כָּל־הַדְּבָרִ֣ים יְגֵעִ֔ים לֹא־יוּכַ֥ל אִ֖ישׁ לְדַבֵּ֑ר לֹא־תִשְׂבַּ֥ע עַ֙יִן֙ לִרְא֔וֹת וְלֹא־תִמָּלֵ֥א אֹ֖זֶן מִשְּׁמֹֽעַ׃
מתנות כהונה
בחטי מנית. פסוק הוא ביחזקאל סי' כ"ז ופי' שם רש"י והרד"ק ז"ל מנית שם מקום בא"י שחטיה יפים וגסות שנמכרות במנין והביא כן רש"י בשם המדרש וכן הערוך בשם ילמדנו בערך מן ופי' בו כפי' רש"י דלעיל ולפי זה צריך לומר כאן חטים דמנין ודייק מרבנן כמה מינים יש בו אבל גם בקהלת בפסוק כל הדברים יגעים גרס כמו כאן ויש ליישב הגירסא ולומר שהספר סבר כדעת תרגום יונתן שתרגם שם חטים ריחוש ופרש"י ריחוש קביצות מניינים הרבה והיינו דקאמר הכא דלא מנין:
תורה תמימה
ודברת בם. אמר רבא, השח שיחת חולין עובר בעשה, שנאמר ודברת בם, בם ולא בדברים אחרים לגודעת חד מ"ד בגמרא דגם עובר בלאו דכתיב (קהלת א׳:ח׳) כל הדברים יגעים לא יוכל איש לדבר, ומפרש דברים יגעים מענין דברים בטלים שמיגעים את האדם, ושיעור הכתוב כל הדברים בטלים לא יוכל איש לדבר, כלומר אין לו רשות לדבר, וכמו הלשון לא יוכל לבכר, לא יוכל לשלחה (פ' תצא), וכדומה, שפירושם אינו רשאי, והלשון עובר בלאו אינו בלאו ממש שילקה עליו אלא הוא ע"ד אסמכתא וכמו הנהנה מצרי עין עובר בל"ת (סוטה ל"ח ב') המחזיק במחלוקת עובר בלאו (סנהדרין ק"י א'), המשהה נקביו עובר משום בל תשקצו את נפשותיכם, וכדומה שענינם ע"ד אסמכתא, ועיין בסה"מ להרמב"ם שורש שמיני. .
(יומא י"ט ב')
(יומא י"ט ב')
פת לחם
אם הדברים יגעים כלומר כל מה שנחקור ונדבר בה ניגע לריק ולא נגיע לתכלית השגה כמו כל הדברים יגעים דקהלת: