פרשנות מצטטת על עמוס ט:יג

ה"ג שנאמר ונגש חורש וגו'. ופסוק הוא בעמוס ט' והוא הבטחה על העתיד:

לפיכך אם לא הארץ. יהושע י"ד ט' ומשמע רק רגל כלב דרכה בה ולא שאר המרגלים והלא כלב היו שם ולמה לא אמר הלך או בא וכמ"ש ויבוא עד חברון ע"כ דורש שבתיבת דרך מרמז על ענבים ששייך בהם דריכה כמ"ש ודורך ענבים עמוס ט' וכדומה ועי' מה שכתבתי ב"ר פר' נ"ח סימן ד' שחברון נקרא אשכול מטעם שנטלו אשכול מחברון:

ונראה כי שני השרשים האלה מוג ומסס נבדלים זה מזה במה שיקרא נמוג מה שניתך על ידי המים, כמו ברביבים תמוגגנה (תהלים ס"ה י"א), והטיפו ההרים עסיס וכל הגבעות תתמוגגנה (עמוס ט' י"ג) שענינו תלכנה מים, וכן שערי הנהרות נפתחו וההיכל נמוג (נחום ב' ז') אחר ששערי הנהרות נפתחו המים שוטפים את ההיכל והוא מתמוגג במים; ואולי כך (נגד הטעמים והנקוד) נמוגו בים דאגה (ירמיה מ"ט כ"ג) נמוגו בים של דאגה. ונמס הוא מה שניתך ע"י האש והחום, כמו וחם השמש ונמס (שמות י"ו כ"א), היה לבי כדונג נמס בתוך מעי (תהלים כ"ב ט"ו), כהמם דונג מפני אש (שם ס"ח ג'), הרים כדונג נמסו (שם צ"ו ה'), ונמסו הרים תחתיו וגו' כדונג מפני האש (מיכה א' ל'); וכן בשרש מסה, ישלח דברו וימסם (תהלים קמ"ז י"ח) שענינו על ידי חום השמש, ושנים נראים כיוצאים מן הכלל, בדמעתי ערשי אמסה (תהלים ו' ז'), ונמסו ההרים מדמם (ישעיה ל"ד ג'), אך גם באלה הכוונה על החום, כי הדם כשהוא לא הוא חם, וכן הדמעה חמה היא, ואמר כי דמעתו מרובה מאד עד שיצדק לומר אשחה בכל לילה מטתי, ומלבד זה היא ג"כ חמה כ"כ שהיא ממסמסת ברתיחתה את ערשו, אשר אולי כלו או מקצתו היה כסף וזהב. אבל בענין הפחד היו אומרים בלא חלוק נמוג ונמס, מאחר שאין המליצה הזאת אלא לשון מושאל, כי אומרים שהלב או הדם נהפך למים, בלי שנדע אם זה נמשך מרבוי החום או מרבוי הלחות.