פרשנות מצטטת על עמוס ג:ו

[ד] יש מפרשים האומרים שירמוז על ר׳ יצחק ישוש הספרדי, ובראש ס' מאזנים הזכירו הח׳ ז״ל בין זקני לה"ק וכתב שם "ור׳ יצחק הנקרא בן ישוש הספרדי ממדינת טוליטולא עשה ס׳ הצירופים״, וקרא אותו ג"כ (למטה לו לב) היצחקי המהביל, ועיין בסוף ס' צחות, ששם תפש עליו דברים רבים, ופי' טעם כולם וכתב שם "השמר לך ושמור נפשך מאד שלא תאמין בדברי המדקדק שהזכיר בספרו יותר ממאה מלות ואמר כי כולם צריכים חילוף, חלילה חלילה, כי זה איננו נכון בדברי חול, ואף כי בדברי אלהים חיים, וספרו ראוי להשרף", וכן כתב הח' ז״ל (למטה לו, לא,) ויצחקי אמר בספרו, כי בימי יהושפט נכתבה זאת הפרשה וכו', וסיים ג״כ "וספרו ראוי להשרף", וכן בהקדמתו לתורה הזכירו "כרב יצחק שחיבר שני ספרים מבראשית עד ויכלו, ועוד לא כלו מרוב דברים״ (עיין ביאורי שם), וכן הזכירו בראש פירושו לדניאל, מכל זה נראה שדעת הח' ז״ל על ר' יצחק ישוש הספרדי, ודעת רבים וכן גדולים שהח׳ ז"ל יורה חצי לעגו על ר׳ יונה ן' גנאח, וכן הביא הרד"ק בשרש גוי "ור׳ יונה אמר כי גוי נפל על איש אחד" וכן הר״ש ן' מלך מביא שהוא דעת ר׳ יונה, וכן הוא דעת האפודי, ועיין בפי' הח' ז״ל (עמוס ג ו) על פסוק "ואבדו בתי השן״ וז״ל שם ״אמר ר׳ מרינוס (הוא אחד עם ר' יונה כידוע, והראשון הוא שמו הערבי) כי בית השן היה אחד שעשה אחאב, וחבר לו בתים נכבדים, כמו "וכסיליהם״ שאחד הוא כסיל בשמים" (פירוש דבריו אלה עיין פי' לישעי׳ יג יו"ד) על פסוק "כי כוכבי השמים וכסיליהם״) ואני אומר אם כסיל אחד בשמים רבים הם בארץ והוא אחד מהם", ונראה מזה כי אהב לחקות על שרשי ר' יונה הנ"ל בחצי לעגו כל עת שהביא המקרה לידו, ע"כ דעתם שגם פה ירמוז על ר׳ יונה, וגם רש״ד בביאורו מביא שהוא דעת ר' יונה המפרש על גוי איש, וכן הוא דעת שד״ל, ולא כן דעת הגאון שי״ר ראפפארט, ועיין במכתבי הג' שי״ר לשד"ל מכתב ג שהוכיח את שד״ל על אשר חשד את הראב"ע כי כיון בזה אל ר' יונה ן' גנאח, ודעתו שכיון רק על היצחקי, וכתב שם שגם האפודי טעה בזה, עיי״ש, ועיין ביאורי להקדמת הח' ז״ל בפי' על התורה בדרך הא' הערה 8 ומה שהבאתי מהח' ד״ר קרמולי ותוצאותיו ומה שעלה לו להוכיח שהוא הרופא המהולל יצחק בן שלמה הישראלי בן דורו של ר' סעדיה גאון:

למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין ותוקעין ומריעין כשהן עומדין. פירוש כיון שעתידין לתקוע כשהן עומדין דתקיעות שעל סדר הברכות הן עיקר למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין ואמרי' כדי לערבב את השטן פירוש להכניע את היצר כדכתיב (עמוס ג׳:ו׳) אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו דשטן היינו יצר הרע וכדריש לקיש דאמר (בב"ב דף טז.) הוא שטן הוא מלאך המות הוא יצה"ר אבל בספר הערוך כתב דבירושלמי גרסי' כתיב בלע המות לנצח וכתיב והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול כדשמע שטן קול שופר חדא זימנא בהיל ולא בהיל וכדתניין ליה אמר ודאי ההוא שופרא דתקע בשופר גדול ומטא זימניה להתבלע ומרתע ומתערבב ולית פנאי למעבד קטגוריא. ונ"ל שלכך הקדימו תקיעות שמיושב אע"פ שהיה ראוי להקדים אותם שעל סדר הברכות שהן עיקר לפי שאילו היו מקדימין אותן אפשר שלא היו חוששין אח"כ לתקיעות שמיושב שאינן אלא לערבב את השטן בלבד ולפיכך הקדימו תקיעות שמיושב שבידוע שלא יזלזלו באותן שעל סדר הברכות והקשו בתוספות והא קא עבר משום בל תוסיף וכי תימא כיון דכבר יצאו ידי חובתן כשהן יושבין הוה ליה שלא בזמנו ואסיק רבא לקמן בפרק ראוהו ב"ד [דף כח:] לעבור שלא בזמנו בעי כוונה אכתי לא סגי דהכא נמי מתכוין למצוה הוא וקא עבר משום בל תוסיף ותירצו דלא שייך למימר בל תוסיף בעשות המצוה שתי פעמים וברכת כהנים נמי אפילו מברכין כמה פעמים ביום לצבור אין זה משום בל תוסיף אא"כ מוסיף ברכה משלו כגון אלהי אבותיכם יוסף עליכם וכיוצא בו וכן אם נטל הלולב וחזר ונטל הלולב ביום אחד או אכל מצה וחזר ואכל מצה כמה פעמים ביום אחד אין זה בל תוסיף וכן הניתנים מתנה אחת אם נתן באותה קרן אפילו מאה פעמים ליכא משום בל תוסיף וה"נ אם תקע וחזר ותקע אפילו מאה פעמים באותו יום ואפילו מתכוין למצוה ליכא משום בל תוסיף:

ואמאי דאמרינן כדי לערבב את השטן פי' הר"ן ולהכניע את היצר כדכתיב (עמוס ג׳:ו׳) אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו דשטן היינו יצה"ר: