כִּ֡י הִנֵּה֩ יוֹצֵ֨ר הָרִ֜ים וּבֹרֵ֣א ר֗וּחַ וּמַגִּ֤יד לְאָדָם֙ מַה־שֵּׂח֔וֹ עֹשֵׂ֥ה שַׁ֙חַר֙ עֵיפָ֔ה וְדֹרֵ֖ךְ עַל־בָּ֣מֳתֵי אָ֑רֶץ יְהוָ֥ה אֱלֹהֵֽי־צְבָא֖וֹת שְׁמֽוֹ׃ (ס)
כף החיים
ב) שם בעדב מברך שתים וכו' הראשונה אשר בדברו מעריב ערבים וכו' וחותמה ומבדיל בין יום ובין לילה בא"י המעריב ערבים. וזוהי נוסח ספרד. ונוסח אשכנז ומבדיל בין יום ובין לילה ה' צבאות שמו אל חי וקיים תמיד ימלוך עלינו לעולם ועד בא"י המעריב ערבים וכתב הר' יחיאל ז"ל ויותר נכון נוסח ספרד כי אין זה מעין חתימה סמוך לחתימה וליישב המנהג היה אומר הרא"ש ז"ל שאנו מתפללין ה' ימלוך לעולם ועד ויקויים הפסוק והיה לעת ערב יהיה אור ויאיר לנו והוי קצת מעין חתימה סמוך לחתימה טור. והביאו הט"ז סק"א ומ"א ריש הסימן וכן הב"ח כתב טעם ליישב המנהג יעו"ש ה' צבאות שמו הוא ג"כ מעין חתימה דכתיב (עמוס ד׳:י״ג) עושה שחר עיפה ה' צבאות שמו. א"ר אות ג' ועכשיו בני ספרד נוהגים לומר אחר מבדיל בין יום ובין לילה ה' צבאות שמו בא"י המעריב ערבים משום שנזכר בשער הכוונות דף נ"ב ע"ב ונתן טעם בסוד יעו"ש:
שערי תורת ארץ ישראל
ר' חגיי בשם ר' יעבץ אילין ציפאריי תוהו כו'. — צ"ל: ר' חגיי בשם ר' יעבץ אמר אוחרי תוהו חושך ואפילה אפי' דברים שאין בהן ממש אפי' שיחה קלה שאדם משיח עם אשתו הן נכתבין על פנקסו של אדם וקוראין לפניו בשעת מיתתו ומי כותבן (עמוס ד' י"ג) עושה שחר עיפה (כ"ה בויקרא רבה פכ"ו) ר' יודה בר פזי בשם כו'.
מאירי
ועניין אשר בידו מחקרי ארץ פי׳ זולתי כמו קצוי ארץ כלומר שכל הארץ בידו או תחתיות הארץ כענין ויחקרו מוסדי ארץ למטה (ירמ׳ לא לז). ואצלי בפי׳ מה שידוע שבעלי אמונת קדמות העולם נבוכו בהגלות הארץ איך היה אחר שיצא להם במופת בהנחת טבע ביסודות להיותם כדוריים מקיף האחד את חברו עד שיתחייב על הארץ בהיותה כבדה שביסודות כברות מוחלט להיות המים מקיפים אותה על תכונה גלגלית מכל צד. וכן למים עם האויר וכן לאויר עם האש עד שהצטרכו לזה למחקר גדול ולסבול הרחקות עצומות כמו [שידוע] למבינים בספרים הטבעיים אבל אנחנו קהל בעלי הדת הנבחרת הדבקים בה׳ מאמינים ביכולתו והשגחתו אומרים בודאי כי כן היה בעת הבריאה, אבל שברצון אלהינו קוו המים ונראה היבשה והוא אמרו הנה אשר בידו מחקרי ארץ ר״ל כי כל מה שיחקרו הפילוסופים במה שיראה להם בענין הארץ כנגד הטבע הוא אצלנו בלתי ראוי לחקור עליו אבל שהוא במאמרו ורצונו שנה טבעה להיותה מונחת על זאת התכונה כמו שחדש העולם יש מאין וכן ותועפות הרים לו. ואצלי בפי׳ ענין גלוי וזוהר כמו תעופה כבקר תהיה (איוב יא יז) עושה שחר עיפה (עמוס ד יג) שהם ענין ההברקה והזוהר כלו׳ מה שיחקרו בהגלות הארץ וההרים הכל ברצונו היה ולא מצד הטבע.