פרשנות מצטטת על עזרא ז:ו

סדרן של כתובים כפי מה שאמרו חז״ל בפ״ק דב״ב. רות. תלים. איוב. משלי. קהלת. שיר השירים. קינות. דניאל. מגלת אסתר. עזרא. דברי הימים. וזה הסדר הוא לפי הזמן כמו שפירש רש״י שם. אכן בעלי המסורת והספרדים סדרום בסדר אחר ד״ה. תהלי׳. איוב. משלי. רות. שיר השירים. קהלת. קינות. אסתר. דניאל. עזרא. והאשכנזים מסדרים באופן אחר. תהלים. משלי. איוב. חמש מגילות. דניאל. עזרא. ד״ה. ובמקצת ספרי׳ נהגו לסדר חמש מגילות אחר חמשה חומשי תורה שהם חמש אצל חמש. ועוד לפי שנהגו כל ישראל לקראם בצבור כמו קריאת התורה הנאמרת בצבור וסדרו שיר השירים בתחלה הנאמרת בחג המצות שהוא ראש לרגלים. וכן כל א׳ ואחד כפי סדר זמנם מחג המצות ואילך. עוד נכון להקדים שיר השירים שכל הכתובים קדש ושיר השירים קדש הקדשים ומעלתו גדולה מאד כדאיתא בזוהר פרשת תרומה דף קמ״ג קמ״ד קמ״ה. והחכם יחייא בהקדמת פירושו לכתובים נתן טעם למנהג קריאתם בזמנים הללו. וסמכו משלי אצל תלים כדי לסמוך הבן אצל האב. ואחריו איוב. ששלשתן מניגון א׳. והשאר בס׳ הגמרא לפי זמנם. ובמדרש חזית פליגי בג׳ ספרים שכתב שלמה איזה מהם כתב תחילה ור׳ חייא בר רבה אמר בס׳ המסורת דלעיל ומייתי סייעתא מקרא וידבר שלשת אלפים משל זה משלי ויהי שירו חמשה ואלף זה שיר השירים וקהלת בסוף אמרה. ואיכא נמי התם גווני אחריני דלא דמיין להנך דכתבינן ואחרים אומרים שס׳ קהלת כתב תחילה ואחר כך ספר משלי ואחרון אחרון חביב ספר שיר השירים וזהו דעת חכמי האמת וכן נאמר בפירוש במדרש הנעלם והוא ג״כ דעת ראב״ע במדרש כמ״ש בעל ידי משה בהקדמתו לחמש מגלות ועיין זוהר פרשת בא ריש דף ל״ט ופרשת אחרי מות דף ס״ד. וכיון שבא לידינו לדבר בסדר הספרים ראיתי לכתוב גם כן מי כתבן כדאיתא התם בב״ב משה כתב ספרו וספר איוב ואתיא כמ״ד איוב בימי משה היה ושמונה פסוקים שבסוף התורה איכא מ״ד יהושע כתבן ואיכא מ״ד משה כתבן בדמע. יהושע כתב ספרו והא דכתיב וימת יהושע וגו׳ אסקיה אלעזר. והא דכתיב ואלעזר בן אהרן מת אסקיה פנחס. שמואל כתב ספרו וספר שופטים ורות והא דכתיב ושמואל מת. אסקיה גד החוזה ונתן הנביא. דוד כתב ס׳ תלים ע״י עשרה זקנים שנזכרו בגמרא שם ופירש רש״י ז״ל שדוד כתב בו דברים שאמרו זקנים הללו שהיו לפניו ויש שהיו בימיו כגון אסף והימן וידותון הלוים המשוררים עכ״ל. ועיין במדרש חזית פסוק כמגדל דוד צוארך. ומדרש קהלת פסוק החכמה תעוז לחכם שיש שם חילוק דעות. ירמיה כתב ספרו וספר מלכים וקינות. חזקיהו וסיעתו כתבו ישעיה משלי שיר השירים וקהלת. אנשי כנסת הגדולה כתבו יחזקאל תרי עשר דניאל ומגלת אסתר. עזרא כתב ספרו ויחס של ד״ה עד לו הכי אתמר התם בגמרא ורבינו גרשום ז״ל פי׳ שהוא חשב היחס בד״ה מאדם הראשון עד עצמו. וכך נראה מפירוש רש״י והריטב״א ז״ל ויחס עצמו הוא בדברי הימים א׳ ה׳. אך לא נזכר שמו שם כמו שנזכר בספר עזרא רק שם אביו ושם אחיו. וכתב הריטב״א שם שיש גורסין עד ולו והוא ראש פסוק ולו אחים בני יהושפט ד״ה ב׳ כ״א והכל ענין א׳ כי באותו פסוק הוא ייחוסו עכ״ל. והתוספות כתבו בשם ר״ח ז״ל הייחוס עצמו כתוב לפני זה הפסוק ע״כ. ואני שמעתי ולא אבין כי אין באותם הפסוקים ייחוס עצמו כלל וצריך לי עיון. ובעל חכמת שלמה דבר אחרת היתה אתו שפי׳ עד לו מלשון עדות כלומר עדות למה שייחס את עצמו כבר בס׳ עזרא וכו׳ ובתר הכי אמרינן בגמרא ומאן אסקיה נחמיה בן חכליה ומשמע דקאי אדברי הימים ובעל חכמת שלמה פי׳ דקאי אעזרא וכן כתב רש״י בספר עזרא בתחלת פסוק דברי נחמיה מכאן ואילך כתב נחמיה ס׳ זה ע״כ. ואמרינן נמי בסנהדרין פ׳ חלק מכדי כל מילי דעזרא נחמיה אמרינהו (ופי׳ רש״י רוב דברים שבס׳ עזרא) מ״ט לא איקרי ספרא על שמיה אמר רב ירמיה בר אבא מפני שהחזיק טובה לעצמו שנאמר זכרה לי אלהי לטובה ורב יוסף אמר מפני שספר בגנותן של ראשונים וכו׳. ה׳ יזכרנו לטובה ויפקדנו בישועתו אמן:

