פרשנות מצטטת על עזרא א:ח

ואשר כח בהם - שתהיה תולדתם חזקה להסתיר העיטוש ויהיו עומדים תמיד לפניו ושיוכלו לסבול בשעת צרכם, והנה צוה לבקש מי שנמצאו בו אלה המדות ולא נמצאו בילד פחות מט"ו שנה, והנה אין צורך ללמדם השלש שנים, כי אם כתב כשדים ולשונם לדבר עם המלך בלשונו, והנה גדולים יצאו מירושלים והנה דניאל יצא בן ט"ו שנה בלכת יהויקים לבבל ושמונה שנים מלך, והנה כ"ג. ויש אומרים: צדקיהו, והנה ד' ול' וע' שנה והנו זקן מאד בימי אסתר, אולי כבר מת ולא עלה אל בית שני ואיננו ששבצר בראיות גמורות.

במקרא מתייחסת המילה "נשיא" לכל מי שהוא נישא מעל הציבור: ראש שבט (או ראש בית אב), מנהיג, מלך. כך, למשל: "נשיאי העדה" (במדבר טז, ב) או "נשיאי מדין" (יהושע יג, כא). לאחר שיבת ציון נזכר במקרא נשיא נוסף – מנהיגם של גולי בבל, "ששבצר הנשיא ליהודה" (עזרא א, ח) – ובשלהי הבית השני ולאחריו הופכת המילה "נשיא" לתואר שהוענק לראשי הסנהדרין. במשניות הקודמות פגשנו בכמה וכמה נשיאים, החל בהלל (הקרוי "נשיא" בתוספתא, פסחים ד, יד) אשר העביר את התואר לצאצאיו ולצאצאי צאצאיו, כולל רבי יהודה הנשיא, עורך המשנה, ועד לראשית המאה החמישית לספירה. התלמוד מספר על הכבוד הרב שנהגו בהלל ובנשיאים שבאו אחריו: כשהנשיא נכנס היה כל העם כולו עומד על רגליו (בבלי, הוריות יג ע"ב), וכאשר היה הנשיא מת היו בתי המדרשות כולם בטלים מתורתם (שם, מועד קטן כד ע"ב). "נשיא שמחל על כבודו – אין כבודו מחוּל" (בבלי, קידושין לב ע"ב), ללמדך כמה גדול מעמדו.