פרשנות מצטטת על עמוס ג:ב

מזמור לאסף. כוונת המזמור להזהיר על השופטים שהיו מקלקלים ומעותים את משפטיהם תמיד כמו שמצינו ביהושפט כששב מרמות גלעד שהזהיר את העם על זה ואמ׳ להם [ראו] מה אתם [עושים] כי לא לאדם תשפטו כי לה׳ וכו׳ (דה״י ב יט ו) ולכן אמ׳ א׳ נצב בעדת אל ר״ל בישראל ע״ד רק אתכם ידעתי מכל משפחות (עמוס ג) ובקרב הדיינים ישפוט ר״ל שלא נעלם עוותכם ממנו.

ידוו הדווים וילפתו החוטאים בהעלותם על לבם גודל עוונותם. וצרות צרורות בשמלותם. כי אל קנא ה' לא ישא לחטאתם. כי אם בשובם מרעתם אז ירפא משובתם. ואף כי אותן אשר נשאם ה' ונתן להם עושר וכבוד במחנותם. מהראוי שיהיה על פניהם יראתם. ולהיות עינם ולבם על תורת ה' ומצותיו מבלי לשנותם. כי חטא הקל נחשב גדול ורב לעומתם. וגם שבר קטן לאשר שלא הורגלו בצרה לזאת יוחשב גדול במערכותם. ומכ"ש בנפלם מאיגרא רמא לבירא עמיקתא ישברו כל עצמותם. ועל כוונה זו אמרו במדרש שלשה נתנבאו בלשון איכה משה ישעיה ירמיה משה אמר איכה אשא לבדי ישעיה אמר איכה היתה לזונה ירמיה אמר איכה ישבה בדד משל למטרונה אחד ראה אותה בשלוותה ואחד בפחזותה וכו'. והכוונה למען לא יתפלא לב האדם בראותו הצרות צרורות שעברו על ראשינו מה שלא עלו על כל אומה ולשון עד שקונן ירמיה עליהם בלשון איכה (והוא מורכב משתי תיבות מלשון אי כה כלומר היכן היתה כזאת) ולזה אמ' מחמת שהי' נשיאותם גדול ביתר שאת על כל האומות על כן החטא הקל חשוב מאוד בערכם כאמרו יתברך (עמוס ג׳:ב׳) רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם (וידעתי שהוא מלשון חשיבות כמו שפי' רש"י על הקרא ואדעך בשם וכן פי' התרגום וריביתך בשם) וזהו כוונת הכתוב רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה ע"כ אפקוד פי' מחמת שהחשבתי אתכם על כל האומות ע"כ אפקוד עליכם. וזהו ג"כ כוונת המדרש כי כשהחשיבות של ישראל היה ביתר שאת מכל האומות ולכך אמר עליהם משה שראה אותן בשלוותן בלשון איכה ואחר כך כשחטאו ומלבד אשר בערכם אף חטא הקל יחשב גדול הרבו לעשות פשעים גדולים יותר על כל האומות עד שהתנבא ישעיה עליהם כשראה פחזותה איכה היתה לזונה. ולכך היה עונשם גדול לאין תכלית עד שהתנבא ירמיה עליהם כשראה ניוולם איכה ישבה בדד. והנה עיקר המגילה הזאת לא לבד הסיפור מצרות שאירע לנו כי זה אינו מן המדה אפי' אצל האדם בינו לבינו להזכיר לעצמו היגונות שאירע לו כי מה תועלת יש בסיפורם ומכ"ש שיבא אדם לחבירו ויזכיר לו הצרות שאירע לו מימים ימימה. אמנם אם יספר לו סיבת הצרות שאירע לו למען ישמור עצמו מהסיבות המביאות לידי הצרות הוא ראוי ונכון. לכן ראיתי לפרש המגילה הזאת שבכל מקום שמזכיר הצרה מזכיר גם כן החטא שהיא הסיבה שהביאה הצרה הזאת למען נשוב אל ה' בכל לבבינו ולזאת התנבא גם כן במגילה הזאת כי כאשר נשוב אל ה' ישוב ירחמינו ועתיד לנחמינו ולבנות כמו רמים מקדשינו ומאשפות הארץ ישוב יעלנו. וישפיע רוח קדשו עלינו עד שמלאכי השרת ידרשונו. איה מקום כבודו ולא יוסיף עוד לדאבה אותנו. אכ"יר:

בענין התחברות אנשי החומר עם אנשי הצורה כתב בהקדמת ס' תוי"י ד"ז ע"ג וז"ל, כמו שיש חומר וצורה בנפש אדם יחידי, והצורה חפצה ורצונה במושכל לדבק בשורשה על ידי עשיית רצון קונו, רק החומר שבו חומד ומתאוה לתאוות המותרות ודברים חומריים גשמיים, והתכלית הוא להכניע את החומר תחת הצורה, כך גם בכללות העולם יש חומר וצורה, כי אנשי שלומי אמוני ישראל, העוסקים במושכלות, בעבודת השם יתברך, לדבק בו יברך שמו, הם הצורה, ואנשי המוני עם העוסקים בחומריי וארציות הם החומר שנמשך להם החיות והשפע על ידי הצורה כנשמה אל הגוף, וכן כתב הרמב"ם במורה נבוכים כי מובחר מין אנושי העוסק בתורה ועבודה כשפורש מהתורה לעסוק בעסקי עולם הזה אזי מוכן האדם ההוא לפגעי הזמן וכו', וכן כתב בזוהר שמות די"ז ע"ב על פסוק (עמוס ג׳:ב׳) רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם עונותיכם ומעשה ברבי יוסי שנפל לעורקמי דמיא וכו' יעו"ש, וכמו שכתב הרמב"ם זה באדם פרטי כך הוא בכללות העולם, שאם אנשי הצורה עוסקים בתורה ועבודה על ידי תמכין ומחזיקים מאנשי החומר יש קיום לשניהם להחומר והצורה, מה שאין כן כשאין סומך ומחזיק ללומדי תורה אזי שניהם מוכנים לפגעי הזמן וכמו שכתוב בזוהר על פסוק ויגע בכף ירכו וגו', לכך ראוי להכניע החומר תחת הצורה בכלל ובפרט, עכ"ל.