב):