פרשנות מצטטת על נחמיה י:לג

ולמיעבד בהדיה מצוה וג"ח. סתם מצוה בגמרא ומדרשים הוא צדקה. ואבוהון דכולהו לשון הפסוק בנחמי' י' והעמדנו עלינו מצות לתת עלינו שלישית השקל בשנה וגו' ובכלל זה צדקה לעמים כמש"כ התו' ב"ב ד' ט' א' ד"ה שנאמר ואף ע"ג דהאי קרא גבי בית אלהינו כתיב גבי בדק הבית וכ"ש צדקה. ובסוטה ד' כ' ב' הביאו בתו' ד"ה יש זכות דג' שנים דאחאב שהיה עסוק במצות הפי' צדקה וגמ"ח שהיה אחאב כלול בהן כמש"כ בכללים אות ז' בס"ד. וע' סי' ס"ד אות ח':

[בא"ד וקרא דכתיב בעזרא ב' י'. כו' נ"ב צ"ל נחמיה י'. הגרמ"ש]:

יש להניח שעם בניית המקדש בראשית ימי הבית השני התקבע מקומו של מקדש ירושלים, ומסופר על הנהגת הסדרים הראשונים במגמה לחזק ולקבע את מקומו המרכזי של המקדש בחיי הציבור היהודי במחוז יהודה (נחמיה י לג-מ). עד ימי החשמונאים איננו שומעים רבות על עלייה לרגל, ברם בניגוד לאוליבר דיאָמָה³¹דיאמה, עלייה לרגל. איננו סבורים שהדבר מעיד על היקף העלייה לרגל אלא על מיעוט ספרות התקופה שבידינו. יחסית לכמות הקטנה של החיבורים המידע על עלייה לרגל רב יחסית. טוביה מספר שרק הוא עלה לרגל, וברור שלדידו עלייה לרגל מהתפוצה הרחוקה היא מצווה נורמטיבית (טוביה א ו); בספר יהודית מסופר על עלייה לרגל למשך שלושה חודשים לירושלים (טז כ); מזמור קכב בתהילים נכתב ככל הנראה כשיר עלייה לרגל, אם כי איננו יכולים לתארך אותו בוודאות לימי בית שני.