וְנָשַׁ֙מּוּ֙ בָּמ֣וֹת יִשְׂחָ֔ק וּמִקְדְּשֵׁ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל יֶחֱרָ֑בוּ וְקַמְתִּ֛י עַל־בֵּ֥ית יָרָבְעָ֖ם בֶּחָֽרֶב׃ (פ)
אברבנאל
ומזה הענין באו פסוקים הרבה. כבר אמר הרב למעלה שכל לשון קימה שנא' בו יתברך הוא מענין הקיום וההעמדה, והוא סותר א"כ למה שפירש הפסוקים האלה באופן אחר מהתעוררות להעניש, עם כי אם היו כל הפסוקים מהשתוף הראשון, איך יאמר שבאו פסוקים מזו ההשאלה. ואמרתי בתשובת זה כי מה שאמר למעלה נמשך כפי השתוף הקודם, ובהיות השתוף כי כל לשון קימה יהיה מענין הקיום, אמנם אחר שזכר שאפשר שיהיה השם מושאל הוצרך להמשיך הדברים כפי ההשאלה. ולי אני עוד להשיב שלמעלה אמר שכל לשון קימה שיאמר בש"י הוא מזה הענין, ורצה בזה כל לשון קימה שנאמר בו בלתי מתיחס ולא נסמך לדבר אחר, ואינו כן וקמתי על בית ירבעם (עמוס ז' ט'), וקם על בית מרעים (ישעיה ל"א ב') וזה אינו נכלל עם מה שאמר למעלה, ולזה לא אמר כאן כל הפסוקים, אבל אמר ומזה פסוקים הרבה והם הנסמכים לעונש הרשעים כמו שאמרתי:
רבנו בחיי
וכן בספר יצירה מ"ם דוממת שי"ן שורקת. ועוד שם המליך את שי"ן באש. ואמר מקדשי על בית אל ודן, וכיון שהיה עמוס מתנבא פורענות זה בבית אל בא אמציהו שהיה כהן בית אל ונתן לו עצה שיברח משם ולא יתנבא כזאת בבית אל כי אם בבהמ"ק מפני שהנבואה האת לעקור הקדושה מבית אל ולהוסיף אותה בבהמ"ק, ז"ש (עמוס ז) לך ברח לך אל ארץ יהודה זה בהמ"ק, ואכל שם לחם ושם תנבא ובית אל לא תוסיף עוד להנבא כי מקדש מלך הוא ובית ממלכה הוא, מקדש מלך הגדולה, ובית ממלכה הגבורה. וזהו שרמז כאן אכ"ן יש ה' שהוא מנין אנ"ך.
בן יהוידע
"שִׁבְטֵי יְשֻׁרוּן" כְּתִיב. קשה מעיקרא כשאמר לו התרצן 'אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב' כְּתִיב בְּהוּ הוה ליה לסיים דבריו ולומר נמי 'שִׁבְטֵי יְשֻׁרוּן' כדי שלא יקשה עוד?
ונראה לי בס"ד דהתרצן כשראה שלא שאל השואל על אותיות חט"ק אלא רק על צָדִ"י בלבד חשב שהוא יודע שכתוב 'אַבְרָהָם יִצְחָק יַעֲקֹב שִׁבְטֵי יְשֻׁרוּן' ורק שאל על צָדִ"י מפני שחשב יִצְחָק כתוב באות שי"ן בחושן דהיינו יִשְׂחָק כמו שנאמר בעמוס (עמוס ז, ט) 'בָּמוֹת יִשְׂחָק' וכן עוד שם (עמוס ז, טז) 'וְלֹא תַטִּיף עַל בֵּית יִשְׂחָק' וכן בתהלים (תהלים קה, ט) 'וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִשְׂחָק' וכן בירמיה (ירמיה לג, כו) 'זֶרַע אַבְרָהָם יִשְׂחָק וְיַעֲקֹב כִּי אָשִׁיב אֶת שְׁבוּתָם וְרִחַמְתִּים' וחשב כי שם יִשְׂחָק בשין הוא חשוב יותר ולכן נכתב כן בחושן ולכך לא הקשה אלא מן אות צָדִ"י בלבד כי הוא יודע שכתובים אותיות חט"ק, ולכך השיב לו 'אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב' כְּתִיב בְּהוּ כלומר כתיב יִצְחָק בְּצָדִ"י ולא בשי"ן ואף על גב דהוא לא נחית אלא להודיעו על יצחק שכתוב בְּצָדִ"י זכר שלשתם בדבריו לומר מה שנכתב יִצְחָק בְּצָדִ"י משום דכל מקום שמזכיר שלשתם ביחד מזכירו באות צָדִ"י ולא באות שי"ן ורק בספר ירמיה כשהזכיר שלשתם הזכיר ישחק באות שי"ן.
מיהו יש להקשות למאן דאמר מצטרפות אם יש שתי תיבות שיש בכל אחת צָדִ"י כגון (שמואל א' ל, ח) 'הַצֵּל תַּצִּיל' מהיכן יבא צָדִ"י השני והלא לא יש שם אלא צָדִ"י אחד? ואם נאמר שהיו מצטרפים כל תיבה בפני עצמו אכתי קשה דילמא אצטריך ב' אותיות של צד"י או של חי"ת או של קו"ף בתיבה אחת כגון ציצים או רצוצים או נחוח וניחוחים או חקק או טיט וכיוצא שלא יש מאותיות אלו שם אלא אחד?
ונראה לי דאם צריך לשני אותיות צָדִ"י וכיוצא בבת אחת כגון ציצים יצטרף תחילה אות צָדִ"י ואות יו"ד עמו ויחזור ויסתלק אות צָדִ"י שנצטרף מקודם ויצטרף אחר היו"ד וישאר מקום הַצָדִ"י הראשון פנוי וזה סימן לחשוב מקום הפנוי באות צָדִ"י כלומר כאלו כתוב שם צָדִ"י וכן על זה הדרך.
ברם מקשים אמאי כתיב 'שִׁבְטֵי יְשֻׁרוּן' ולא נכתב 'שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל' דהא גם יִשְׂרָאֵל יש בו חמש אותיות? ונראה לי בס"ד משום דשם יִשְׂרָאֵל נעשה שם העצם של כל ישראל שנקראים יִשְׂרָאֵל בסתם אבל לא נקראו יְשֻׁרוּן בסתם ורק יעקב אבינו ע"ה קראו יְשֻׁרוּן בסתם, ולכן כתיב 'שִׁבְטֵי יְשֻׁרוּן' רוצה לומר שבטים של יעקב שנקרא יְשֻׁרוּן בדרך חיבה ואהבה.
ועדיין קשה הוה ליה למימר 'שִׁבְטֵי יַעֲקֹב' דהא יִשְׂרָאֵל לא נקראו בשם זה בסתם אלא נקראים 'בֵּית יַעֲקֹב' או 'זֶרַע יַעֲקֹב'? ונראה לי בס"ד דכאן צריך תיבה דחמש אותיות ואם יכתוב יַעֲקוֹב מלא בוא"ו צריך שגם יעקוב הראשון הכתוב אחר יצחק יכתב בוא"ו ואז יהיה מספר האותיות יתר אות אחד ואינו נאה לכתוב אחד חסר באבן זו ואחד מלא באבן זו.
ונראה לי בס"ד דהתרצן כשראה שלא שאל השואל על אותיות חט"ק אלא רק על צָדִ"י בלבד חשב שהוא יודע שכתוב 'אַבְרָהָם יִצְחָק יַעֲקֹב שִׁבְטֵי יְשֻׁרוּן' ורק שאל על צָדִ"י מפני שחשב יִצְחָק כתוב באות שי"ן בחושן דהיינו יִשְׂחָק כמו שנאמר בעמוס (עמוס ז, ט) 'בָּמוֹת יִשְׂחָק' וכן עוד שם (עמוס ז, טז) 'וְלֹא תַטִּיף עַל בֵּית יִשְׂחָק' וכן בתהלים (תהלים קה, ט) 'וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִשְׂחָק' וכן בירמיה (ירמיה לג, כו) 'זֶרַע אַבְרָהָם יִשְׂחָק וְיַעֲקֹב כִּי אָשִׁיב אֶת שְׁבוּתָם וְרִחַמְתִּים' וחשב כי שם יִשְׂחָק בשין הוא חשוב יותר ולכן נכתב כן בחושן ולכך לא הקשה אלא מן אות צָדִ"י בלבד כי הוא יודע שכתובים אותיות חט"ק, ולכך השיב לו 'אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב' כְּתִיב בְּהוּ כלומר כתיב יִצְחָק בְּצָדִ"י ולא בשי"ן ואף על גב דהוא לא נחית אלא להודיעו על יצחק שכתוב בְּצָדִ"י זכר שלשתם בדבריו לומר מה שנכתב יִצְחָק בְּצָדִ"י משום דכל מקום שמזכיר שלשתם ביחד מזכירו באות צָדִ"י ולא באות שי"ן ורק בספר ירמיה כשהזכיר שלשתם הזכיר ישחק באות שי"ן.
מיהו יש להקשות למאן דאמר מצטרפות אם יש שתי תיבות שיש בכל אחת צָדִ"י כגון (שמואל א' ל, ח) 'הַצֵּל תַּצִּיל' מהיכן יבא צָדִ"י השני והלא לא יש שם אלא צָדִ"י אחד? ואם נאמר שהיו מצטרפים כל תיבה בפני עצמו אכתי קשה דילמא אצטריך ב' אותיות של צד"י או של חי"ת או של קו"ף בתיבה אחת כגון ציצים או רצוצים או נחוח וניחוחים או חקק או טיט וכיוצא שלא יש מאותיות אלו שם אלא אחד?
ונראה לי דאם צריך לשני אותיות צָדִ"י וכיוצא בבת אחת כגון ציצים יצטרף תחילה אות צָדִ"י ואות יו"ד עמו ויחזור ויסתלק אות צָדִ"י שנצטרף מקודם ויצטרף אחר היו"ד וישאר מקום הַצָדִ"י הראשון פנוי וזה סימן לחשוב מקום הפנוי באות צָדִ"י כלומר כאלו כתוב שם צָדִ"י וכן על זה הדרך.
ברם מקשים אמאי כתיב 'שִׁבְטֵי יְשֻׁרוּן' ולא נכתב 'שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל' דהא גם יִשְׂרָאֵל יש בו חמש אותיות? ונראה לי בס"ד משום דשם יִשְׂרָאֵל נעשה שם העצם של כל ישראל שנקראים יִשְׂרָאֵל בסתם אבל לא נקראו יְשֻׁרוּן בסתם ורק יעקב אבינו ע"ה קראו יְשֻׁרוּן בסתם, ולכן כתיב 'שִׁבְטֵי יְשֻׁרוּן' רוצה לומר שבטים של יעקב שנקרא יְשֻׁרוּן בדרך חיבה ואהבה.
ועדיין קשה הוה ליה למימר 'שִׁבְטֵי יַעֲקֹב' דהא יִשְׂרָאֵל לא נקראו בשם זה בסתם אלא נקראים 'בֵּית יַעֲקֹב' או 'זֶרַע יַעֲקֹב'? ונראה לי בס"ד דכאן צריך תיבה דחמש אותיות ואם יכתוב יַעֲקוֹב מלא בוא"ו צריך שגם יעקוב הראשון הכתוב אחר יצחק יכתב בוא"ו ואז יהיה מספר האותיות יתר אות אחד ואינו נאה לכתוב אחד חסר באבן זו ואחד מלא באבן זו.