ואלו לא נהג משה טובת עין ולא הי׳ נותן מצות חקים ומשפטים בזמנו לישראל היה ניתן ע״י עזרא וכדאיתא בסנהדרין דכ״א ב׳ תני׳ ראוי הי׳ עזרא שתינתן תורה על ידו לישראל אלמלא קדמו משה. במשה ה״א ומשה עלה אל האלהים ובעזרא ה״א הוא עזרא עלה כו׳ במשה ה״א ואותי צוה ה׳ בעת ההיא ללמד אתכם חקים ומשפטים בעזרא ה״א כי עזרא וגו׳ וללמד לישראל חק ומשפט. ואין הכונה עיקר נתינת הלוחות ותורה שבכתב. דלזה בודאי הי׳ משה מיוחד באשר לא קם כמוהו נביא בישראל אלא דרך הפלפול היינו חקים ומשפטים. וג״ז דייק התנא שתנתן התורה על ידו לישראל. עי׳ עיקר מה שלמד הקב״ה חקי התורה והגיונה למשה לא הי׳ אפשר אלא על ידו וזה הכח ניתן למשה יחד בשעת לוחות ראשונות כמבואר בכתוב ואותי צוה ה׳ בעת ההיא חקים ומשפטים ועוד כמה מקראות מבואר בס׳ שמות אבל הלמוד לישראל זה הדבר אלמלא ניתן למשה זה הכח הי׳ ניתן ע״י עזרא. והי׳ נכרת הברית ע״ז אז בימי עזרא כי אז הי׳ יסוד לגלות החל הזה שההכרח לנו להגיע לזה הלימוד כמש״כ. וגם עתה הית׳ יד ה׳ על עזרא והרחיב הלמוד הזה לאין תכלית:

ובמדרש (אסת"ר א, ב), "הוא אחשורש" (אסתר א, א), חמשה לרעה וחמשה לטובה. חמשה לרעה; "הוא היה גבור ציד" (בראשית י, ט), "הוא עשו אבי אדום" (בראשית לו, מג), "הוא דתן ואבירם" (במדבר כו, ט), "הוא המלך אחז" (דהי"ב כח, כב), "הוא אחשורש". חמשה לטובה; "אברם הוא אברהם" (דהי"א, א, כז), "הוא משה ואהרן" (שמות ו, כז), "הוא אהרן ומשה" (שם פסוק כו), "ודוד הוא הקטן" (ש"א יז, יד), "הוא יחזקיה" (דהי"ב לב, יב), "הוא עזרא עלה מבבל" (עזרא ז, ו). רבי ברכיה בשם רבנן, אית לן חד דטב מכולהון, "הוא ה' אלקינו בכל הארץ משפטיו" (תהלים קה, ז), שמדת רחמיו בעולם .