פרשנות מצטטת על עמוס ב:ח

ויהי מקץ שנתים ימים. (איוב כח) קץ שם לחושך מרמז על גלות יון שהחשיכו עיניהם של ישראל בגזירותיו ואמרו כתבו לכם על קרן שור אין לכם חלק באלקי ישראל ע"פ הגמרא העתיקו בימי תלמי המלך התורה לשבעים לשון כדאיתא במגילה ובפרק שור שנגח כבר שלחה מלכות הרשעה לחכמים כדין שור של וכו' (חבקוק ג) ויתר גוים ראה ז' מצות ויתר ממונן לישראל ודבר זה אנו יודעין ואין מודיעין למלכות ז"ש על דין של קרן שור כתבו אין לכם חלק דהיינו דין של קרן בשור תם ומועד אבל שן ורגל מועדין הם מתחלתן או שבימי מלך יו נפרע חטא של יוס"ף בגי' מלך יו"ן כמו שבא שאול נגד מלך אגג הכי הוי בחשבון ולפי שבפסוק של לפני זה מזכיר ארבע מיני מתכיות (איוב כח) כי יש לכסף מוצא (איכה ג) ית"ן למכה"ו לח"י ס"ת יו"ן (משלי ו) נ"גע ו"קלון י"מצא (תהלים קלב) אויביו אלביש בשת ו"עליו י"ציץ נ"זרו על ג' קליפין קדמאין אתמר אויביו אלביש בשת ירא בשת ועל קליפת נוגה שהיא קרובה למהמנותא אמר ועליו יציץ נזרו כדאמר (שם צב) בפרוח רשעים כמו עשב על קליפת נוגה אתמר ויציצו גם כן כמותה כל פועלי און להשמדם עדי עד ואתה מרום לעולם י"י ידך על העליונה ותרם כראם קרני ז"ש שם אצמיח קרן לדוד ובזוהר ק"ליפת ר"וח נ"וגה ר"ת קר"ן כי ד' קליפות נרמזין תוהו בוהו חושך רוח כי (איוב לד)אתה תבח"ר ולא אני דאתמר גבי שרצו למנות שלמה תוך ג' מלכים יצאה בת קול (שם) המעמך ישלמנה כי שלמה גרם לבטל קליפה והנה בימי יון כתבו על קרן שור אין לכם חלק באלקי ישראל כי אז בצבצה חטא מכירת יוסף ולפי שיניקת יוסף מן יצחק בסוד קץ חי לכן כשמת יצחק באותו יום עלה יוסף לגדולה באותו יום ממש כי בר"ה מת יצחק. ובאותו ר"ה יצא יוסף מבית האסורים ונרמז בד' תיבין אלו ויה"י מק"ץ שנתיי"ם ימי"ם ס"ת בגי' ק"פ אז נשלמו ק"פ שנה של יצחק אבינו שהיה חי ק"פ שנה ופרעה חולם באותו פרק ז"ש ויריצהו מן הבו"ר שהוא בגי' יצח"ק באותו פעם שירד אבינו יצחק לבור וקברוהו עשו ויעקב אז באותו פרק היה ריצו של יוסף שעלה לגדולה לכן נקרא קץ חי ר"ל כשהגיע קיצו של יצחק אז חי יוסף רב עוד יוסף בני חי ויעקב שדיוקו של יוסף דומה לו אע"פ שחרם היה שלא לגלות על ענין יוסף אע"ג דאיהו לא חזי מזלי' חזי וירא יעקב כי יש שב"ר במצרים שיוסף עודנו חי כענין חבירי איוב שראו באילן שלהם בבואה וכן יעקב שהיה דיוקנו כיוסף נפשו קשורה בנפשו כשהיה יוסף בשמחה אז גם הוא הי' בשמחה ולפי שגלות יון היה נגד יצחק שחי ק"פ שנה וכן יון הי' ק"פ שנה כי ק"פ עווקים ראה יעקב לשר יון שהיה עולה על הסלם ואחר כך ירד לכן נקרא גלות יון חשך מדת יצחק ולפי שיוסף הוא סוד קץ חי על יוסף שאז מ"לך י"ון בגי' יוס"ף נפרע חטא של קרן שור גם מזל יוסף הוא נוג"ה וכן קליפת יון נוגה נעשה נס ע"י נ"ח כי אור זרוע לצדיק ואז גזרו על מילה ושבת ותרווייהו ביוסף הצדיק שמר ברית לכן גם מילה ביום ח' שבהם ק"פ שעות כי זריזין מקדימין מיד למחרת ביום ח' הרי ק"פ שעות ונעשה הנס ח' ימים כי אז ניתקן ירך שמאל שהוא הוד ע"י כהנים שהוא מדת שמאל שמינית. לכן המהדרין מן מהדרין מוציאין ניצוצות טהורות בכל יום ומעלין בקודש ולא מורידין ולא מתעסקין בנ"ח לכן תקנו להודות ולהלל כי אז נתקן הוד ונמתקה אז קליפת נוגה שהיה יעקב צולע על ירכו כאשר מסר נפשו על פ"ך של שמן ויזרח לו השמש הן הן (ישעיה ו) שרפים עומדים ממעל לו וישתו וישכרו עמו כאן רמז קא רמיז (עמוס ב) על שלשה פשעי ישראל דחבו בההוא צדיקא חדא (שם) על מכרם בכסף צדיק דייקא וחדא דרמו יתי' לגובא ובעטו בי' סנדלהון ז"ש (שם) ואביון בעבור נעלים וחדא דאשליחו כתונא דעלי' הדא הוא דכתיב (שם) ועל בגדים חבולים יטו אצל כל מזבח דוודאי אינון בגדים כתונת פסים לפייסא מטרנותא לחפאה לההוא מזבח אינון עבדו בי' חבולא ונטו להו מהאי מזבח כדין האי מזבח נטל מנייהו נוקמא הה"ד (שם) ויי"ן ענושים ישתו בית אלהיהם ההוא יינא אקרי כוס החמה כוס התרעלה וזה עונש בא מבית אלקים ממש לקבל ג' עבירות אלו ג' עונשין הם מנעו ונטו האי מזבח גרמו מניעה דברכאין ולקבל דבעטו במנעלים ננעלה העזרה לפניהם וחרב בית המקדש שהוה גן נעול כגוונא דגן דלעילא ולקבל מכירה שלהם נמכרו לגלות ואותו יין גרם פגימות ארבע עולמות מלמטה למעלה שסודם א'ב'י'ע ויין "ענושים "ישתו "בית "אלקיהם מלמטה למעלה ר"ת א'ב'י'ע ואותו יין נרמז בכאן אך שמריה ימצו ישתו וישתו וישכרו עמו ר"ל בזה שחטאו ביוסף שתו מאותו יין ענושים יעקב כשראה ארבע מלכיות ראה שהכל באה עבור עון יוסף ז"ש "מה נורא המ'ק'ו'ם הזה שנתחברו יחד י'ה'ו' דא יו'ס'ף וגרם מכירה באומרו מה בצע שניהם יחד בגי' מקום א' אין זה כ"א בית אלקים שישתו יין ענושים בית אלקיהם ממש וזה הכל עבור יוסף שהוא שער השמים (תהלים קיח) זה השער ליי' (שם עה) אלקים שופט "זה ישפיל וזה ירים שנסעו מזה יוסף רצה לכפר על אלו הג' עונות שעשו עמו לכן ויאמר אליהם יוסף ביום השלישי לקבל ג' עונשים שיגיעו עליהם ולפי דברי הזוהר הוכרח ישראל למכור ליוסף ד"פ ולשלוט עליו כדי שיהיה תקומה אחר כך לישראל בד' מכירות שלהם נמכרו הם בד' גליות ז"ש וירא יעקב כי יש שבר במצרי"ם סבר מן שבר דהיינו מן זה הגלות יבא לנו סבר לכל הגליות הבאים אחריו והקושי' שמקשי' מ"ט שתו אחיו הלא לא ידעו שהוא יוסף בדרך הפשט אומרים שהיו סבורין שהוא משקה אותם יין כדי שיגלו הסוד והוכרחו לשתות שלא לחשוד אותם במרגלים שהרי מתיראים לשתות וע"ד הדרש אנוסי' היו על פי הדיבור כענין ארתחשסתא שהתירו חכמים מפני כבוד המלכות וכמו ששמר יוסף שבת ושמיטה כענין שאמר טבוח טבח והכן כן לא היה מגע גוי ביינם גם ישמעאלים אין להם ניסוך יין. בזוהר כל הכורע כורע בברוך בצדיק (מלכים א ב) והמלך שלמה ב"רוך ז"ס וירכב אותו שהוא אות ברית קודש אברך כי הכריעה הוא שם והזוקף זוקף בשם (מלאכי ב) "מפני "שמי נ'חת "הוא ר"ת מש"נה במרכבת המשנה אשר לו ניח"ת בגי' ח"י פעמים שם בן ד' ח"י ברכות בצדיק ח"י עלמין לכן צריך לכרוע עד שיתפקקו ח"י חוליין בשדרה כי הכריעה בצדיק ח"י עלמין מכאן שצריך לכרוע בברו"ך ואחר כך להשתחוות ולזקוף קודם השם ואין העולם יודעין דין זה. ויקראו לפניו אברך כי הוא אב של גלות מצרים שהיה ראוי להיות ר"ך שנים כדאיתא בזוהר י' אחים כל א' כ"ב שנה שהיה פירש מאביו. או שהוא אב של עולם היצירה שהוא סוד ר"ך כמבואר באידרא ע"פ (שיר ז) ראשך עליך ככרמל ר"ך עלמין גם ש"ע נהורין שנחלקין על ו'ה' מן השם בסוד (תהלים פו) הוש"ע עבדך הבוטח עליך שנחלקין ר"ך לעולם היצירה ו' מן השם ק"ן לעשייה תמן מטרנותא מקננא באופן וכמו שאברם הוא אב של ר"ם קבין וירכ"ב אות"ו בגי' ש"ר העול"ם מרכב"ת בגי' אכתרי"אל שר הבריאה שהוא סוד רק הכסא אגדל ממך כי מטטרו"ן הוא עולם היצירה:

כַּאֲשֶׁר יָשִׁית עָלָיו בַּעַל הָאִשָּׁה וְנָתַן בִּפְלִלִים. כתב הרמב״ן בזה״ל כאשר ישית עליו וכו׳ כשיתבענו הבעל בב״ד להשית עליו עונש על כך. לשון רש״י ונכון הוא. אבל אונקלוס אמר כְּמָא דִי יְשַׁוִי עֲלוֹהִי בַּעֲלַהּ דְאִתְּתָא ואמר ר׳ אברהם ככל אשר ישית עליו בעל האשה או יתן בפלילים כאלו אמר שיתפשר עמו לרצונו או ישלם כדי דמיהם ע״פ ב״ד ואיננו נכון כי מה טעם להזכיר זה. ולפי דעתי בעבור שאין בילדים האלו ניכר כי מי יודע אם יצליחו אמר הכתוב אע״פ שאין כאן ממון תשלומין נשים עליו עונש והוא כמו קנס וממון שיטילו עליו אחרים על כרחו וכן ויתן עונש על הארץ [מלכים ב׳ כ״ג] ויין ענושים ישתו [עמוס ב׳] ואמר שיהא העונש ככל אשר ישית עליו בעל האשה שהוא חפץ בילדיו וחשובים הם אצלו ויתן זה בפלילם שלא יתן עליו עונש יותר מכדי דמיהן ובמכילתא ככל אשר ישית עליו שומע אני כל מה שירצה ת״ל ונתן בפלילים אין בפלילים אלא דיינין עכ״ל. וקצת צריך ביאור מה שהביא הרמב״ן ממרחק לחמו מן מלכים ועמוס ולא כתב קרא [דברים כ״ב] וענשו אותו מאה כסף והביאו רש״י. ודע דמ״ש הרמב״ן בשם ר׳ אברהם וכו׳ אכן בר׳ אברהם אבן עזרא איתא בזה״ל כאשר ישית עליו אבי הילדים אם יעשו כחפצי הנוגף ואם לאו יתן ע״פ בית דין עכ״ל. ובכן תראה כי הרמב״ן אסבורי אסבר׳ לדברי ר׳ אברהם שפירש לדעתו בקרא כך הוא דמה דכתיב ונתן הוא וי״ו המתחלקת ופירושו או יתן בפלילים ולפיכך רישא דקרא כאשר ישית עליו פירושו כאלו אמר שיתפשר עמו לרצונו. אבל מה שטען הרמב״ן עליו ואיננו נכון כי מה טעם להזכיר זה. יש לומר ונימא איהו לנפשיה דהא איהו מסכים לפי׳ רש״י כשיתבענו הבעל בב״ד וכו׳ קשה ג״כ מה טעם להזכיר זה דפשיטא דאם לא יתבענו הבעל בב״ד מי מחייבו ואם אין תובע אין נתבע. אלא צריך אני לומר דה״א משום לפי מאי דקיי״ל כופרא כפרה ובין רבנן ובין ר׳ ישמעאל בנו של ר׳ יוחנן בן ברוקה ס״ל לפי המסקנא ב״ק דף מ׳. כופרא כפרה ולפי הסברא דבמה שהוא משום כפרה אף אם אין חבירו תובעו מחייבין בית דין אותו כי היכי דליהוי ליה כפרה ונהי דלענין אם ממשכנין אותו מספקא ליה בב״ק דף מ׳. [ופסק הרמב״ם פרק י׳ דין ד׳ מהלכות נזקי ממון דממשכנין אותו והטעם מבואר בהמגיד ובלחם משנה] מ״מ הא פשיטא שהב״ד מחייבין אותו ואומרין לו שצריך לשלם כדי שיהי׳ לו כפרה וא״כ היה עולה על הדעת דגם בולדות הדין כך לכך הוצרך לכתוב כאשר ישית עליו כשיתבענו הבעל בב״ד להשית עליו עונש על כך אבל בלא תביעת הבעל אין ב״ד נזקקין לכך וטעמא רבה איכא דבישראל אין שום חיוב מיתה ועל העוברין [ועיין תוס׳ דף ל״ג. ד״ה אחד נכרי וכו׳ ותוס׳ סנהדרין דף נ״ט. ל״ה ליכא וכו׳ ועיין מזרחי בפ׳ ולא יהיה אסון באשה וכו׳ ועיין תשובות ח״י סימן ל״א וכבר הארכתי בזה בס״ד ואין כאן מקומו] ובזה יומתק הסוד דדוקא הכא ויצאו ילדיה לשלם דמי ולדות לבעל כתיב כאשר ישית עליו בעל האשה כלומר כשיתבענו אבל לקמן פסוק למ״ד את כופר יושת עליו ונתן פדיון נפשו ככל אשר יושת עליו ותרגם אונקלוס אִם מָמוֹן יְשַׁווּן עֲלוֹהִי וְיִתֵּן פּוּרְקַן נַפְשֵׁהּ כְּכֹל דִי יְשַׁווּן עֲלוֹהִי לא כתיב כאשר ישיתו עליו יורשי הניזק משמע שהב״ד מעצמן אף בלא שום תובע נזקקין לחייבו [ועיין מה שאכתוב עוד לקמן בס״ד] ולהכי ת״א עלי ושת יְשַׁווּן וכן דִי יְשַׁווּן לשון רבים דהיינו הב״ד שמחייבין אותו על כך כי היכי דתיהווי ליה כפרה. אמור מעתה עפ״י הוצעה קלה זו מבואר דגם לפירוש רבי אברהם אבן עזרא איצטריך דה״א דפשרה שמפשר הבעל עמו בפחות מדמי ולדות לא מהני כמו דגבי כופר שמחוייב משום כפרה לשלם כל דמי הניזק הכא נמי הכי גבי דמי ולדות קמ״לן דלא אלא אם רצה הבעל למחול וליטול בפחו׳ סגי מטעם דאמרן דלא שייך גבי עוברין מילתא דכפרה כלל [ובחידושי בס״ד מבואר בעניינים שזכרתי ביאור ארוך והרוצה לעמוד עליו יעיין שם]:

כאשר ישית עליו בעל האשה כשיתבענו הבעל בב"ד להשית עליו עונש על כך. לשון רש"י. (רש"י על שמות כ״א:כ״ב) ונכון הוא. וכן כאשר ייטב לך (בראשית מ יד), ורבים ככה. והכונה, כי הוא חייב בדמי הולדות כאשר ישית עליו הבעל, ולא כאשר תשית עליו האשה, כי אין לה חלק וזכות בהן. אבל אונקלוס (תרגום אונקלוס על שמות כ״א:כ״ב) תרגם כמה די ישוי עלוהי. ואמר ר"א ככל אשר ישית עליו בעל האשה או יתן בפלילים. כאלו אמר שיתפשר עמו לרצונו, או ישלם כדי דמיהן על פי ב"ד. ואיננו נכון, כי מה טעם להזכיר זה. ולפי דעתי, בעבור שאין בולדות היזק ניכר, כי מי יודע אם יצליחו, אמר הכתוב אע"פ שאין כאן ממון תשלומין, נשים עליו עונש, והוא כמו קנס וממון שיטילו אחרים עליו על כרחו. וכן ויתן עונש על הארץ (מלכים ב כ״ג:ל״ג), ויין ענושים ישתו (עמוס ב ח). ואמר שיהיה העונש ככל אשר ישית עליו בעל האשה, שהוא חפץ בילדיו, וחשובים הם אצלו, ויתן זה בפלילים, שלא יתן עליו עונש יותר מכדי דמיהן ובמכילתא (כאן) כאשר ישית עליו, שומע אני כל מה שירצה, ת"ל ונתן בפלילים, ואין פלילים אלא דיינים: