מַה־שֶּֽׁהָיָה֙ ה֣וּא שֶׁיִּהְיֶ֔ה וּמַה־שֶׁנַּֽעֲשָׂ֔ה ה֖וּא שֶׁיֵּעָשֶׂ֑ה וְאֵ֥ין כָּל־חָדָ֖שׁ תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ׃
אבן עזרא
ופעם יאמר "צו" לשון עבר, והוא לשון ציווי, כאשר יאמרו רבים בתענית: "שֶחָל עניו פניך". וידוע שהשי"ן במקום "אשר", כמו "מה שהיה הוא שיהיה"; ו"חל" הוא לשון ציווי לעתיד, כמו: "חל נא את פני ה'". והנכון לומר "שֶחִלָּה", כמו "ובהכנעו חלה את פני ה'".
ביאור הגר"א
דלא הוו והוו ויהויין: ר"ל אותן אורות חדשים שלא היו קודם התיקון כמ"ש באדרא רבא דף קמ"ב ע"א ולא אתקיימו עד דנחית חסד עילאה כו' והן ו"ק של המלכים וכידוע אורות החדשים שיצאו והתקינו את המלכים: ואמר והוו ר"ל אותן שהיו בעולם התהו ונתקן אז בו וכלם סליקו ביה וכן סלקין תמיד ביה כנ"ל. והוא סוד כל המצות והתפלות כידוע. ואמר בזוהר שלימו דיחודא עד אין סוף והוא א"א כמ"ש בזוהר פקודי משום רדל"א דמתלבש בו וכמ"ש שם בדף רכ"ו ע"א וברזא דקרבנא כד סליק כלא ואתקשר דא בדא ונהיר דא בדא כדין קיימין כלהו בסליקו ומחשבה אתעטר באין סוף ההוא נהירו דנהיר מיניה מחשבה עילאה אקרי אין סוף כו': ואמר ויהויין ר"ל אפי' אותן שלא הוו אפילו בעת התיקון כלם סלקין ביה (הגהה - וסודו מלך מלך ימלוך דלאו הוו מלך. והן ג' הויות שבמ"ס וכן הי"ה והו"ה ויהי"ה ג' הויות. והן מנצפ"ך בוצינא וכאן סלקין הכל בירורי המלכים כי כאן ראשית המלכים כי כאן ראשית המלכים בסוד נוק' גבורות ובמחשבה אתברירו. וכל סלקיו (ובסוד) [הוא בסוד] גבורות מ"נ שם עולה ומשם יורדין): ולא עוד אלא אפילו סליקו ביה בסוד אין כל חדש תחת השמש (קהלת א') כל הנשמות והאורות עד לע"ל כולם נשרשו ביה בעת התיקון:
גור אריה
ראוהו שאינו כדאי וכו'. ואם תאמר הלא כתיב (ר' במדבר כג, יט) "כי לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם" (קושית הרמב"ן), ויראה דודאי לא שינוי היה, אלא שהכתוב מגיד למה נגנז האור הראשון, ואמר מפני שהקב"ה ראה שאינו כדאי לעולם הזה מפני הרשעים. ואין להקשות אחר שידע שהאור שיברא אינו כדאי לעולם הזה, אם כן למה בראו בששת ימי בראשית, שיש לומר שכל דבר – אף מה שיהיה לעתיד – הכל נברא בששת ימי בראשית, "ואין חדש תחת השמש" (ר' קהלת א, ט). וכן דרשו בב"ר (יב, י) שאף עולם הבא נברא בששת ימי בראשית, שהרי כתיב (ישעיה כו, ד) "כי ביה ה' צור עולמים", מטעם ש"אין כל חדש תחת השמש":