פרשנות מצטטת על עמוס ב:ז

מטיט היון בור שיש בו טיט רב. וסמיכות טיט אל יון כסמיכות אדמת עפר (דניאל יב ב); עפר ארץ (עמוס ב ז; איוב יד יט), ורוצה לומר: שיש בו מכל מיני טיט עב וקלוש.

זמה היא: זמם נאמר על מחשבה שמסתירין אותה, והמלה נגזרת מן זמם שענינו בארמית רסן שחוסמין בו פי הבהמה. והנה המחשבות שמסתירין אותן, על הרוב הן לרע, ואפשר ג"כ שתהיינה לטוב. ובעריות לא נקראת זמה אלא ערות אשה ובתה (כאן ולמטה כ' י"ד), כי הוא מעשה מתועב כל כך, שהעושה אותו מוכרח להסתירו; וביחזקאל כ"ב י"א ואיש את כלתו טמא בזמה, כי הוא ענין קרוב לאשה ובתה, וכיוצא בזה (עמוס ב' ז') ואיש ואביו ילכו אל הנערה, הזכיר זה כדבר מכוער תכלית הכיעור. ואח"כ קראו זמה לכל מעשה מכוער ונתעב, וקראו מזמה לכל מחשבה שאדם מסתיר בלבו, כמו (איוב מ"ב ב') ולא יבצר ממך מזמה, גם קראו מזמה לחכמה וערמה כלו' לכח אשר בו יחשוב אדם מחשבות ויסתירן בלבו עד בוא העת להוציאן לפעל, כגון (משלי ב' י"א) מזמה תשמור עליך תבונה תנצרכה (ח' טבת תרי"ו).

בתנ"ך יש למונח "נערה" שתי משמעויות. נערה במקרא היא מי שנישאת לגבר. כך, למשל, "מוציא שם רע" מוציא אותו על נערה (דברים כב יט) והיא נשואה לגבר (כפילגש – שופטים יט ד ועוד); אבישג היא נערה (מלכים א א ב), ולמעשה תפקידה הוא כשל אישה; בספר עמוס היא מתפקדת כזונה (עמוס ב ז), ורות היא נערה (רות ב ו; ד יב) אף על פי שהייתה אשת איש ובזמן הסיפור היא אלמנה, וכן הלאה. מצד שני, נערה היא בתולה (שופטים כא יב), ונזכרת "נערה קטנה" (מלכים ב ה ב). חז"ל, בבואם לנסח את הדברים, נאלצו להבחין בין כמה סוגי נערות ובנו לכך מערכת משפטית. מעבר לכך, החלוקה לשלושה שלבים מופיעה גם אצל הגבר (בן תשע, בן שתים עשרה ובוגר בן שלוש עשרה).