פרשנות מצטטת על צפניה ג:יג

ושאל בעליה עמה. גמרא מדקתני סיפא ולאח"כ שמע מינה עמה עמה ממש. וכתב נ"י ואשמועינן דאם אמר ליה הרי פרתי ואני נשאלים לך אעפ"י ששניהם נשאלים בבת אחת. ואפילו הוציא בלשונו הפרה תחלה פטור כאילו היו נשאלים תחלה הבעלים ואח"כ פרה. והיכי דמי שיהיו שניהם בבת אתת פירשו בגמרא דקיימא פרה בחצירו של שואל. ולא מחסרה משיכה. נמצא דבשעת אמירה היו שניהם נשאלים בבת אחת. אי בעית אימא כגון שואל כשאמר ליה משאיל פרתי ואני נשאלין לך א"ל שואל את גופך לא תתשול לי אלא עד שעת משיכת פרתך. ואמירה מהני בבעלים. דאמירה דידהו כהתחלת מלאכה היא ובאמירה בעלמא חשיב נשאל דכתיב (צפניה ג׳:י״ג) שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב וכל שקבל עליו לעשות מלאכתו בעליו עמו קרינא ביה. שאין כאן ענין לקנין אחר. כ"כ נ"י. ומכל מקום לאו כהתחלה ממש היא כההיא דמתניתין ב' פ"ו. והתוספות מצריך עוד דבאמירה דהכא מיירי שהזמין עצמו לילך לעשות. וכן דעת הרא"ש:

בעושה מעשה עמך - בעמך דרשינן הכי והאי לאו עושה מעשה עמך הוא דכתיב (צפניה ג׳:י״ג) שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב:

יהיו, שאר הוא שם כולל ויפול בו לשון רבים, כמו שארית ישראל לא יעשו עולה (צפניה ג' י"ג). ואמנם הקדמונים שיסדו הקריאה בטעמים לא רצו לחבר ושאר ארם עם ככבוד בני ישראל יהיו, כי מלת ארמי או ארמאי היתה בימיהם כנוי לכל עובד אלילים (כמו במשנה, מגלה פרק ד', ומזרעך לא תתן לאעברא בארמיותא, וכן בתלמוד פסחים קי"ב ב', ואל תשב על מטת ארמית, וגם הסוריים אחר שקבלו תורת הנוצרים קראו לכל עובד אלילים אַרְמָיָא), לפיכך לא רצו להשמיע להמון שהארמיים יהיו ככבוד בני ישראל, כי היה אפשר שיחשבו השומעים כי עוד יבא יום שעובדי כוכבים ומזלות יהיו חשובים כישראל, ולפיכך התקינו לחבר ושאר ארם למעלה ולא למטה והמתרגם שהיה בידו לתקן הענין בתוספת מלות, אמר ושאר יחידאין מארם ויקיריהון וע"י התוספת הזאת אולי נתכוון שיבינו ההמון שהכוונה על היחידים שיניחו ע"ז שלהם, וכן למטה בפסוק ו' אמר יחידאין צדיקיא, וכמו ששם אמר יחידיא על הצדיקים שבישראל, כך כאן אחשוב שאמר יחידיא על הגויס המתגיירים, או שיקיימו שבע מצות בני נח.

משום הכי רשאי - שיש לו לסמוך על מה שכתוב (צפניה ג׳:י״ג) שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ולא יתננו ללוי אחר והא מתנה מועטת היא שאין לישראל במעשר זה אלא טובת הנאה שהיה בידו מתחילה לתת לכל בן לוי שירצה: