פרשנות מצטטת על עזרא א:א

השאלה הא' מה צורך בזכרון שמות בני ישראל במקום הזה כיון שלמעלה בסדר ויגש נאמר ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה ונזכרו הבאים למשפחותם לבית אבותם במספר שמות. ורש"י כתב שאף על פי שמנאם בחייהם בשמות חזר ומנאם אחר מיתתם להודיע חבתם שנמשלו לככבים שמוציאן במספר ומכניסן במספר. ואלה דברי אגדה הם והפסוק אומר כאן הבאים מצרימה כמ"ש למעלה. ושניהם אם כן היו בחייהם לא במותם ואח"ז נאמר וימת יוסף וכל אחיו ולכן המקרא הזה אומר דורשני. והרא"בע כתב בעבור שזכר בסוף הספר שלמעלה שראה יוסף לבניו בני שלשים הזכיר כאן הכתוב שגם אחיו ברדתם היו מעטים ופרו ורבו וכתב עליו הרמ"בן שאינו נכון ולא פי' למה. והסבה היא שכבר זכר למעלה כל א' מהשבטי' ובניו ובני בניו היורדים מצרימה ושם א"כ נתבאר וזה יותר ממה שזכר במקום הזה שמות השבטים בלבד וגם שהיה די שיאמר ובני ישראל פרו וישרצו להגיד רבויים לא שיזכר שמות השבטים בלבד. ועוד שלדעתי לא היה ראוי להכניס את יוסף בתוכם אחרי שבו היה ראשית הדבור למעלה וגם הפסק הפרשה מכחיש דעתו. ודעת הרמ"בן הוא שמפני שבא הכתוב כאן למנות ענין הגלות מעת רדתם למצרים לכן חזר אל תחלת הענין שהוא מפסוק וכל זרעו הביא אתו מצרימה ושם כתוב ואלה שמות וגו' ואותו הפסוק בעצמו הוא שהחזיר בכאן להודיע שאע"פ שהם שני ספרים הספור מחובר ומדובק וכזה הוא בספר דברי הימים וספר עזרא שבאותם השני פסוקים שהשלים ספר דברי הימים ובשנת אחת לכורש וגו' התחיל ספר עזרא להודיע דבקותם בספר ההוא. וגם הדעת הזה אינו נכון לפי שלא נדבקו שתי הפרשיות ההן שבסדר ויגש וכאן אבל הבדיל ביניהן כל סדר ויחי. ועוד שאין ההבדל שיש בין שתי פרשיות הסמוכות בתורה כמו ההבדל שיש בין ספר דברי הימים וספר עזרא כי הם ספרים נבדלים ונפרדים זה מזה והתורה כלה ספר אחד מדובק ואין צורך לכפול כאן מה שכבר נזכר למעלה אבל עזרא הסופר ראה להציע בתחלת ספרו מה שהיה צריך לספורו עם היות שכבר נזכר המאמ' ההוא בסוף ספר דברי הימים ועוד שהנה לא בא הפסוק הזה כאן כמו שבא למעלה כי שם אמר אלה שמות בני ישראל וזכר שמות בניהם ובני בניהם וכאן לא זכר משמות הבנים וזרעם דבר כי אם שמות השבטים בני יעקב בלבד. ואין לרב שיאמר שקצר הכתוב בבנים ובני בנים כי אם בא להגיד הבאים מצרימה איך יזכור קצתם מבלתי קצתם.

אמר לוי בן גרשם ראוי שתדע שכבר אמר ירמיה כי בעת מלאות לבבל שבעים שנה יפקוד ה' יתברך (ירמיה כט, י) וכבר נשלמו במות בלשאצר בן בנו של נבוכדנצר כמו שאמר מנא מנא מלכותך והשלמה כי שבעים שנה היה קץ מלכות בבל כמו שנזכר בספר ירמיה. והנה אחר מות בלשאצר באה המלוכה לדריוש המדי בן אחשורוש ולכורש מלך פרס חתנו אחריו ומפני זה אמר דניאל כי בשנת אחת לדריוש בן אחשורוש מזרע מדי הבין בספרים מספר השנים אשר היה דבר ה׳ אל ירמיה הנביא למלאות לחרבות ירושלם שבעים שנה (דניאל ט, ב) וזהו דריוש מדאה אשר נאמר עליו דקבל מלכותא כבר שנין שתין ותרתין (דניאל ו, א). והנה הרצון באמרו למלאות לחרבות ירושלם שבעים שנה ממלכו' בבל כי אז יפקוד ה' את עמו ולזה מצא דניאל את לבו להתפלל אז לפני ה׳ כי ראה כי הגיע הקץ ולא פקד ה' את עמו וחשב כי אולי גרם החטא וידמה שלא נשלמו עדיין שבעים שנה לבבל כי בשנת השבעים מת בלשאצר ומלך דריוש בשנה ההיא ואחר באה המלוכה לכורש מלך פרס ובתחלת מלכותו פקד ה' יתברך עמו להשיבם לארצם כמו שנזכר בראש עזרא. והנה נתנבא דניאל במלך דריוש המדי כי עוד יעמדו שלשה מלכים לפרס והרביעי יעשיר עושר גדול. והרצון בזה כי מלכות מדי ופרס שהיא מלכות שנייה מהארבעה מלכיות הנזכרות בראש ספר דניאל יהיו בה עוד אחר דריוש המדי שלשה מלכים עומדים לפרס והנה השלישי מהם הוא הרביעי למלכות דריוש המדי ולפי הנראה הנה היה הראשון מהשלשה כורש מלך פרס ואחריו היה אחשורוש הוא ארתחשסתא ואחריו היה דריוש הפרסי ובימיו נשלם בנין הבית כמו שנתבאר בנבואת חגי וזכריה. והנה לכל הפחות מלך כורש ג׳ שנים כי כבר אמר דניאל בשנת שלש לכורש מלך פרס וארתחשסתא מלך לכל הפחות ל״ב שנים כי כתוב בספר עזרא בשנת שלשים ושתים לארתחשסתא מלך בבל ולא נשלם בנין הבית עד מלכות דריוש עד ארבע שנים למלכות דריוש הפרסי אך תחלת הבנין היתה בתחלת מלכות כורש הפרסי:

הוה אמר כורש לדריוש. הנה כורש הוא מלך פרס כמ"ש ריש עזרא וסוף ד"ה ב' ודריוש הוא מלך מדי כמ"ש דניאל ו' ודריוש מדאה קבל מלכותא ובהכרח שצריך להפוך הגירסא היה אמר דריוש לכורש מלוך את קדמי על שמפורש בישעיה סוף מ"ד וריש מ"ה שכורש ישלח הגלות ויבנה הבית המקדש וכורש השיב מנבואת דניאל שהקדים למדי תחלה וע"כ מלך דריוש תחלה ודורש כן על שכתוב ודריוש מדאה קבל מלכותא שתחלה לא רצה לקבל אלא בעבור הנ"ל ע"פ מדת סמוכין שסמוך לפסוק ויהיבת למדי ופרס כתיב ודריוש מדאה קבל מלכותא ולא אמר וימלוך דריוש אלא כאומר שדריוש קבל המלוכה ולא כורש:

כל ימי השמה שבתה למלאת שבעים שנה. של שמיטה ויובל שבטלו ישראל בארץ וכנגדן גלו שבעים שנה אותן שבעים שבתה ארץ ישראל שנים שהכעיסו ישראל בארצם ארבע מאות ושלשים שנה מהם ג' מאות ותשעים משנכנסו לארץ עד שגלו ממנה עשרת השבטים ואתה מוצא אותם מפורשים מאתים וארבעים ושלשה משמלך ירבעם עד שהגלה הושע בן אלה ובימי שפוט השופטים שהכעיסו קי"א שנים והשאר סתומים הוא שנא' (ביתזקאל ד') ואתה שכב על צדך השמאלי ושמת את עון בית ישראל וגו' שלש מאות ותשעים יום וגו' וכלית את אלה ושכבת על צדך הימני שנית ונשאת את עון בית יהודה ארבעים יום יום לשנה מלמד שחטאו בית יהודה משגלו עשרת השבטים עד שחרבה ירושלים ארבעים שנה כיצד עשרים ושתים של מנשה כדכתיב (מלכים ב כ״א:ג׳) ככל אשר עשה אחאב ואחאב מלך כ"ב שנים ול"ג עשה תשובה הרי נ"ה מלך, ושתים דאמון וי"א דיהויקים הרי ל"ה שנה ונבואה זו נאמרה ליחזקאל בשנה החמישית לצדקיהו הרי ארבעים סך כולם מישראל ויהודה ארבע מאות ושלשים הרי לארבע מאות שנה ס"ד שמיטין ויובלות ל"ה שנים הרי ה' שמיטין הרי ס"ט ושנת היובל האחרונה נחשבה להם לעון שהרי בעונם גלו ממנה הרי שבעים שנה מקודשים של שמיטה שלא שמטום ישראל לפיכך גלו שבעים שנה לקיים מה שנאמר (ויקרא כ"ז) אז תרצה הארץ את שבתותיה כך מפורש בסדר עולם וכאן מסיים בזה דברי הימים לפי שאמר למלאות שבעים שנה הוצרך לומר כאן פסוקים אלו ושל עזרא (תחלתו) להודיענו כשכלו אותן שבעים שנה היאך חזר הגלגל שחזרו לארצם לכך הוצרך לומר כאן בשנת אחת לכורש מלך פרס עד מי בכם מכל עמו ויעל ולכך נוספת וי"ו זו של ובשנת לפי שספר דניאל מפסיק בנתים שהרי ספר עזרא משוך וסדור אחר ספר דניאל וכך וי"ו מוסב מזה לזה:

כל ימי השמה שבתה למלאת שבעים שנה. של שמיטה ויובל שבטלו ישראל בארץ וכנגדן גלו שבעים שנה אותן שבעים שבתה ארץ ישראל שנים שהכעיסו ישראל בארצם ארבע מאות ושלשים שנה מהם ג' מאות ותשעים משנכנסו לארץ עד שגלו ממנה עשרת השבטים ואתה מוצא אותם מפורשים מאתים וארבעים ושלשה משמלך ירבעם עד שהגלה הושע בן אלה ובימי שפוט השופטים שהכעיסו קי"א שנים והשאר סתומים הוא שנא' (ביתזקאל ד') ואתה שכב על צדך השמאלי ושמת את עון בית ישראל וגו' שלש מאות ותשעים יום וגו' וכלית את אלה ושכבת על צדך הימני שנית ונשאת את עון בית יהודה ארבעים יום יום לשנה מלמד שחטאו בית יהודה משגלו עשרת השבטים עד שחרבה ירושלים ארבעים שנה כיצד עשרים ושתים של מנשה כדכתיב (מלכים ב כ״א:ג׳) ככל אשר עשה אחאב ואחאב מלך כ"ב שנים ול"ג עשה תשובה הרי נ"ה מלך, ושתים דאמון וי"א דיהויקים הרי ל"ה שנה ונבואה זו נאמרה ליחזקאל בשנה החמישית לצדקיהו הרי ארבעים סך כולם מישראל ויהודה ארבע מאות ושלשים הרי לארבע מאות שנה ס"ד שמיטין ויובלות ל"ה שנים הרי ה' שמיטין הרי ס"ט ושנת היובל האחרונה נחשבה להם לעון שהרי בעונם גלו ממנה הרי שבעים שנה מקודשים של שמיטה שלא שמטום ישראל לפיכך גלו שבעים שנה לקיים מה שנאמר (ויקרא כ"ז) אז תרצה הארץ את שבתותיה כך מפורש בסדר עולם וכאן מסיים בזה דברי הימים לפי שאמר למלאות שבעים שנה הוצרך לומר כאן פסוקים אלו ושל עזרא (תחלתו) להודיענו כשכלו אותן שבעים שנה היאך חזר הגלגל שחזרו לארצם לכך הוצרך לומר כאן בשנת אחת לכורש מלך פרס עד מי בכם מכל עמו ויעל ולכך נוספת וי"ו זו של ובשנת לפי שספר דניאל מפסיק בנתים שהרי ספר עזרא משוך וסדור אחר ספר דניאל וכך וי"ו מוסב מזה לזה: