פרשנות מצטטת על עזרא ז:ט

גרש״י ז״ל מתקיף לה רב יוסף חדא דא״כ קשו קראי אהדדי דכתיב ושיציא ביתא דנא וכו׳ ותניא באותו זמן וכו׳ ואם איתא שנה ח׳ מבעי ליה ועוד מי דמי התם (כמו) [כורש] הכא דריוש. וה״פ מתקיף לה וכו׳ להא פירוקא דר׳ אבוהו חדא דא״כ קשו קראי אהדדי דהשתא אמרת דמנו לדריוש מניסן ואלו מהני קראי דבעינן לאתויי משמע דלא מנו ליה מניסן דכתיב ושיציא וכו׳ ואם איתא דמניסן מנינן בשמינית מבעי ליה שהרי בנין הבית בשנת ו׳ בירח אדר וישראל עשו את הפסח בניסן הסמוך לו ועזרא עדין בבבל שלא עלה אלא בא׳ בניסן הסמוך לו לשנה האחרת כדכתיב כי בא׳ לחודש הראשון הוא יסוד המעלה מבבל ובא׳ לחודש החמישי של אחרון בא לירושלם כמפורש בעזרא הרי שמחודש אדר שנבנה הבית עד חודש אב שבא עזרא לירושלם עברו שני ניסן דכיון דאדר דבנין הבית בשנת ו׳ ה״ל אב בשנת ח׳ אם איתא דמניסן מנינן ויותר י״ל דמתשרי מנינן דהא ליכא ביניהו אלא תשרי א׳ ועוד מי דמי אנן מותבינן לעיל מדריוש ואת מתרצת מכרש שהי׳ מלך כשר ומפרקינן תנא וכו׳ והדרינן לקושיא קמייתא דמ״מ קשו קראי אהדדי ומהדרינן כאן קודם שהחמיץ הא דבשנת שתים מנו לו כמלכות ישראל ולבתר דהחמיץ בשנת שית ואח״כ מנו לו כמלכי או״ה מתשרי ולהאי שיטה הא דפריך לר׳ אבוהו ולא פריך מהנהו קראי דארתחשסתא דלעיל משום דקס״ד דדילמא דריוש או כורש לאו היינו ארתחשסתא ואע״ג דהכא בקראי דקמייתי רב יוסף גופי׳ חשיב דריוש וארתחשסתא כחד דילמא תרי ארתחשסתא הוי. מיהו ק״ל מאי האי דפריך מי דמי הכא כרש התם דריוש דמשמע דלא ידע מה דתניא הוא דריוש הוא כרש הוא ארתחשסתא ואלו לדידיה נמי חזינן דחשיב דריוש וארתחשסתא אחד דהא קראי דמייתי חד מני לדריוש וחד מני לארתחשסתא ואמאי קשי׳ ליה טפי כרש ודריוש טפי מדריוש וארתחשסתא ורבינו זרחיה הלוי ז״ל גרס וכן בנוסחי עתיקי מתקיף לה רב יוסף חדא דא״כ קשו קראי אהדדי ועוד דכתיב ושיציא ביתא וכו׳ ותניא וכו׳ עד השנה השמינית מבעי ליה מי דמי התם כרש וכו׳ וה״פ דרב יוסף נמי יודע היה דכרש ודריוש וארתחשסתא חדא נינהו ולהכי מקשה דא״כ דלכרש מנו כמלכי ישראל קשו קראי אהדדי דהא לעיל מההיא דנחמיה בן חכליה שמעינן שמנו לארתחשסתא שהוא דריוש מתשרי ואלו בהני קראי דשנת שתים לדריוש משמע דלא מנו לו מתשרי ועוד קושי׳ דש״מ דלא מנו לדריוש מניסן וקשו קראי דדריוש לקראי דדריוש דכתיב ושיציא ביתא וכו׳ ואם איתא ח׳ מבעי ליה כדפי׳ לעיל וכי סיים רב יוסף פירכא דידיה מתמה תלמודא בין אדרבי אבוהו בין אדרב יוסף מי דמי וכו׳ כלומר מהו זה בשמועתינו דפרכינן מדריוש ומשני מכרש והדר פרכינן לדריוש מקראי דארתחשסתא ומהדרינן דהוא כורש וכו׳ והדרינן לפרכי דרב יוסף מ״מ קשה דקשו קראי אהדדי ופרקינן כאן קודם שהחמיץ וכו׳ וא״ת לרב יוסף גופיה היכא מתרצי ליה קראי וי״ל דאיהו סבר דלמלכי או״ה אין מונין אלא מיום שעמד בו ודריוש זה עמד באלול או בכסליו או מרחשון ואתו כולהו קראי שפיר אבל בשאר חדשים ליכא למימר דאלו מכסליו ועד ניסן לא מלך כדמוכחי הני קראי בתראי דמייתי רב יוסף ושיציא ביתא דנא וא״ת מנ״ל דכרש הוא דריוש הוא ארתחשסתא וי״ל דגמרא גמירי ליה וי״א דנפקא להו מדכתיב וסבי יחודאי בנין ומצלחין וכו׳ עד מטעם כרש ודריוש וארתחשסתא מלך פרס מדקאמר מלך ולא אמר מלכי ותו דאלו בימי כרש קמא לא אצלח בנינא בידיהון וכן בימי ארתחשסתא ועל כרחנו יש לנו לומר דאיכא תרי כרש הראשון שלא עשה אלא פקידה בלבד ועליו אמר הנביא כה אמר ה׳ למשיחו לכרש וכו׳ ודרשינן במס׳ מגילה וכי כרש משיח הוא ואמרי׳ דה״ק כה אמר ה׳ למשיח קובלני על כרש אני אמרתי הוא יבנה ביתי והוא אמר מי בכם יהי אלהיו עמו ויעל ואידך כרש בתרא דאשכחן דאתבני מקדשא ביומוהי (וכן איכא תרי ארתחשסתא חד דבטיל עבידתא ואידך בתרא דבנה מקדשא) ותרי דריוש חד דריוש מדאה שעמד אחרי בלשצר וחד דריוש הפרסי בן אסתר הוא שבנה ב״ה וכן תרי ארתחשסתא חד בטיל עבידתא ואידך בתרא בני מקדשא וא״כ הני בתראי דאתבני מקדשא ביומיהון כולהו חד נינהו. ואכתי איכא למידק כיון דדריוש וארתחשסתא חד נינהו דהכי אמרינן דבשנת שית לדריוש אתבני מקדשא ואלו בפסוקי נחמיה בן חכליה אמרינן ששלחו ארתחשסתא לבנין בשנת כ׳ וי״ל דההיא לבנין חומת ירושלים אשר היו פרוצים הוא שהלך וכדמוכחי קראי התם בהדיא אבל המקדש כבר היה בנוי משנת ו׳ למלכותו ואפשר דאידך ארתחשסתא דשנת כ׳ אחריני ותלתא ארתחשסתא הוי אבל אין צריך כי האמת כמו שכתבנו דהשתא אנן לאו ממלכות למלכות בלחוד מקשינן אלא מבנין לבנין:

החלו הערמות ליסוד. כי תחילת דבר נקרא יסוד כמו יסוד הבית שהוא ראש לבנין ודומה לו (בעזרא ז׳:ט׳) הוא יסוד המעלה וגומר:

54-55. זמן עצי הכהני' והעם בתשעה. בכי"ע: זמן עצי הכהנים בתשעה (ואח"כ יש שם ריוח ושלש נקודות). והנכון הוא בד: זמן עצי הכהני' והעם בתשע' באב. ובמשנתנו (תענית פ"ד מ"ה): זמן עצי הכהנים והעם תשעה, כלומר, בתשעה זמנים מביאים קרבן עצים. אבל להלן שם במשנתנו מפורש שזמן עצי כהנים והעם היה בט"ו באב. וכבר העיר הרי"ן אפשטין⁶⁵מ"ח חע"ח, 1934, עמ' 97, הע' 3. שבמשניות מטיפוס א"י (משנה שבירושלמי, לו, קויפמן פרמה ועוד) אף בתענית הגירסא: בתשעה, והכוונה לתשעה באב, כפי שמוכח מן התוספתא כאן. וזו היא משנה קדומה שאינה מתאימה לאמצעיתא שם. וכן הביא מן הגמרא למגילת תענית (פ"ה, הוצ' ליכטנשטין עמ' 76): מפני שכשעלתה גולה בראשונה, התקינו להם את יום תשעה באב שיהו מביאין בו קרבן עצים. אמרו חכמים כשיעלו למחר הגליות הן אף הן צריכין, התקינו להם את יום חמשה עשר באב שיהו מביאין בו קרבן עצים וכו', לכך הוא אומר ואינש דיהוי עלוהי אעין או בכורין וכו', ועמהם בני הכהנים ולויים וגרים ונתינים וממזרים ועבדים משחררים וכל מי שטעה בשבטו, ובני גונבי עלי ובני קוצעי קציעות⁶⁶כלומר, שהערימו להביא בכורים בזמן מלכי ישראל, עיי"ש ובמקבילות. ובני שלמי הנטופתי. ומכאן שזמן עצי כהנים והעם היה מתחילה בט' באב,⁶⁷בספר "יתר דברי ירמיהו הנביא", בנוסח היוני רפ"ט מסופר שירמיהו בשובו לירושלים חגג תשעה ימים והקריב קרבנות, וביום העשירי הקריב קרבן, והוזכרה שם אף קטרת עצים (τών δένδρων τό θυμίαμα). ומכיוון שכל הסיפור שם הוא חקוי לעליית עזרא (עיין עזרא ז', ט'), כפי שהראה לנכון א' קאהלער (הצופה האנגלי סדרא ישנה ח"ה, 1893, עמ' 411 ואילך), הרי מסתבר שסופר זה ידע מחג עצי העם בעשירי באב. ובמשנת תענית הנ"ל הוא זמן עצי סנאה בן בנימין. ואח"כ העבירוהו לט"ו באב. ורבינו הקדוש הניח ברישא את הלשון של המשנה הראשונה.
ובסוף נחמיה אמרו: ולקרבן העצים בעתים מזומנות ולבכורים (ועיי"ש י', ל"ה-ל"ו). ובמגילת תענית הנ"ל ובמקבילות: ואיניש דיהוי עלוהי אעין או בכורין וכו'. ומכאן משמע שהעם הביאו באותו זמן עצים ובכורים.⁶⁸זמן הבכורים הוא מעצרת עד החג, כלומר מאה ועשרים ושבע ימים, ואמצעיתו חל בתשעה באב. הא כיצד? משבועות עד סוף סיון כ"ה יום (שהרי יכול להביא בכורים בעצרת עצמה אחרי הקרבת שתי הלחם, כמפורש להלן סוטה פט"ו רהי"ב. ועיין במנחת חינוך מצוה י"ח אות ג'), תמוז כ"ט יום, וט' ימים מאב, סך הכל ששים ושלשה ימים. ולפיכך הזכירה כאן התוספתא את זמן עצי כהנים והעם. ועיין מ"ש להלן שו' 55–56.