פרשנות מצטטת על עובדיה א:ו

והמבעה. זה השן, שאכלה בהמתו בשדה חבירו כדכתיב (שם כב) וביער בשדה אחר. ונקרא השן מבעה מפני שהוא פעמים מכוסה פעמים מגולה, מלשון נבעו מצפוניו (עובדיה א׳:ו׳) דמתרגמינן אגליין מטמרוהי. ותולדה דשן היא, כשנתחככה בכותל להנאתה כדרך הבהמות שמתחככות ושברה את הכותל, או טנפה פירות כשנתחככה בהן להנאתה:

אבעיות. בירושלמי (שם) מפרש מלשון נבעו מצפוניו תרגום איתגליין מטמרוהי (עובדי' א) שהבעל הבית מתגלה ונראה לתוך שדהו כדי שיקחו העניים פאה:

פי' כבר הלכו נגדנו מהם מתו מהם נמכרו ומכספנו ומחמדנו אנו ערומים מהם כו'. אין זה מעיקר המדרש אלא איזה מהאחרונים פי' המדרש כן. ושני פירושים הם האחד שהלכו מנגדם הסוסים ונשארו ערומים מגכסיהון. והשני שמתו הסוסים והשליכום בחוץ מנגדם והכלבים קלפו עורם. והמדפיס הכניס ב' פירושים אלו בתוך דברי המדרש. וב' הפירושים האלה אין לשון המדרש סובלם. ונראה לפרש כי מלות קלף בצליא הוא היה משל בפיהם על גילוי איזה דבר נסתר. כמו שקליפת גלוי הבצלים כל מה שנקלף העליון נגלה התחתון הנסתר תחתיו. וכן עד תומו שנשאר ערום ונגלה מכל מסתריו. ומשל זה כבר נאמר לעיל פרשה פ"ב על כתוב ואהליבמה ילדה את יעוש (לו ה) הה"ד (עובדיה א׳:ו׳) איך נחפשו עשו (וע"ש במת"כ) רבי סימון אמר קליפת בציליא כל כך למה גליתי מסתוריו בשביל לגלות את הממזרים שביניהם עכ"ל. הרי על גילוי הסתר זה אמר קודם משל קצר קליפת בצליא וכאמור. וכן כאן אמר הסוס לקבלי ולנגדי ואני רואה אותו ועל ידי זה קלף בצליא נגלו המסתורים ור"ל אף אם הטמנתם הכסף. המקנה לא תוכלו להעלים כי הוא מפורסם ונגלה לעין כל. ודייק זה ממלת אם אפס כסף שצרתה שחשדה שעדיין יש להם כסף ומעלימים ממנו ליקח תבואה בחנם. ואמר להם אף כי תאמרו כי אפס כסף הבו מקניכם כי בזה לא תוכלו להסתיר ולומר איננו כי הוא עומד נגד העין תמיד ואיננו דבר הנטמן. והזכיר הכוס לבד כי הוא עיקר המקנה אצלם (יפ"ת):

נבעה בחומה נשגבה. מגולה ליכנס בה בחומות משגבכם נבעה לשון גלוי כמו בעובדיה (א ו) נבעו מצפוניו אתגליין מטמרוהי, ודונש פתר נבעה בליטה שהחומה נעשית כמין אבעבועות מפני הגשמים וקילקול טיט רעוע: