פרשנות מצטטת על עזרא ד:ג

העכו"ם והכותי ששקלו איך מקבלין מהם וגו' וכן מפורש ע"י עזרא לא לכם ולנו לבנות בית לאלקינו. פי' וממותרי שקלים בונין בבהמ"ק ועיין לקמן בירושלמי וברמב"ם פ"א משקלים. וצ"ע דבלאו האי טעמא נמי איך מקבלין דהא קרבנות צבור אינן באין משלהם כע"ש תוס' מנחות ע"ג ע"ב ד"ה איש איש. ומכ"ש למ"ד התם דאין מביאין משל גוי אלא עולת וא"כ איך יתנו שקלים ויביאו מהם מנחות ושלמי ציבור וחטאות. והרי מטעם זה אין הכהנים שוקלים משום דכתיב וכל מנחת כהך כליל תהיה. ומיהו י"ל אה"נ אלא חדא מתרי ותלת טעמי נקט ונקיט טפי הך קרא דעזרא משום דלא תקשי לנו הא בפ' שקלים כתיב כי תשא את ראש בנ"י וגו' ונתנו איש כופר וגו' וא"כ נהי דבני ישראל ממעט גוים מ"מ נימא איש לרבות גוים ויהיה ממועט משום דבר ומרבינן לי' לשום דבר כמו בערכיך [מס' ערכין ה' ע"ב] ומ"ט נאמר שאיך מקבלים מהם שום שקלים בשום אופן. וע"כ צריך לומר דמוקמי' איש לרבות מופלא סמוך לאיש דישראל [עי' נזיר דף ס"ב ע"א] ומייתי' ראיה לזה מדכתיב לא לכם ולנו ואי ס"ד איש אתי' לרבוי' גוי א"כ גם בערכין מרבינן גוי גדול היודע להפלאות עכ"פ ומ"ע לא קבל עזרא שקלים מהם. אע"כ איש הכא והתם לא אתי אלא לרבוי' מופלא סמוך לאיש דישראל וק"ל. עוד נראה דמפרש קרא הכי כיון דמ"ע על בניו בהמ"ק דאורייתא מוטל על ישראל ואין אנו יוצאים י"ח אם משתתפים גוים בבנינו והיינו לא לכם ולנו. וממילא ה"ה שקלים לקרבנות צבור אין אנו יוצאים ידי חובותינו בשותפות גוי. ונ"ל דש"ס דערכין ה' ע"ב קאי אסיפי' דקרא אין לכם חלק וזכרון בירושלים דליכא מ"ע לבנות ירושלים:

ויקומו ראשי האבות. לפי דרשה הא' בפסוק הקודם פשטתי שלח ידו מן החור על ידי כורש אז קמתי כמ"ש ויקומו וגו' אחר דברי כורש כמפורש שם ומ"ש קמתי אני ולא עובדי כוכבים כוונתו למ"ש עזרא ריש ד' וישמעו צרי יהודה ובנימין כי בני הגולה בונים ההיכל וגו' ויאמרו להם נבנה עמכם וגו' והשיבו לא לכם ולנו לבנות וגו' ומ"ש ליהודה שהוא מלך פי' שבט שממנו היה מלכות בית דוד:

ואין הגוים מעריכין פי' לא מעריכין את עצמם ולא את אחרים אפי' ישראל וקסבר רבי מאיר שאין מקבלין מידם. הקדש בדק הבית כדכתיב לא לכם ולנו לבנות בית לאלהינו וסתם ערכין קדש בדק הבית הן. ור' יהודה סבר מעריכין אבל לא נערכין כדמפרש טעמיה ואזיל. והאי לא לכם ולנו לבנות בית לאלהים דכתיב בעזרא משום רפיון ידים הוא. שהיו אומרים להם נבנה עמכם כלומר נתן לכם סיוע מממוננו והיו ישראל שבאותו הדור נסמכין עליהם ולא היו מתנדבין משלהם והם היו להם משענת קנה ולא היו נותנים כלום והיתה המלאכה באמצע ולפיכך גזרו עליהם שלא יקבלו מהם ואפי' מים ומלח לצורך הבנין. אבל לאחר שנבנה הבית דבר שאינו מסוי' היו מקבלין מהן אבל דבר המסוים אין מקבלין וכן אין מקבלין שקלים מידם לפי שמשיירי הלשכה היו מתקנין חומת העיר ומגדלותיה וכדי שלא יהיה להם זכרון בירושלם אי נמי מפני חטאת הצבור ושאר קרבנותם שלא יהיו חסרים: וקשיא לי הא דתנן בערכין [ה:] גבי פלוגתייהו דר' מאיר ור' יהודה וזה וזה מודים שנודר ונידר ואנכרי קאי וכיון דאמר ר' מאיר דקדשי בדק הבית אין מקבלין מהם מאי שנא דמים ומאי שנא ערכין: ואיכא למימר מאי נודרין עולות. והכי אית' בשקלי' ירושלמי. ואי קשיא לך כיון דדמים וערכין בהדי הדדי כתבו בפרשה דכתיב נדר בערכך ונדר היינו דמים מאי טעמא לא פליגי בדמים כי היכי דפליגי בערכין ומה טעם שוין בנכרי שהוא נדר. ואיכא למימר משום דעיקר הפרשה בערכין כתיבא הילכך דגוים אערכין שדינן ליה ולא על דמים. אי נמי כיון דטעמא דר' יהודה באין נערכין משום דיליף לה מטומטום ואנדרוגינוס שהן מעריכין ולא נערכין משום הכי נדרין שהרי אף טומטום ואנדרוגינוס נידרין:

וְלִלְקֹט שׁוֹשַׁנִּים. שׁוֹמֵעַ וּמַקְשִׁיב נִדְבָּרִים בְּתוֹרָתוֹ לִלְקֹט זְכֻיּוֹתֵיהֶן וּלְכָתְבָם בְּסֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר, "אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה' וגו'". וּמַה שֶׁאַתֶּם אוֹמְרִים לְבַקְּשׁוֹ עִמָּנוּ וְלִבְנוֹת עִמָּנוּ, "אֲנִי לְדוֹדִי" וְלֹא אַתֶּם לוֹ, וְלֹא תִבְנוּ עִמָּנוּ, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר, "לֹא לָכֶם וְלָנוּ לִבְנוֹת בַּיִת לֵאלֹהֵינוּ". וְאוֹמֵר "וְלָכֶם אֵין חֵלֶק וּצְדָקָה וְזִכָּרוֹן בִּירוּשָׁלָיִם":