פרשנות מצטטת על עמוס ד:ו

ואד יעלה מן הארץ, לפי שהזכיר שלא היה מטר אחר שבמקום המטר היה עולה איד מן הארץ להשקותה, וטעם הדבר יראה לי כי בתחילת הבריאה היתה הכונה העליונה שלא להמטיר על הארץ כלל, כי בהיות אז העולם בתכלית השלמות כמו שאמרנו (לעיל א' ל"א), היה ראוי שתהיה האדמה תמיד כגן ה' ולא יאבדו צמחיה בחוסר הגשמים, אלא כמו שהשמש זורח תמיד על הנהרות ועל הימים ומחמם אותם, כן תמיד יעלה מן הארץ איד נולד מכח השמש וישקה מדי יום ביומו את כל פני האדמה בשיעור הראוי לה בלי עודף וחוסר, אבל אחר שחטא האדם נתקללה גם האדמה שלפעמים לא תתן יבולה בעבור חטאות האדם, ולכן כוונה החכמה העליונה שלא תהיה עוד השקאת האדמה תלויה בטבע הארץ, אלא ברצונו ית' למטר השמים תשתה מים, ואם בני אדם ייטיבו דרכם יתן להם מטר ארצם בעתו, ואם לא יזכו יעצר את השמים ולא יהיה מטר, ככתוב והמטרתי על עיר אחת וכו' (עמוס ד' ו'):

האזינה עדי. מגזרת עד וכן לא שבתם עדי והטעם כפול. וי"ו בנו בעור נוסף כמו למעינו מים:

ואם לא שטית. תניא, רבי מאיר אומר, כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי, אי הכי, ואם שכב חנקי מבעי ליה, אמר רבי תנחום, הנקי כתיב ^קיאנראה בכונת הקושיא חנקי מבעי ליה, דאין ר"ל שיכתוב ואם שכב חנקי, דהיינו שתחנק, אלא ר"ל דהול"ל דבר והיפוכו מהנקי, דהיינו שאם נטמאה תענש בנפילת ירך וכו', והכונה כמו שהיה אומר והא הול"ל ואם שכב איש אותך לא תנקי, ותפס לשון קצר חנקי מבע"ל, מפני שהוא לשון קללה ונופל על לשון הנקי. ומשני א"ר תנחום הנקי כתיב, ופירש"י הנקי כתיב בלא יו"ד למדרשיה כמקראו לשבועה ראשונה אם לא שכב תהא נקיה, ובמסורה נמי מדריש אשבועה קמייתא למשדיה אקרא דבתריה ולמימר חנקי ואת כי שטית, כלומר אם שטית תתחנקי, עכ"ל.
ובערוך פי' וז"ל, הנקי כתיב, פי' הנקי רוחך מגופך וישאר הגוף נקי בלא נפש, וכיון שיש לדרשו לרעה הרי בפסוק עצמו כתיב קללה ואינה קללה הבאה מחמת ברכה, פי' אחר, והכי משמע ליה לר"מ דבעינן תנאי כפול אם לא שכב איש אותך ואם לא שטית טומאה תחת אישך הנקי, ומשמע הנקי עם פסוק שלאחריו והכי הוא הנקי ואת כי שטית תחת אישך וכי נטמאת, ושקול הוא במקראות שאין להם הכרע. ופי' הנקי כמו ונקתה לארץ תשב (ישעיהו ג׳:כ״ו), וכן נקיון שנים (עמוס ד׳:ו׳), וכן בלשון חז"ל (ב"ק מ"א א') יצא פלוני נקי מנכסיו, עכ"ל, ועיין בחידושי אבן מיג"ש לקדושין שכתב וז"ל, ורבינו הגדול ז"ל [הוא הרי"ף] פי' הנקי גופך מנפשך שיצא רוחך ויהיה גופך נקי ממנו כמה דאת אמר יצא פלוני נקי מנכסיו וכו', עכ"ל, והנה כמה טרודים ויגעים הדברים נראה לכל מעיין.
ולי נראה הבאור עפ"י מה שביארנו כ"פ בחבורנו שדרך חז"ל לדרוש אות ה' כמו אות ח' ולהיפך, מפני שהם ממוצא אחד, וכל האותיות שהם ממוצא אחד מתחלפין, כנודע, וכך דרך חז"ל בכ"מ בגמ' בבלי וירושלמי, כמו בברכות ל' ב' בהדרת קודש אל תקרא בהדרת אלא בחרדת, ושם ל"ה א' קודש הלולים דרשו קודש חלולים, ובשבת ל"ב ב' אל תקרא בהלה אלא בחלה, ושם נ"ה ב' עה"פ פחז כמים, הח' דפחז כמו ה', ושם ק"ה א' דרשו ה' דהמון גוים כמו ח', ובעירובין י"ט א' דרשו גיהנם – גי שיורדין לה על עסקי חנם – עריות [עיי"ש במהרש"א והמפרשים לא בארו מאומה], ובפסחים פ"ט א' דרשו מהיות משה – מחיותיה דשה, ובריש מו"ק ב' א' משקין בית השלחין מפרש בגמרא בית השלחין לישנא דצחותא היא, דכתיב ואתה עיף ויגע ומתרגמינן ואת משלהי, ופירש"י ה' מתחלף בח', ובמנחות נ"ג א' מצה תהיה – תחיה, ובכריתות י"א א' וממאי דהאי נחרפת לישנא דשנויי הוא דכתיב וחשטח עליו הריפות, ובירושלמי פאה פ"א ה"א דרשו הפסוק כבד את ה' מהונך – מחונך, ובירושלמי שבת פ"ז ה"ב סימן לל"ט מלאכות אל"ה הדברים, א' – חד, ל' – תלתין, ח' – תמניא, הרי ל"ט, וסיימו שם לא מתמנעו רבנן לדרוש בין ה' לח'.
ואף הכא אפשר לפרש הכונה דאף אמנם הו"ל לכתוב חנקי, אך מכיון דכתיב הנקי אפשר גם לפרש חנקי בחילוף הה' לח', ועפ"י באור הראשונים כמש"כ, ואין להאריך עוד.
ודע דבעיקר הדבר דמפרש שאין בענין פרשה זו תנאי כפול צריך באור, דהא לכאורה כופל התנאי בזה כמו שאמר אם לא שכב ואם לא שטית הנקי, ושוב כתיב ואת כי שטית וכי נטמאת והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה ואמר יתן ה' אותך לאלה וגו', הרי זה תנאי כפול. אך הענין הוא דכל שקלא וטריא זו אתיא אליבא דמ"ד בסוגיא דסוטה י"ח א' דשתי שבועות יש בענין זה. אחת שבועה שיש עמה אלה, ואחת שבועה שאין עמה אלה [ע"ל פ' כ"א], ר"ל שבועה על האשה שתגיד האמת ושבועה על הקללה [האלה] שתבא עליה אם הגידה שקר, אבל בשבועה ראשונה (פסוק זה) לא פירש קללה אלא מכלל ברכה, ולכן חכמים דס"ל דשבועה אחת בשני הפסוקים באמת יש בזה תנאי כפול, וקיצור דברים אלו באו ברש"י בסוגיין. –
והנה כן קיי"ל כר' מאיר דבעינן תנאי כפול ולא אמרינן מכלל לאו אתה שומע הן. ואמנם מבואר בשבועות ל"ו ב' דזה סבירא ליה לר"מ רק במילתא דממונא אבל במילתא דאיסורא ס"ל גם הוא דמכלל לאו אתה שומע הן, ושאני סוטה דאיסורא דיש בו ממונא הוא, והוא גביית כתובתה. ונ"ל טעם החילוק בזה בין איסורא לממונא משום דאע"פ שע"פ הסברא צריך להבין ולשמוע מכלל לאו הן ומכלל הן לאו, אך לא כל אדם ראוי להבין דבר מתוך דבר, דזה הוא מכח בינה יתירא, כנודע, ולכן בדיני ממונות שצריך להוציא ממון מהמוחזק ע"פ הסברא דמכלל לאו אתה שומע הן, ולפיכך אפשר להמוחזק לומר לא הבנתי דבר מתוך דבר, אבל במילתא דאיסורא לא שמעינן ליה, רק קיימין אסברא דמכלל לאו שומעין הן, וזה הוא מעין מ"ש אין הולכין בממון אחר הרוב כפי שיתבאר למעיין, ויש לפלפל הרבה בזה. .
(קדושין ס"ב א׳)

ונקתה. ותתרוקן מכל כמו וגם אני נתתי להם נקיון שינים (עמוס ד) ובל' משנה יצא פלוני נקי מנכסיו: