פרשנות מצטטת על עמוס ב:יא

וידבר וגו'. סמך פרשת נזיר לסוטה כמו שדרשו כל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין כי זנות יין ותירוש יקח לב. וגם גדול השער הוא הפך הבחורים המסלסלים שער ראשם להתנאו' והגידול יוליד דאגה בלב איש ולפיכך הוא קדוש וצריך להשתמר מן הטומאה כי הוא ככהן המשרת לאלקיו. וטעם החטאת שמביא ביום מלאת כתב הרמב"ן לא נתפרש ועל דרך הפשט כי האיש הזה חטא נפשו במלאכת הנזירות כי הוא עתה נזיר בקדושתו ועבודת השם והיה ראוי לו שיזיר כל ימיו ויעמוד לעולם נזיר וקדוש לאלקיו כענין שנאמר ואקח מבניכם לנביאים ומבחוריכם לנזירים השוה אותו הכתוב לנביא וכתיב כל ימי נזרו קדוש הוא לה' לכך צריך כפרה בשובו להטמא בתאות העולם:

כפי שנראה בהמשך דיוננו, לפחות במחשבת חז"ל הקרבת הקרבנות הייתה ממטרות הנזירות, והגילוח היה מעמד חשוב בפני עצמו. לפרשת הנזיר מוקדשת פרשה שלמה בספר במדבר, והיא צוטטה לעיל. בנוסף לכך נזכרים הנזירים בכמה פסוקים ופרשיות במקרא. מבחינה משפטית הנזירות שייכת, אפוא, למשפחת הנדרים יחד עם הנדר הכללי, נדר הערכין, השבועה וההקדש. מבחינה חברתית הנזירות מבטאת סגפנות מתונה וקדושה. ההימנעות משתיית יין היא סגפנות של ממש, אך לא סגפנות קיצונית. גם הימנעות מתספורת היא סגפנות קלה בלבד, ויותר משיש בה סיגוף יש בה הצהרה כלפי החברה החיצונית והתנהגות שיש בה מההפגנה כלפי חוץ. השמירה על טהרה היא באותה מידה שנדרש לכך הכהן, והיא מצווה הקשורה בחיי קודש. מעיון קצר במקרא ברור שהתנ"ך רואה בנזירות מעלה גדולה. קבלת עול הנזירות נקראת "הפלאה" (במדבר ו', ב ועוד), וכן אומר הנביא: "ואקים מבניכם לנביאים ומבחוריכם לנזִרים, האף אין זאת בני ישראל נאֻם ה', ותשקו את הנזִרים יין ועל הנביאים צויתם לאמר לא תִנבאו" (עמוס ב', יא-יב). ה"מינוי" לנזיר הוא זכות גדולה, ובני ישראל נאשמים בכך שמנעו מהנזירים לשמור על מצוותיהם. כמו כן "זכו נזיריה משלג" (איכה ד', ז), פסוק המלמד על תפיסת הנזיר כצדיק הראוי להוקרה בחברה. המונח "נזיר" נגזר מלשון "נזר", שהוא כתר, המתאים למלך. בתנ"ך נזכרים שלושה נזירים: יוסף מכונה "נזיר אחיו" (בראשית מ"ט, כו), שמשון המתאר עצמו כנזיר ה' (שופטים ט"ז, יז) ושמואל. לפי נוסח המסורה על שמואל לא נאמר הדבר במפורש, אך ניתן להבין זאת, ואילו לפי נוסח מגילות קומראן המונח "נזיר" מופיע במפורש (שמ"א א', יא, להלן משנה פ"ט מ"ה, וראו פירושנו לה).

מדרש תנאי אחר מדבר בשבח הנזירות: "כל ימי נזרו קדוש הוא לה', מפני שנזר דרך פרישות וטהרה נקרא קדוש ולא עוד אלא ששקלו הכתוב כנביא שנאמר ואקים מבניכם לנביאים ומבחוריכם לנזירים (עמוס ב', יא)" (ספרי זוטא פ"ו ח, מהד' הורוויץ עמ' 242).¹¹בתרגום נאופיטי לדברים לג טז מתורגם נזיר כחסידא.