כִּֽי־קָר֥וֹב יוֹם־יְהוָ֖ה עַל־כָּל־הַגּוֹיִ֑ם כַּאֲשֶׁ֤ר עָשִׂ֙יתָ֙ יֵעָ֣שֶׂה לָּ֔ךְ גְּמֻלְךָ֖ יָשׁ֥וּב בְּרֹאשֶֽׁךָ׃
מלבי"ם באור המילות
לעות את יעף דבר, לדעתי למ"ד לעות שרשיית שרשו לוע שהוא הלחי, ומורה על דיבור הלחי במרוצה, על כן דברי לעו (איוב וי"ו ג') הלחי עצמו מתנענע ומדבר מרוב ההרגל מוקש אדם ילע קדש (משלי כ', כ"ה) שידבר להקדיש ולנדור בבלי דעת. ושתו ולעו (עובדיה א' טו) יצפצפו דברים כשכור. יעלעו דם (איוב ל״ט:ל׳) יוציא דם מן לחייהם. וזולת זה לא נמצא עוד רק ושמת סכין בלועך (משלי כג ב'). ויעף הוא לדעתי מענין התנשאות. כתופעות ראם לו. וכסף תועפות לך. והוא תואר אל דבר, דבר יעף. כמו חכם לבב, תמים דעה, נכה רגלים :
אבן עזרא
שנת שלומים. כמו גמולך ישוב בראשך [עובדיה א' ט"ו] הכתוב גם בספר עובדיה על אדום:
פירוש מהרז״ו
שלח אצבע ודבר און. היל"ל מלשלוח אצבע ומלדבר און אך שלח אצבע משמע צווי ע"כ דורש שישלח אצבע וידבר און והיינו בעת חורבן ביהמ"ק כמ"ש עובדיה א' ט"ו ואל תסגר שרידיו ביום צרה מנ"נ ונבוזראדן וטיטוס וכדומה ומי שברח מהם ורודפים אחריו אם ברח לצפון מצוה לומר שברח לדרום וזהו ודבר און ולהראות באצבע לדרך אחר וזהו שלח אצבע: